Versión en texto de este daf: original y traducción
Baba Kama 111a — el Talmud en español
Baba Kama 111a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Baba Kama 111a
ד
אשה
מינח ניחא לה בכל דהו
,
ו
כריש לקיש, דאמר ריש לקיש
, סתם אשה
ט
ו
ב
לה
למיתב טן דו,
שני גופים, כלומר להיות עם בעל כל דהו,
מלמיתב ארמלו
מלשבת בדד:
שנינו במשנה:
נתן את הכסף ליהויריב וכו'
:
תנו רבנן
: גזל את הגר ובא לתת קרן חומש ואשם,
נתן
את ה
אשם ל
משמרת
יהויריב
שהיא הראשונה,
ו
את ה
כסף ל
משמרת
ידעיה
שאחריה,
יחזיר
את ה
כסף אצל
משמרת יהויריב שקיבלה את ה
אשם
, וקונסים את בני משמרת ידעיה בכך שאינם חולקים בקרן וחומש הניתן להם,
דברי רבי יהודה
,
וחכמים אומרים: יחזיר
את ה
אשם אצל
משמרת ידעיה שקיבלה את ה
כסף
, וקונסים את משמרת יהויריב על שקיבלה את האשם לפני ששולם הכסף.
והוינן בה:
היכי דמי,
במה נחלקו רבי יהודה וחכמים?
אילימא דיהיב ליה
הגזלן את קרבן ה
אשם ל
משמרת
יהויריב ב
זמן
משמרתו דיהויריב, ו
את ה
כסף
נתן
ל
משמרת
ידעיה ב
זמן
משמרתו דידעיה
, מדוע קנס רבי יהודה את בני ידעיה על שקיבלו את הכסף מהגזלן, הרי עשו כדין דמותר לקבל כסף בזמן משמרתם, ואדרבה בני יהויריב עשו שלא כדין בכך שקיבלו את האשם קודם שהובא הכסף,
ואם כן הוה ליה למימר ש
זה זכה בשלו וזה זכה בשלו
, לפי שכל משמרת קיבלה בזמן משמרתה, אלא שרבנן קנסו את בני יהויריב על שקיבלו אשם קודם שהביא הגזלן את הכסף.
אמר רבא: הכא במאי עסקינן, דיהיב
הגזלן את קרבן ה
אשם ל
משמרת
יהויריב ב
זמן
משמרתו דיהויריב, ו
את ה
כסף
הביא
ל
משמרת
ידעיה ב
זמן
משמרתו דיהויריב
ועדיין לא הגיע זמנם של בני ידעיה לעבוד ועשו בכך שלא כדין שנטלו את הכסף שלא בזמן עבודתם,
רבי יהודה סבר, כיון דלאו משמרת
ם
ד
בני
ידעיה היא
, ועשו שלא כדין שקיבלו כסף שלא בזמנם,
לידעיה קנסינן ליה, הילכך יחזיר
ו את ה
כסף אצל
משמרת יהויריב שקיבלה את ה
אשם
ורבנן סברי
, אמנם בני ידעיה עשו שלא כדין בקבלם את הכסף שלא בזמן עבודתם, אבל גם
שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב
, בכך
דקבלו
את ה
אשם מקמי
שהביא הגזלן את ה
כסף, הילכך לדידהו קנסינן להו, ויחזור
ה
אשם אצל
משמרת ידעיה שקיבלו את ה
כסף
,
תניא אמר רבי, לדברי רבי יהודה
הסובר שאם קיבלו בני ידעיה את הכסף שלא בזמן עבודתם עליהם להחזירו לבני יהויריב שקיבלו את האשם,
אם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם
לפני שהחזירו להם בני ידעיה את הכסף, ונמצא שקדם האשם לתשלום הגזל,
יחזור
הגזלן
ויביא אשם אחר ויקריבוהו בני
משמרת
ידעיה
דאף רבי יהודה מודה שיש לקנוס את בני יהויריב על שהקריבו אשם ללא קבלת הכסף,
ו
מכל מקום,
זכו הללו
בני משמרת יהויריב,
במה שבידם,
האשם הראשון,
ותמהינן,
אמרי
מה שייך לומר על בני יהויריב שזכו במה שבידם, אותו אשם
למאי חזי
, והא
אשם פסול הוא
ואינו ראוי להקרבה ולאכילה ,
אמר רבא
: אף על פי שאין בשרו ראוי לאכילה מותר
ל
השתמש ב
עורו
, ובני יהויריב זכו בו,
אבל לדברי חכמים, שמלכתחילה לא זכו בני יהויריב באשם משום שקנסינן לבני יהויריב דיחזור האשם אצל כסף, אין לבני יהויריב אפילו את העור אלא יחזירוהו לבני ידעיה.
