Versión en texto de este daf: original y traducción
Behorot 46a — el Talmud en español
Behorot 46a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Behorot 46a
ומתרצינן:
דמדרינן
ליה אדעת רבים,
שיאמרו לו רבים הרי אנו מדירין אותך על דעתינו.
דאמר אמימר: הלכתא: אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה,
אבל נדר שהודר
על דעת הרבים, אין לו הפרה
45 .
והני מילי
דאין לו הפרה,
לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה יש לו הפרה,
דאנן סהדי שכולם מסכימים ומתחרטים באותה חרטה
כשהוא לצורך מצוה.
כי ההיא מקרי דרדקי,
מלמד תנוקות,
אדריה רב אחא
על דעת רבים שלא ילמד עוד תינוקות משום
דקא פשע בינוקי,
שהיה מכה אותם והיו מתים.
ואהדריה רבינא,
החזירו למשמרתו, משום
דלא אשתכח
מלמד אחר
דהוה דייק כותיה,
שמע מינה דלצורך מצוה שרי.
שנינו במשנה:
והמטמא למתים
פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים.
ומקשינן:
מאי שנא הכא
גבי נטמא למתים
דסגי ליה בקבלה
שמקבל על עצמו לא ליטמא,
ומאי שנא התם
לגבי נושא נשים בעבירה
דמדרינן ליה,
ועד שידור לא שרינן ליה לעבוד?
ומתרצינן:
התם
בנושא נשים בעבירה,
יצרו תקפו,
וחיישינן שמא יחזור מקבלתו הלכך בלא נדר לא שרינן ליה.
הדרן עלך פרק מומין אלו
--- title: "חברותא - בכורות — פרק שמיני - יש בכור" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02369.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - יש בכור
Оригинал главы פרק שמיני - יש בכור
הפרק שלפנינו עוסק בשני דיניו של בכור אדם:
האחד: אמרה תורה [שמות יג] "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא... וכל בכור אדם בבניך תפדה [בחמש סלעים הניתנים לכהן]". בכור זה הוא הבכור לאמו ואף שאינו בכור לאביו, שהרי אמרה תורה "פטר רחם", מי שפטר את הרחם. ונשנית פרשה זו בפרשת כי תשא [שמות לד כ]: "כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם". ונשנית עוד [במדבר יח טו]: "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך, אך פדה תפדה את בכור האדם... ופדוייו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא".
השני: אמרה תורה [דברים כא] "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה... והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה". ובכור זה הוא הבכור לאביו ואף שאינו בכור לאמו, וכמאמר הכתוב "כי הוא ראשית אונו". ועוד דרשו חכמים: "ראשית אונו", מי שלב אביו דוה עליו כשמת ["אוני" נדרש מלשון אנינות], אבל אם היה הראשון מי שאין לב אביו דוה עליו, כי אז הבא אחריו הוא הבכור לנחלה.
המשנה שלפנינו מפרשת, מי הם אלו שאם כי לא נולדו ראשונים, בכל זאת יש להם דין בכור לפדיון או לנחלה.
מתניתין:
יש
מי שהוא
בכור לנחלה
לירש פי שנים בנחלת אביו ואף שלא נולד ראשון,
ואינו בכור
ליתן פדיונו
לכהן
.
ויש מי שהוא
בכור לכהן
ואף שלא נולד ראשון,
ואינו בכור לנחלה
.
ויש מי שהוא
בכור לנחלה ו
גם
לכהן
ואף שלא נולד ראשון.
ויש
מי
שאינו בכור לא לנחלה, ולא לכהן
-
והכל מתבאר בהמשך המשניות.
איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן
:
א.
הבא אחר נפלים
[הנולד אחר הנפל והוא מי שלא כלו לו חדשיו]
שיצא ראשו
של הנפל
חי
, ומשום שהראשון אינו בר קיימא, לפיכך הבא אחריו הוא החשוב בכור לענין נחלה. אבל לענין פדיון לכהן אינו חשוב בכור.
ב.
ו
כן הבא אחר
בן תשעה
[היינו שאינו נפל כי כלו לו חדשיו]
שיצא ראשו
של ראשון כשהוא
מת
, כי מאחר שיצא מת אין הוא חשוב בכור לנחלה אלא הבא אחריו הוא הבכור.
