Baba Batra 75a — el Talmud en español

ב.

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל,

אמר

בשם

רבי יונתן: עתיד

המלאך

גבריאל

לעשות

קניגיא עם

ה

לויתן

[לעתיד לבא, יערוך גבריאל מלחמה עם הלויתן, לצודו בחכה ובחבל].

שנאמר

[איוב מ ו, כה]: "ויען ה' את איוב מן סערה ויאמר ...

ה"תמשוך

לויתן בחכה, ובחבל תשקיע לשונו"

[הקדוש ברוך הוא שאל את איוב וכי אתה יכול לערוך ציד מלחמה עם הלויתן]!?

משמע, שהלויתן עומד לציד זה, אלא שאיוב אינו יכול לעשותו, ומי עתיד לעשות עמו קניגיא? - המלאך גבריאל.

ואלמלא

[אם לא] היה

הקדוש ברוך הוא עוזרו

לגבריאל,

אין יכול לו

, לנצחו.

כשם

שנאמר

ב"בהמות" [איוב מ יט]:

"העושו יגש חרבו"

, שלרוב חזקו וגבורתו אין מי שיוכל לנצחו, אלא ה' אשר עשאו, הוא בעצמו יגיש אליו חרבו להכותו נפש.

כך גם את הלויתן, שהוא גדול וחזק מן ה"בהמות", אי אפשר לשום בריה לנצחו, ואף שגבריאל עושה עמו קניגיא, לא יוכל לנצחו אלא בעזרתו של הקדוש ברוך הוא.

ג.

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל,

אמר

בשם

רבי יוחנן: בשעה ש

ה

לויתן רעב

, הוא

מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה

.

שנאמר

[איוב מא כג]:

"ירתיח כסיר מצולה"

, כסיר קטן העומד אצל האש שהוא מעלה רתיחות תכופות ורצופות, כך הלויתן מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה.

ואלמלא

היה הלויתן

מכניס

את

ראשו לגן עדן

, ריחו כל כך קשה עד ש

אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו

.

ומנין שהלויתן מכניס את ראשו לגן עדן?

שנאמר

[שם]: "ירתיח כסיר מצולה,

ים ישים כמרקחה

", שהיות והלויתן הכניס את ראשו לגן עדן וקלט את ריחו, על כן נעשה הים כמרקחת של בשמים, על ידי הלויתן שמרתיח את מימיו.

ובשעה ש

הלויתן

צמא

, הרי הוא שותה מים מן הים ו

עושה תלמים תלמים

, חפירות עמוקות

בים

, שנראות כתלמים של חרישה,

שנאמר

[שם כד]:

"אחריו יאיר נתיב"

, אחרי שתייתו של הלויתן מאיר נתיב הים, התלם שנוצר על ידו.

אמר רב אחא בר יעקב: אין

ה

תהום חוזר לאיתנו

, מרוב המים שחסרו,

עד שבעים שנה שנאמר

[שם]

"יחשוב תהום לשיבה", ו

הרי

אין "שיבה" פחותה משבעים

שנה. שלש מימרות שאמר רבה בשם רבי יוחנן בשכר הצדיקים לעתיד לבא: א.

אמר רבה

אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן.

שנאמר

על הלויתן [שם מ ל]:

"יכרו עליו חברים"

.

ואין "כרה" אלא סעודה, שנאמר

[מלכים ב ו כג]:

"ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו"

.

ואין "חברים" אלא תלמידי חכמים,

שנאמר

[שיר השירים ח יג]:

היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני"

.

וכך אמר הכתוב: "יכרו", יסעדו, "עליו", על בשרו, "חברים", תלמידי חכמים וצדיקים.

והשאר

, שארית בשרו של הלויתן,

מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים,

שנאמר

[שם]:

"יחצוהו בין כנענים"

, יחלקו את בשרו בין "כנענים" - סוחרים.