תניא, אמר רבי: לדברי רבי יהודה
דקניס את בני ידעיה להחזיר את הכסף לבני יהויריב שקיבלו את האשם,
אם קיים
ה
אשם
ועדיין לא הקריבוהו,
יחזיר
ו בני יהויריב את ה
אשם אצל
בני ידעיה שקיבלו את ה
כסף
, ותמהינן:
והא רבי יהודה
סבר שקונסים את בני ידעיה על קבלתם את הכסף של גזל הגר שלא בזמן עבודתם,
ו
הדין הוא ש
יחזיר
ו בני ידעיה את ה
כסף אצל
בני יהויריב שקיבלו את ה
אשם אית ליה
, ואיך יתכן לומר לדברי רבי יהודה שיחזירו את האשם לבני ידעיה,
ומבארינן,
הכא במאי עסקינן, כגון ד
אחר שקיבלו בני ידעיה את הכסף בזמן משמרת יהויריב,
נפק
הסתיימה
משמרתו דיהויריב ולא תבעו
את משמרת בני ידעיה לתת את הכסף שקיבלו שלא כדין,
והא קא משמע לן
רבי,
ד
בכי האי גוונא מודה רבי יהודה שאין קונסים את בני ידעיה, משום דבוודאי בני משמרת יהויריב
אחולי אחילו גבייהו
, ולפיכך לא רק שאין בני ידעיה נותנים את הכסף לבני יהויריב, אלא שאם לא הקריבוהו בני יהויריב ימסרוהו לבני ידעיה להקריבו ולא יוכלו בני יהויריב להמתין עם האשם עד שיגיע זמן משמרתם בפעם הבאה, שכבר זכו בו בני ידעיה.
תניא אידך, אמר רבי לדברי רבי יהודה
הקונס את בני ידעיה
אם קיים אשם
אצל בני יהויריב
יחזור
ה
כסף אצל
בני יהויריב שקיבלו את ה
אשם
,
והוינן בה:
פשיטא
, ד
הכי אית ליה
לרבי יהודה, יחזור הכסף אצל האשם,
ומבארינן:
הכא במאי עסקינן, כגון דנפיק
הסתיימה
משמרתם דהני
משמרת בני יהויריב
ודהני
משמרת בני ידעיה,
ולא תבעו
בני יהויריב את בני ידעיה שיחזירו להם את הכסף כפי הדין, ונמצא שזכו באשם ובכסף בני ידעיה, אבל אף הם לא תבעו את האשם מבני יהויריב, ונמצא שהכסף נשאר אצל בני ידעיה והאשם אצל בני יהויריב,
מהו דתימא
שבכי האי גוונא יהא הדין זה זכה בשלו וזה זכה בשלו דבוודאי
אחולי גבי הדדי
, ולכשיגיע שוב זמן משמרתם יהיה האשם של יהויריב והכסף של בני ידעיה,
קא משמע לן, דאמרינן כיון ד
לאחר שזכו בו בני ידעיה
לא תבעו
את בני יהויריב שימסרו לידיהם את האשם, הדין הוא שבזמן שיגיע שוב זמן משמרתם
להדרו ברישא
יחזור הדין כפי שהיה בתחילה שבני יהויריב יקריבו את האשם ואף הכסף יחזור אצל אשם. ולרבנן יחזור האשם אצל בני ידעיה.
שנינו במשנה: נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה לא יצא,
שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו
לא יצא.
מנהני מילי?
