Baba Kama 110b — el Talmud en español

בעי רבא

, גזלן הרוצה להתכפר והביא את הקרן של גזילתו ו

אין בו

שווה פרוטה

ל

כל הכהנים של

משמרת יהויריב, ויש בו

שווה פרוטה

ל

כל כהני

משמרת ידעיה

שיש שם פחות כהנים ממשמרת יהויריב,

מהו?

האם יכול לתת את הכסף למשמרת ידעיה ולהתכפר או לא,

והוינן בה:

היכי דמי, אילימא

שהמתין עד שתסתיים משמרת יהויריב, ו

דיהביה לידעיה ב

זמן

משמרת ידעיה

, מאי בעי רבא,

הא

עכשיו זו היא המשמרת ד

אית ביה

לשלם להם ופשיטא שיכול למסור להם את הקרן ולהתכפר,

ומבארינן:

לא צריכא דיהביה לידעיה ב

זמן

משמרתו דיהויריב

, ומיבעיא ליה לרבא

מאי, מי אמרינן כיוון דלאו משמרתו הוא

דהשתא משמרת יהויריב עומדים ומשמשים

ו

מה שמסר את הכסף לידעיה

לא כלום הוא

ולא התכפר לו ,

או דלמא כיוון דלא חזי ליה

למשמרת יהויריב

מעיקרא

שהרי אין בקרן שווה פרוטה לכל בני יהויריב, מלכתחילה המעות אינם שייכות להם אלא

ל

משמרת

ידעיה קאי

,

תיקו.

בעי רבא, כהנים

שהגיע למשמרתם גזל הגר,

מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר

שיטלו בפעם הזו חלק מהכהנים את גזל הגר לעצמם ובפעם אחרת כשיגיע למשמרתם גזל הגר יקבלוהו האחרים,

מי אמרינן

מאחר ו

אשם קרייה רחמנא

לתשלום הקרן, הוקש בכך גזל הגר לאשם

מה אשם

שהקריבוהו משמרת כהנים הרי כולם נוטלים חלק בבשר האשם ו

אין חולקים אשם

אחד למקצת הכהנים

כנגד אשם

אחר שיבא פעם אחרת ואותו יחלקו ביניהם אלו שלא קיבלו בפעם הקודמת, וכך הוא הדין

אף

ב

גזל הגר

ש

אין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר, או דלמא גזל הגר

שהגיע למשמרת הכהנים אינו דומה לקדשים משום ד

ממונא הוא

, ויכולים הכהנים להסכים ביניהם שבפעם הזאת יקבלו חלקם את כל הגזל הגר ובפעם הבאה יקבלו הנותרים.

הדר פשטא

רבא, גזל הגר

אשם קרייה רחמנא

ודינו ככל הקדשים שאין חולקים בהם זה כנגד זה.

רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא, אמר רבא כהנים אין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר מאי טעמא אשם קרייה רחמנא

:

בעי רבא: כהנים

בני משמר החולקים

בגזל הגר

, האם מקבלים את ממונו כדין

יורשים

של הגר

הוו, או

מדין

מקבלי מתנות

כהונה

הוו

,

למאי נפקא מינה

מאיזה דין הם חולקים בגזל הגר , ומבארינן:

כגון שגזל

מן הגר

חמץ, ו

כשמת הגר והודה הגזלן על גזילתו כבר

עבר עליו הפסח

שהחמץ נאסר בהנאה ואינו שווה פרוטה,

אי אמרת

דהכהנים מקבלים את גזילת הגר משום ד

יורשין הוו

, יוכל הגזלן לומר לכהנים הרי החמץ לפניכם אם תרצו חלקו אותו ביניכם, ואינו חייב לשלם את שווי הגזילה כפי שהיתה בשעה שגזלה, שהרי אף לגר הנגזל עצמו היה יכול לומר הרי שלך לפניך, נמצא ד

היינו האי דירתי

שזו היא הירושה

דקא מורית להון אבוהון

היינו הגר המת הוריש להם את זכות קבלת החמץ בלבד ,

ואי אמרת

שהכהנים חולקים בגזל הגר משום ש

מקבלי מתנות

כהונה

הוו

, אין הגזלן יכול לומר הרי החמץ לפניכם, שהרי

מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו

לכהנים,

והא

חמץ זה אינו נחשב מתנה ד

לא קיהיב להו מידי

, משום

דעפרא בעלמא הוא

, אחר שהוא אסור בהנאה ואינו ראוי לשום שימוש.