ו

הרי

אין "כנענים" אלא תגרים

וסוחרים,

שנאמר

[הושע יב ח]:

"כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב"

ותרגומו: "לא תהויין כתגרין, דבידיהון מוזנון דנכל, למינס רחמין".

ואיבעית אימא

: אין "כנענים" אלא תגרים,

מהכא

[ישעיה כג ח]:

"אשר סוחריה שרים,

כנעניה נכבדי ארץ"

ב.

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה

, גג מלמעלה וארבע דפנות,

לצדיקים, מעורו של לויתן, שנאמר

על הלויתן [איוב מ לא]:

"התמלא בסוכות עורו"

.

ולא כל אחד זוכה לסוכה מעורו של לויתן, ואכן, מי ש

זכה

במעלת תורתו ומעשיו -

עושין לו סוכה

מעורו של לויתן.

אבל מי ש

לא זכה

כל כך,

עושין לו צלצל

, צל בעלמא - סיכוך בלא מחיצות,

שנאמר

[שם]:

ובצלצל דגים ראשו

", לראשו יהיה צל עור הדג הגדול - לויתן.

ואף ב"צלצל" אין כל אחד זוכה, מי שאכן

זכה

בכך,

עושין לו

, על כל פנים,

צלצל

מעורו של לויתן.

ומי ש

לא זכה

כל כך,

עושין לו

מעורו של הלויתן

ענק

, תכשיט סביב הצואר,

שנאמר

על התורה והמוסר [משלי א ט]: "כי לוית חן הם לראשך,

וענקים לגרגרותיך

".

ואף בענק מעורו של לויתן אין כל אחד זוכה, אלא מי ש

זכה

וראוי הוא לכך,

עושין לו ענק

.

ומי ש

לא זכה

כל כך,

עושין לו קמיע

, דבר מועט שקושרו לתלות בצוארו כמין קמיע,

שנאמר

[איוב מ כט]:

"ותקשרנו לנערותיך"

.

והשאר

, שארית עורו של לויתן,

פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים, וזיוו

של העור

מבהיק מסוף העולם ועד סופו

.

שנאמר

[ישעיה ס א - ג]: "קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

והלכו גוים לאורך,

ומלכים לנוגה זרחך

".

אמר הנביא בנבואת העתיד לכנסת ישראל [ישעיה נד יא - יב]: "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים.

ושמתי כדכד שמשותיך

, ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ".

אמר רבי שמואל בר נחמני: פליגי

, נחלקו

תרי מלאכי ברקיעא

, ממה יהיו האבנים של חומות ירושלים לעתיד לבא.

ומי הם שני המלאכים שנחלקו בדבר? -

גבריאל ומיכאל

.

ואמרי לה

, יש אומרים:

תרי אמוראי במערבא

[ארץ ישראל] הם שנחלקו בדבר זה,

ומאן אינון

אותם אמוראים?

יהודה וחזקיה בני רבי חייא

.

חד

מהם [מן המלאכים, ואמרי לה: חד מן האמוראים],

אמר

: אבני חומות ירושלים יהיו לעתיד לבא מאבן טובה שנקראת

"שוהם"

.

וחד

מהם

אמר

: אבני חומות ירושלים יהיו לעתיד לבא מאבן טובה שנקראת

"ישפה"

.

אמר להו הקדוש ברוך הוא: להוי כדין וכדין

. הן כדברי זה והן כדברי זה.

וזהו שאמר הכתוב: "ושמתי כדכד שמשותיך" "כדכד" נוטריקון כדין וכדין, כדברי שניהם יהיה, וחומת ירושלים תבנה מ"שוהם" ומ"ישפה".

ואף על פי שמקרא זה קדם הרבה לבניו של רבי חייא, כך נתנבא ישעיה: חומת ירושלים עתידה להבנות כדברי כל המפרשים.

ומהו שאמר הכתוב [שם]:

"ושעריך לאבני אקדח"?