אמר רבא: דאמר קרא האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו
, מדכתיב בסיפא מלבד איל הכיפורים,
מכלל
שהאמור האשם המושב להשם לכהן בא להורות
ד
את ה
כסף
יש להביא
ברישא
ואחריו את האשם.
אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה
מה שנאמר בקרבן מוסף של פסח ושעיר חטאת אחד
מלבד עולת הבוקר
[במדבר כח - כג],
הכי נמי
נדייק
מכלל
זה שעולת התמיד נאמרה בסיפא
דמוספים
קריבים
ברישא
,
וה
א אי אפשר לפרש כן, ד
תניא, מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, תלמוד לומר
וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר
וערך עליה העולה
[ויקרא ו - ה]
ואמר רבא
, מדלא נאמר וערך עליה עולה אלא וערך עליה
העולה
, שמעינן דהכי קאמר, וערך עליה את העולה החשובה שהיא
עולה ראשונה
האמורה לפני שאר העולות, וזו עולת התמיד, אלמא תמיד ברישא,
אמר ליה
רבא:
אנא
דורש בגזל הגר שהקרן והחומש קודמין לאשם כך, נאמר "האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו",
מ
מה שכתוב על איל האשם
אשר יכפר בו
בלשון עתיד
נפקא ליה,
שבשעה שיקריבו תהיה הכפרה, משמע שמדובר בנתן כבר את הקרן וחומש
ו
רק
עדיין לא כיפר
עד שיביא את איל האשם, אלמא אשם קרב לבסוף.
שנינו במשנה:
נתן לו את הקרן
ולא נתן לו את החומש אין החומש מעכב.
תנו רבנן: מנין ש
הנהנה מן ההקדש דחייב לשלם את דמי החפץ שמעל בו, חומש ואשם,
אם הביא
דמי
מעילתו ולא הביא אשמו
, או הביא
אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא
, עד שיביא את האשם ואת הקרן,
תלמוד לומר
: ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן, והכהן יכפר עליו
באיל האשם ונסלח לו
, משמע לכשיביא את שניהם יסלח לו.
ומנין שאם
הקדים ו
הביא
את קרבן
אשמו עד שלא הביא מעילתו
ואחר כך הביא את הממון
שלא יצא
,
תלמוד לומר: באיל האשם
, משמע איל של
האשם
שהוא הקרן שה
ב
יא
כבר
.
יכול כשם שאיל ואשם מעכבים
את כפרתו עד שיביא את שניהם,
כך חומש מעכב
שהרי בסיום הפסוק מבואר שלכשיביא את אשר חטא מן הקודש ואת חמישיתו ואת האשם יסלח לו, משמע שכולם שווים ומעכבים זה את זה,
תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו
, ודרשינן,
איל ואשם,
הוא הקרן
מעכבים
את כפרת המועל
בהקדש, ואין חומש מעכב
את כפרתו.
ו
מכאן המקור לכך שאין חומש מעכב את כפרת הגוזל מהגר,
ילמד
דין מועל ב
הקדש מהדיוט,
פרשת גזל הגר,
והדיוט
ילמד
מהקדש
, שבשניהם מתקיימת הכפרה על ידי קרן חומש ואשם
והשתא מפרש לה,
הקדש
ילמד
מהדיוט, מה אשם דהתם
האמור בגוזל את הגר, דכתיב האשם המושב לה' לכהן פירושו
קרן
שהרי קרבן האשם מפורש בסיום הפסוק,
אף אשם דהכא
האמור במועל בהקדש, דכתיב באיל האשם, פירושו שיתכפר באיל וב
קרן
, ושניהם מעכבים את הכפרה.
והדיוט
ילמד
מהקדש, מה
מועל ב
הקדש אין
תשלום ה
חומש מעכב
את כפרתו,
אף הדיוט,
גוזל את הגר
נמי אין
תשלום
חומש מעכב
את כפרתו.
הדרן עלך פרק הגוזל עצים
--- title: "חברותא - בבא קמא — פרק עשירי - הגוזל ומאכיל" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02357.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק עשירי - הגוזל ומאכיל
Оригинал главы פרק עשירי - הגוזל ומאכיל