רב זעירא בעי הכי: אפילו אם תמצי לומר

דכהנים בגזל הגר

מקבלי מתנה הוו

, יוכל הגזלן לומר להם הרי החמץ לפניכם, ו

הא

דאמר רבא שחמץ אינו נחשב מתנה לפי שעפר בעלמא הוא

, לא איבעיא לן

אין זו קושיה,

דההיא מתנה

מה שגזל מן הגר

אמר רחמנא דניתיב להו

, בין אם היא שווה פרוטה ובין אינה שווה, ומשום כך את אותו חמץ שגזל מהגר הוא נותן לכהנים.

אלא כי קא מיבעיא לן

הכי מיבעיא,

כגון שנפלו לו

לכהן

עשר בהמות ב

חלוקת

גזל הגר

, האם

מחייבי לאפרושי מינייהו מעשר

בהמה

או לא

,

אם חולקים הכהנים בגזל הגר משום שהם כ

יורשים

של הגר

הוו

, יהיה על הכהן שנפל בחלקו עשר בהמות להפריש מהם מעשר בהמה, משום

דאמר מר

יתומים ש

קנו

עשר בהמות

ב

מעות של

תפוסת הבית

ירושה שעדיין לא חילקוה ביניהם

, חייבין

במעשר בהמה ,

או דלמא

כהנים

מקבלי מתנות

כהונה

הוו

ומדין מתנה הם מקבלים את גזל הגר,

ותנן הלוקח

הקונה עשר בהמות

ו

כן

הניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, מאי

,

תא שמע

: נאמר בבמדבר [יח - ט, יט] וידבר משה אל אהרן, ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים, למשחה לך ולבניך. וזה יהיה לך מקודש הקדשים מן האש וגו', וזה יהיה לך תרומת מתנם וגו', כל חלב יצהר וגו' לך נתתים, ביכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה וגו', כל פטר רחם וגו' יהיה לך, אך בכור שור וגו' ובשרם יהיה לך וגו', כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח היא לפני ה' וגו'.

עשרים וארבע מתנות כהונה נתנו לאהרון ולבניו וכולם ניתנו בכלל ופרט וכלל

בתחילת הפרשה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל הרי כלל, ואחר כך נתפרש כל מתנה בפני עצמה הרי פרט, ושוב נאמר בסוף הפרשה כל תרומות הקדשים נתתי לך ולבניך כאן חזר וכלל,

ו

על כולם נאמר שהם

ברית מלח

לפני ה',

כל המקיימן

נותן מתנות כהונה כהילכתם,

כאילו מקיים

את כל התורה כולה שניתנה להידרש ב

כלל ופרט וכלל, ו

כאילו קיים את כל הקרבנות שנאמר בהם

ברית מלח

,

כל העובר עליהם

ואינו נותנן לכהנים את מתנותיהם,

כאילו עובר על

כל התורה כולה שנדרשת ב

כלל ופרט וכלל, ו

כאילו ביטל את כל הקרבנות שנאמר בהם

ברית מלח

.

ואלו הן

מתנות הכוהנים,

עשר

ניתנו לאוכלם

במקדש

בתוך העזרה,

וארבע

ניתנו לאכול

בירושלים

בכל העיר,

ועשר בגבולים

בכל ארץ ישראל.