כי הא דיתיב רבי יוחנן, וקא דריש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהם

באורך

שלשים

אמה

על

רוחב

שלשים

אמה

וחוקק בהן

חקק ברוחב

עשר

אמות

על

גובה

עשרים

אמות כשיעור פתחו של היכל,

ומעמידן בשערי ירושלים.

לגלג עליו אותו תלמיד

ושאלו: הרי

השתא

אפילו

כ

גודלה של

ביעתא דציצלא

[שם עוף קטן]

לא משכחינן

אבנים טובות ומרגליות.

וכי אטו לעתיד לבא

כולי האי

, אבנים טובות ומרגליות כל כך גדולות

משכחינן!?

לימים

, לאחר זמן,

הפליגה ספינתו

של אותו תלמיד

בים,

ו

חזא

, ראה שם,

מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי

[מנסרים]

אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים

אמה,

וחקוק בהן עשר

אמות רוחב,

ברום

[גובה]

עשרים

אמה.

אמר להו

, שאל התלמיד את מלאכי השרת:

הני

אבנים טובות ומרגליות שאתם מנסרים,

למאן

, למי הם מיועדים?

אמרו ליה

מלאכי השרת:

שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים

, כדברי רבי יוחנן.

אתא

אותו תלמיד

לקמיה דרבי יוחנן. אמר ליה

התלמיד לרבו:

דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת

-

כן ראיתי

.

אמר לו

רבי יוחנן:

ריקא

[אדם ריק] וכי

אלמלא ראית

בעיניך

לא האמנת!?

אם כן,

מלגלג על דברי חכמים אתה!

נתן

רבי יוחנן

עיניו בו ונעשה

אותו תלמיד

גל של עצמות

, כמת שנרקב בשרו ונפל ממנו מזמן רב, ולא נשאר ממנו אלא גל של עצמות.

מיתיבי

מברייתא על דברי רבי יוחנן שאמר שגבהם של שערי ירושלים יהיה רק עשרים אמה:

נאמר בתורה [ויקרא כו יג]:

"ואולך אתכם קוממיות"

, ומה הוא "קוממיות"? קודם שחטא אדם הראשון, היה גובהו מן הארץ עד לרקיע, ואחר שסרח מיעט הקדוש ברוך הוא את גבהו והעמידו על מאה אמה.

רבי מאיר אומר: מאתים אמה

תהיה קומתם,

כשתי קומות של אדם הראשון

, שהרי כך משמעות לשון "קוממיות" בשני ממי"ן - שתי קומות.

רבי יהודה אומר

: מלמד ש

מאה אמה

תהיה קומתם,

כנגד היכל וכתליו

, שהיה גובה כל ההיכל עם תקרתו ועלייתו מאה אמה.

ומנין שלעתיד לבא תהיה קומתם כהיכל?

ש

הרי

נאמר

[תהילים קמד יב]:

"אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל"

, מה היכל מאה אמה אף בנינו ובנותינו יהיו גבוהים מאה אמה,

ועתה תיקשי לרבי יוחנן: היאך יכנסו לירושלים בפתח של עשרים אמה בלבד, הלא יהיו גבוהים מאה ומאתים אמה ואי אפשר להם להכנס בשער נמוך כל כך!?

ומשנינן: אכן, שערי ירושלים יהיו גבוהים לעתיד לבא כפי הראוי למדת קומתם של ישראל, ו

כי קאמר רבי יוחנן

: עשר אמות רוחב על רום עשרים,

לכווי דבי זיקא

, לחלונות העשויין לאויר, ועל חלונות החומה אמר הכתוב "ושעריך לאבני אקדח".

ג.

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק

.

שנאמר

[ישעיה ד ה - ו]:

"וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה

. וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר".

"ענן יומם" - חופה אחת.

"ועשן" - חופה שניה.

"ונוגה" - חופה שלישית.

"אש" - חופה רביעית.

"להבה" - חופה חמישית.

"חופה" - חופה שישית.

