Behorot 24b — el Talmud en español

בעי

אחאי בריבי

[נסתפק אחאי שהיה אדם גדול וחשוב בדורו]:

ראה חזיר שכרוך אחר רחל מהו?

ומפרשת הגמרא את הספק:

מאי קמיבעיא ליה

[מה נסתפק אחאי],

אילימא ל

פוטרה מן ה

בכורה, וקמיבעיא ליה

לאחאי:

אי הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל

ופטורה מן הבכורה,

אי הלכתא כרבנן

הסוברים, אפילו מי שאינה יולדת מניקה אחר. כך אי אפשר לומר, שהרי אם כן:

תיבעי ליה טלה

, היה לו להסתפק כשמניקה היא טלה, שהרי באופן זה נחלקו רבן שמעון בן גמליאל ורבנן.

אלא:

כי קמיבעיא ליה לבכורה ואליבא דרבנן, לאכילה ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל

:

לבכורה

מספקא ליה,

ואפילו לרבנן דאמרי

מרחמא

[אף לחכמים הסוברים שמרחמת היא ולד של אחר], מכל מקום יש להסתפק:

כי מרחמא דמינה דלא מינה לא

[שמא אין היא מרחמת אלא את מינה], אך זו שמניקה חזיר ודאי בנה הוא -

או דילמא: דלא מינה נמי מרחמא

[פעמים שמרחמת היא אף ולד שאינו מינה].

לאכילה

מספקא ליה

ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל: אם תמצא לומר סבר יולדת מרחמא

[ולענין אכילה מסתפק הוא לפי רבי שמעון בן גמליאל להצד שאף אם לא ילדה את זה בדוקא הרי היא מרחמת אותו, מכל מקום שמא אינה מרחמת אלא]

דמינה

, אבל

דלאו מינה

אם לא שבנה הוא -

לא

היתה מרחמתו ובהכרח שבנה הוא ומותר באכילה -

או דילמא: דלאו מינה נמי מרחמא

[אף ולד שאינו מינה הרי היא מרחמתו] ואם כן, שמא לאו בנה הוא ואסור באכילה.

ומסקינן:

תיקו!

מתניתין:

רבי יוסי בן המשולם

אומר: השוחט את הבכור, עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן

משני צידי מקום השחיטה, כדי לעשות מקום לסכין השחיטה שלא תיפסל משום "חלדה"

ותולש את השער

ובגמרא יתבאר כיצד הוא עושה, וטעם ההיתר שאינו חושש ל"לא תגוז בכור צאנך".

ובלבד שלא יזיזנו

לשער

ממקומו

כדי שלא יאמרו גזיזה עושה הוא בקדשים, אלא יניחנו שם בין שאר שערותיו.

וכן התולש

את השער לראות מקום מום

כדי להראותו לחכם.

גמרא:

אמר רב: הלכה כרבי יוסי בן המשולם

.

בעו מיניה מרב הונא: כנגדו ביום טוב מהו

להתיר כשם שהתיר רבי יוסי בן המשולם? וצדדי הספק הם:

האם כוונת המשנה שיכול הוא בכוונה תחילה לתלוש את השער, ו

טעמא דרבי יוסי בן המשולם

, הוא,

משום דקסבר תולש

לאו היינו גוזז

, ולא אסרה תורה אלא "לא תגוז בכור צאנך",

ו

אם כן,

ביום טוב אסור

, כי אף שהתולש אינו חייב עליו משום גוזז, מכל מקום אסור

דהוה ליה עוקר דבר מגידולו

שהוא אסור ביום טוב.

או דילמא: בעלמא סבר רבי יוסי בן

המשולם תולש היינו גוזז

, ומה שהתיר רבי יוסי בן המשולם הוא רק לפנות ולמשוך את השער לכאן ולכאן ואם נתלש יתלש,

והיינו טעמא דשרי

רבי יוסי בן המשולם: משום

דהוה ליה דבר שאין מתכוין

כי הרי לא נתכוין לתלוש,

ו

אם כן, אף

ביום טוב דבר שאין מתכוין מותר?

אמר להו

רב הונא לבני הישיבה שנסתפקו:

זילו שיילוה לרב חננאל

שהוא בקי במימרותיו של רב,

אי אמר

לכו משמיה דרב

הלכה כרבי יוסי בן המשולם

, כי אז

איפשוט לכו

[אפשוט לכם] מה הוא טעמו של רבי יוסי בן המשולם וייפשט ספיקכם.

אתו

בני הישיבה

שיילוה

[שאלו את רב חננאל], ו

אמר להו: הכי אמר רב הלכה כרבי יוסי בן המשולם

.

ומשנתברר להם שהלכה כרבי יוסי בן המשולם,

אתו לקמיה דרב הונא

לשמוע מה הוא טעמו, וממילא כיצד הדין כנגדו ביום טוב.

אמר להו

רב הונא:

כנגדו ביום טוב מותר

, ומשום שגם גבי בכור לא התיר רבי יוסי בן המשולם אלא כשאינו מתכוין, ולכן אף ביום טוב מותר!