ג.
ו
כן הבא אחר
המפלת
ולד
כמין בהמה חיה ועוף
.
דברי רבי מאיר
. וטעם כל אלו הוא, כי לענין בכור לנחלה אמרה תורה "כי הוא ראשית אונו", ודרשינן "אוני" מלשון אנינות, ללמד: מי שלב אביו דוה עליו כשמת, יצאו כל אלו שאין אביהם דוה עליהם, אלא הבא אחריהם הוא הבכור לנחלה. אבל לענין בכור לכהן אין הדבר תלוי אלא ב"פטר רחם", דהיינו: מי שפטר את הרחם הוא הבכור, וכיון פטרו אלו את הרחם, אין הבאים אחריהם חשובים בכורים לכהן.
וחכמים אומרים
לחלוק על סברתו של רבי מאיר, שהמפלת בהמה חיה ועוף כבר נפטר הרחם ואין הבא אחריו בכור לכהן:
אין הוא פוטר את הרחם
עד שיהא בו
בזה שפטר את הרחם -
מצורת אדם
.
מוסיפה המשנה לפרש את הבכורים לנחלה שאינם בכורים לכהן:
ד.
המפלת סנדל
[עובר שאין לו צורת פנים], ה.
או שליא
שודאי יש ולד בתוכה אלא שנימוח, ו.
או שפיר
[עור של ולד]
מרוקם
. כלומר, שכבר התחילה צורת הולד להירקם. ז.
והיוצא
רובו כשהוא
מחותך
:
הרי
הבא אחריהם בכור לנחלה
משום שעל הקודמים לו אין לב אביו דוה,
ואין בכור לכהן
, שכבר נפטר הרחם.
ח.
מי שלא היו לו בנים, ונשא אשה שכבר ילדה
וילדה לו, ונמצא שהוא בכור לאביו ואינו פטר רחם לאמו -
ט. ואפילו
ילדה
את בנה הקודם ב
עודה שפחה, ונשתחררה
ונישאת לו וילדה.
י. או שילדה אותו ב
עודה גויה ונתגיירה
ונישאת לו, ו
משבאת לישראל ילדה
-
הרי זה שילדה לו לאחר השחרור והגירות הוא
בכור לנחלה
שהרי בכור הוא לאביו,
ואין בכור לכהן
שהרי כבר ילדה, ואף שהלידה הקודמת היתה בהיותה שפחה או גויה.
רבי יוסי הגלילי אומר
:
ם ילדה בעודה גויה ונתגיירה ונישאת לו וילדה, הרי הוא
בכור לנחלה ו
אף
לכהן
, שאין פטירת הרחם בהיותה גויה חשובה פטירת רחם,
שנאמר
"קדש לי כל בכור
פטר
[כל]
רחם ב
[בני]
ישראל
", ללמד:
עד שיפטרו רחם מישראל
.
מכאן מפרשת המשנה את הבכור לכהן ואינו בכור לנחלה: א.
מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה
, וילדה, שהנולד הוא בכור לאמו ואינו בכור לאביו.
ב.
נתגיירה מעוברת
היא ובעלה עמה - הרי הולד שתלד אינו יורש את אביו, אבל בכור הוא לאמו.
ג. או ש
נשתחררה מעוברת
, כי הולד אינו מתיחס לאביו ואינו יורשו, אבל בכור הוא לאמו.
ד. או ש
ילדה
בבית אחד
היא וכהנת
[שבנה פטור מן הבכורה], או
היא ולויה
[שאף בנה פטור מן הבכורה], או שילדה
היא ואשה
שכבר ילדה
, ונתערבו הולדות, שאין אחד מהם נוטל ירושה מספק בנחלת אביו שאינו ידוע, אבל בכור הוא לאמו.
ה.
וכן מי
[אשה מבכרת]
שלא שהתה לאחר בעלה שלשה חדשים
שהוא זמן המתנה כדי להבחין אם הנולד הוא מן הראשון או מן השני -
ונשאת וילדה, ואינו ידוע אם בן תשעה
הוא
לראשון אם בן שבעה לאחרון
, ומספק אינו נוטל ירושה -
כל אלו, הרי הנולדים
בכור לכהן
ואינו בכור לנחלה
.