"וסוכה תהיה לצל יומם" - חופה שביעית. ומה שאמר הכתוב: "כי על כל כבוד חופה",

מלמד ש

אין שכרם של כל הצדיקים שוה, אלא

כל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו

.

ותמהינן:

עשן בחופה למה

, מה צורך יש בו!?

אמר

, פירש,

רבי חנינא: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה

, ואינו רוצה להנות אותו מנכסיו,

מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא

.

ותמהינן:

אש בחופה למה

, מה צורך יש בה!?

אמר

, פירש,

רבי חנינא: מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו

, הקטן נכוה מחופתו של חבירו הגדול ממנו,

אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה

.

כיוצא בדבר

זה,

אתה אומר

במשה ויהושע.

נאמר [במדבר כז יח - כ]: "ויאמר ה' אל משה, קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו. והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וציויתה אותו לעיניהם. ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל".

וממה שאמר הכתוב:

"ונתתה מהודך עליו"

ולא אמר ונתת הודך עליו, משמע: "מהודך"

ולא כל הודך

.

זקנים שבאותו הדור

, שהכירו את מעלתו של משה ואת מעלתו של יהושע,

אמרו: פני משה

הרי הם

כפני

, כאורה של ה

חמה

, ואילו

פני יהושע

אינם אלא

כפני

ה

לבנה

.

אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה

, שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך, שהרי יהושע הוא נביא ומלך כמשה, ולא יכול להגיע לכבודו.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן

.

שנאמר

[יחזקאל כח יג]: "

בעדן גן אלהים היית, כל אבן יקרה

מסוכתך, אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב".

והרי אמר הכתוב "כלל": "כל אבן יקרה מסוכתך", ואחר כך פירט ומנה עשרה מינים של אבנים יקרות מאודם ועד זהב, נמצאת למד: עשר חופות עשה הקדוש ברוך לאדם הראשון בגן עדן.

מר זוטרא אמר: אחת עשרה

חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן,

שנאמר: "כל אבן יקרה"

, ואין כאן "כלל" שבאים אחריו פרטי הכלל, אלא אף זו חופה בפני עצמה, ועם מה שמנה הכתוב מאודם עד זהב, נמצאו אחת עשרה חופות לאדם הראשון.

אמר רבי יוחנן

: חופותיו של אדם הראשון היו חשובות מאוד,

ו

ה

גרוע

ביותר

שב

ין

כולן

, בין החומרים מהם נעשו החופות, הוא

זהב

, וראייה לכך -

ד

הא

קא חשיב ליה

, לזהב,

לבסוף

, אחר כל שאר החופות, משמע שהוא הגרוע שבכולן, וממה שחופת הזהב היתה החופה הפחותה ביותר מכל חופותיו של אדם הראשון, יש ללמוד על חשיבותן וערכן המיוחד של שאר חופותיו, שהוזכרו לפני חופת הזהב.

פרשה זו שביחזקאל, בה הוזכרו חופותיו של אדם הראשון, תוכחה היא לחירם מלך צור שנתגאה ועשה את עצמו "אלוה".

ודנה הגמרא:

מאי

"

מלאכת תופיך ונקביך בך

ביום הבראך כוננו", שנאמר בסיפא של אותו מקרא המדבר בחופות כבודו של אדם הראשון?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור

: כשבראתי את עולמי,

בך נסתכלתי

וידעתי שאתה עתיד למרוד בי ולעשות את עצמך "אלוה",

ו

על כן

בראתי נקבים נקבים באדם

שמוציאים ריעי. ו"ביום הבראך", באותו יום שנתתי אל לבי שתהיה נברא, כבר "כוננו" הנקבים שבאדם, שהם כתוף שהוא חלול ומנוקב, והיה עליך להתבונן בחסרונך ולא להתגאות.

ואיכא דאמרי

: "מלאכת תופיך ונקביך בך" שאמר הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור, מלאכת הקבר היא, שהוא חלול כמו תוף,