ומפרש ואזיל,

עשר במקדש

: א,

חטאת בהמה

, ב,

וחטאת העוף

, ג,

ואשם ודאי

המביאו גזלן הנשבע לשקר, המועל בקודש הבא על שפחה חרופה, נזיר ומצורע, ד,

ואשם תלוי

המובא על ידי מי שמסופק אם עבר על עבירה שיש בה כרת, ה,

וזבחי שלמי צבור

אלו כבשי עצרת והם קרבן שלמים, ו,

ולוג שמן של מצורע

, ז,

ומותר

מנחת

העומר

, ח,

ושתי הלחם

של עצרת, ט,

ולחם הפנים

, י,

ושירי מנחות

.

וארבע בירושלים

: א,

הבכורה,

בכור בהמה טהורה, ב,

והביכורים

, ג,

והמורם מן התודה,

חזה ושוק ולחמי התודה,

ו

המורם מ

איל

נזיר,

חזה ושוק, זרוע בשלה וחלה ורקיק, ד,

ועורות קדשים,

עורות חטאת עולות ואשמות.

ועשרה בגבולין: א, תרומה

גדולה, ב,

ותרומת מעשר

, ג,

וחלה

המופרשת מהעיסה, ד,

וראשית הגז

, ה,

והמתנות,

זרוע לחיים וקיבה, ו,

ופדיון הבן,

בחמש סלעין, ז,

ופדיון פטר חמור,

שה שבו פודים את פטר החמור, ח,

ושדה אחוזה,

שדה ירושה שהקדישה בעליה ולא פדאה יוצאת לכהני משמר ביובל, ט,

ושדה חרמים,

המחרים את שדהו לכהנים, י,

וגזל הגר,

אם נשבע לו ומת הגר ישלם את הקרן והחומש לכהנים.

וקא קרי מיהת

לגזל הגר

מתנה

,

שמע מינה

כהנים

מקבלי מתנות הוו שמע מינה

:

שנינו במשנה:

נתן את הכסף לאנשי משמר

ומת הגזלן קודם שהביא את אשמו, אין היורשים יכולים להוציא מידם:

אמר אביי, שמע מינה

, שבנתינת ה

כסף

לכהנים

מ

ת

כפר

לו

מחצה

,

דאי לא מכפר, הוה אמינא

שצריכים הכהנים ל

מהדר

את הקרן וחומש

ליורשין

,

מאי טעמא

, ד

אדעתא דהכי לא יהב

הגזלן

ליה,

לכהנים, דמסתמא לא נתן אלא על מנת שתהיה לו כפרה.

ומקשינן,

אלא מעתה

בהמת

חטאת שמתו בעליה, תיפוק לחולין

משום

ד

בוודאי

אדעתא דהכי לא אפרשה

בעליה אם לא יזכה להקריבה, ומדוע אמרינן חטאת שמתו בעליה תצא למיתה,

אמרי, חטאת שמתו בעליה, הלכתא גמירי לה דלמיתא אזלא

,

ושוב מקשינן,

אלא מעתה אשם שמתו

בעליו, ליפוק לחולין ד

בוודאי

אדעתא דהכי לא אפרשיה

בעליו שיהא קדוש למרות שלא יזכה להקריבו, ומדוע אמרינן אשם שמתו בעליו ירעה עד שיארע בו מום וימכר,

ותרצינן,

אשם נמי הלכתא גמירי לה, כל שבחטאת מתה באשם רועה

.

ושוב פרכינן:

אלא מעתה, יבמה,

אשה

ש

מת בעלה ללא זרע, ו

נפלה

ליבום

לפני

אחיו שהוא

מוכה שחין,

דקיימא לן מוכה שחין כופין אותו לגרש את אשתו ואינו מייבם את אשת אחיו אלא רק חולץ, מדוע צריכה חליצה?

תיפוק

ממנו אפילו

בלא חליצה

, משום

ד

בשעה שנישאת לאחיו, בוודאי

אדעתה דהכי

שאם ימות בעלה תיפול לפני מוכה שחין

לא קדשה עצמה

לבעלה,

ומתרצינן:

התם

שנתקדשה מלכתחילה לאדם שאינו מוכה שחין,

אנן סהדי

שהסכימה להתקדש לו גם על ספק זה שאם ימות תתיבם לאחיו,