Baba Batra 112a — el Talmud en español

וכי מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב

? מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה?.

כנ"ל.

עד כאן הברייתא.

ומקשה הגמרא:

מאי "ואומר"

[לשם מה נזקקנו לכל הפסוקים שהובאו בברייתא]?

מבארת הגמרא: הבאנו בתחילה את הפסוק, "וכל בת יורשת נחלה" וכו'. והעמדנוהו בהסבת הבעל.

וכי תימא

אין ראיה מפסוק זה, ד

ב

ה

סבת

הנחלה על ידי ירושת הבן

קא קפיד קרא, אבל בעל לא ירית, תא שמע

[לכן הבאנו את הפסוק השני],

"ולא תסוב נחלה לבני ישראל

ממטה למטה".

ואם לא נאמר שהבעל יורש את אשתו, לשם מה נזקקנו לשני פסוקים? אלא ודאי בא הפסוק ללמדנו שהבעל יורש את אשתו.

וכי תימא

דתרוייהו בהסבת הבן, ונאמר פסוק נוסף כדי

לעבור עליו בלאו ועשה,

תא שמע

[לכן הובא הפסוק השלישי],

"לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר".

וכי תימא

אף הוא אינו מיותר, ואיצטריך כדי

לעבור עליו בשני לאוין

ועשה,

תא

שמע [לכן הובאה הדרשה הרביעית] בספר יהושע,

"ואלעזר בן אהרן מת" וגו'.

וכי תימא,

אין להביא ראיה משם, דהתם

אלעזר הוא דנסיב איתתא

[נשא אשה]

ומתה, וירתה פנחס,

ואתא קרא להשמיענו שהבן יורש את אמו כמו הבת, אך לעולם אין הבעל יורש את אשתו.

תא שמע

[לכן הובאה הדרשה החמישית],

ושגוב הוליד את יאיר וגו'.

וכי תימא התם נמי הכי הוא,

דשגוב הוא שנשא אשה, ומתה וירשה יאיר בנו,

אם כן תרי קראי למה לי

? אלא ודאי באו ללמדינו שהבעל יורש את אשתו.

עד כאן באור הברייתא.

אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי

[אכתי מנלן שהבעל יורש את אשתו]?

דלמא, לעולם אימא לך בעל לא ירית, וקראי ב

ה

סבת הבן כדשנינן, ו

ל

יאיר

היו קרקעות שלא היו לאביו,

דזבין מיזבן,

[קנה קרקעות], ולא על ידי ירושת הבעל.

ו

ל

פנחס נמי

היו קרקעות שלא היו לאלעזר,

דזבין מיזבן,

ולא מכח ירושת הבעל, והפסוקים לא באו ללמדנו כלום, רק להראות לנו את עושרם?

אמר ליה

אביי:

פנחס דזבין מיזבן לא מצית אמרת.

דאם כן נמצאת שדה חוזרת ביובל, ונמצא צדיק

[אלעזר]

קבור בקבר שאינו שלו

.

אלא אימא, דנפלה ליה

לפנחס שדה

משדה חרמים

.

דכתיב, "וכל חרם בישראל לך (דהיינו לכהנים) יהיה", והיו שם חרמים הרבה, ושמא נטל פנחס את חלקו בחרם באותה גבעה. ולא משום ירושת אשתו.

מסקנת הדברים, שאין הכרח להעמיד את הפסוקים דוקא בהסבת הבעל. ואפשר להעמידם גם בהסבת הבן.

עוד הוסיף אביי להקשות על פסוקים אלו: נאמר בפסוק "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה".

ודרשינן לעיל, מדכתיב "ממטות", לשון רבים, משמע דאיירי בבת שהיה אביה ממטה אחד ואמה ממטה אחר, ומתו, וירשה אותם. ונמצאת יורשת שני מטות.

ואמר קרא, עליה להנשא לאחד ממשפחת מטה אביה, כדי שלא תיסוב הנחלה ממטה אל מטה.

אמר אביי

, הרי אף אם תינשא לאחד ממטה אביה,

סוף סוף הא קא מתעקרא נחלה משבטא דאימא, לשבטא דאבא?

כלומר, הנחלה שירשה מאימה, נעקרת ועוברת לשבט אביה?

ואולי יש לנו לתקן, שלא תינשא אלא למי שאביו משבטו של אביה, ואמו משבטו של אמה.

ו

דחינן:

ממאי?

[מנין לך שקושייתך נכונה],

ודלמא שאני התם שכבר הוסבה

נחלת האם ממטה אל מטה, שהרי ביתה מתייחסת אחר בעלה, שהוא ממטה אחר, וכשירשה אותה, הרי הוסבה הנחלה.

אמר ליה

אביי, אכתי יש להסתפק בדבר, שמא סברת

"שכבר הוסבה" לא אמרינן

.

אמר ליה רב יימר לרב אשי,

מדוע הסתפק אביי אם אמרינן "שכבר הוסבה", או לא, הרי בפסוק מוכח להדיא שאין לחוש לירושת האם, דכתיב, "לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה", ו

אי אמרת

בשלמא אמרינן "שכבר הוסבה"

מובן מדוע לא חיישינן למטה האם

.

(היינו דמתוקמא קרא בין בסבת הבן בין בסבת הבעל

)

אלא אי אמרת לא אמרינן שכבר הוסבה,

ואשה היורשת שני מטות אינה יכולה להסב נחלת אימה ממטה אל מטה, מדוע נאמר "לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה",

כי מינסבא לאחד ממשפחת מטה אביה מאי הוה? הא מתעקרא נחלה משבטא דאימא לשבטא דאבא?

ומתרצת הגמרא:

דמנסבינן לה לגברא דאבוהי משבטא דאבוה, ואימיה משבטא דאימה.