Avodá Zará 70b — el Talmud en español

מעשה ב

ההיא רביתא

[תינוקת גויה]

דאישתכח דהות בי דני

[נמצאה עומדת בין חביות יין]

, והות נקיטא אופיא בידה

[והחזיקה בידה ק?צ?ף של יין].

אמר רבא, חמרא שרי

[היין מותר בשתיה]

.

אימר,

אפשר להקל ולומר,

מגבה דחביתא שקלתיה

[שלקחה את הקצף מגב החבית, ולא נגעה ביין]

.

ואף על גב דליכא תו, אימר אתרמויי איתרמי לה.

[ואפילו שלא נמצא עוד קצף בגב החבית, שמא קרה מקרה והיה שם קצף, ונטלתו].

והלכה כרבא, בכל המקרים המובאים לעיל.

ההוא פולמוסא

[חיל צבא]

דסליק לנהרדעא,

ו

פתחו חביתא טובא

[חביות יין רבות]

.

כי אתא רב דימי

[כשבא רב דימי מארץ ישראל]

, אמר, עובדא הוה קמיה דרבי אלעזר, ושרא.

היה מקרה כעין זה לפני רבי אלעזר, והתיר את היין.

ולא ידענא, אי משום דסבר לה כרבי אליעזר, דאמר ספק ביאה טהור.

ולהלן יתבאר מדוע הוי "ספק ביאה".

אי משום דסבר, רובא דאזלי בהדי פולמוסא

[רוב ההולכים עם שר הצבא]

ישראל נינהו.

וממילא היין מותר.

מקשה הגמרא:

אי הכי

[אם תאמר שרוב ה"פולמוסא" אינם יהודים, ובאת להתיר את היין משום "ספק ביאה"]

,

וכי

האי "ספק ביאה"

הוא

?!

הלא ודאי שהפולמוסא פתחו את החביות, ואם כן

ספק מגע הוא!

ומדוע התיר רבי אליעזר את היין?

מתרצת הגמרא:

כיון דמפתחי טובא

[כיון שפתחו חביות רבות, יותר מכדי צורך שתיה]

, אימא,

מסתבר לומר, שלא פתחו את החביות כדי לנסך, אלא

אדעתא דממונא

[לחפש ממון המוסתר בחביות]

פתחו. ו

לכן, אף על פי שהספק הוא "ספק מגע", כיון שהסברא נותנת להקל,

כספק ביאה דמי.

והיין מותר. מעשה ב

ההיא מסוביתא

[מוכרת יין]

, דמסרה לה איקלידא

[מסרה את מפתחות החנות]

לעובדת כוכבים,

על מנת שתשמרם. אך לא הרשתה לה להכנס פנימה.

אמר רב יצחק אמר רב אלעזר

עובדא

הוה בי מדרשא

[מעשה כעין זה הובא לדיון בבית המדרש]

, ואמרו,

כיון ש

לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד,

ואם תיכנס פנימה תתפס כגנבת, אין לחוש שנכנסה. והיין מותר. אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [מצאנו משנה מפורשת (טהרות פרק ז' משנה א') כדברי רב יצחק]

, "המוסר מפתחות

ביתו

לעם הארץ,

והיו שם טהרות,

טהרותיו טהורות.

ואין חוששים שמא נכנס העם הארץ לביתו ונגע בהן,

לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד".

ומדייק אביי:

השתא,

אפילו

טהרותיו טהורות, יין נסך מיבעיא?!

קל וחומר שאין לחוש לנגיעת הגוי ביין.

מדייקת הגמרא מדברי אביי:

למימרא,

משמע מדבריו, שהשתמש בלשון "קל וחומר",

דטהרות אלימי

[חמורים]

מיין נסך.

אין!

אכן כך!

דאיתמר

[שהרי נאמרה הלכה בבית המדרש]:

חצר

המשותפת לחבר המקפיד על הלכות טהרות, ולעם הארץ, המטמא טהרות,

שחלקה במסיפס

[מחיצה נמוכה, המשמשת להיכר בעלמא]

, אמר רב,

חוששים שמא יעבור עם הארץ את המחיצה, ולכן

טהרותיו טמאות

219 .

ו

מאידך,

ב

חצר המשותפת ליהודי ו

עובד כוכבים,

וחלקה במסיפס,

אינו עושה יין נסך.

ומבואר, כדברי אביי, שטהרות חמורות יותר מיין נסך.

ורבי יוחנן אמר: אף טהרותיו טהורות.

הקשתה הגמרא:

מיתיבי,

שנינו בברייתא: שתי חצרות זו לפנים מזו, והיתה

הפנימית של חבר, והחיצונה של עם הארץ, אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ואף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם

[כלומר, שיכול לפשוט את ידו ולגעת]

.

ואין חוששים שמא יגע בה עם הארץ.

אך אם היתה הפנימית של עם הארץ, והחיצונה של חבר, טהרותיו טמאות. כיון שיש לעם הארץ דריסת הרגל בחצירו, חוששים שמא נגע בהן.

מכל מקום, משמע בברייתא שאין חוששים שמא יכניס עם הארץ את ידו ויגע בטהרות. ו

קשיא ל

דברי

רב

דלעיל, שחשש לנגיעת עם הארץ?

מתרצת הגמרא:

אמר לך רב, שאני התם ש

אם יכנס עם הארץ לחצר הפנימית

נתפס עליו כגנב,

ולכן אין חוששים לנגיעת עם הארץ. מה שאין כן בחצר המשותפת שחלקה במסיפס, כחצר אחת היא, ואינו נתפס כגנב אם יכניס את ידו. לכן טהרותיו טמאות.

הגמרא מביאה ברייתא נוספת הנוגעת למחלוקת רב ורב יוחנן:

תא

[בא] ו

שמע

מה ששנינו בברייתא בענין זה:

רבי שמעון בן גמליאל אומר, גגו של חבר

הנמצא

למעלה מגגו של עם הארץ,

אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת לשם.

משמע, שאם ידו של עם הארץ מגיעה לשם, אסור. ו

קשיא ל

דברי

רבי יוחנן

המטהר את הטהרות, אף על פי שידו של עם הארץ מגיעה לשם?

מתרצת הגמרא:

אמר לך רבי יוחנן, שאני התם, דאית ליה לאישתמוטי

[עם הארץ יכול למצא תרוץ להכניס את ידו]

. מימר אמר, אימצורי קא ממצרא

[הושטתי את ידי כדי למדוד את גג הבנין], ולכן טהרותיו טמאות. אך בעלמא, אין לחוש.

ראיה נוספת לאידך גיסא:

תא שמע, גגו של חבר

הנמצא

בצד גגו של עם הארץ, אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים ו

אין חוששים לנגיעת עם הארץ,

אף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם.

ולכאורה מדברי ברייתא זו

קשיא ל

דברי

רב

דלעיל, שחשש לנגיעת עם הארץ?

מתרצת הגמרא:

אמר לך רב, לאו איכא רבי שמעון בן גמליאל דקאי כוותי

[האם לא הובאו לעיל דברי רשב"ג הסובר כדברי]

?!

אנא דאמרי כרבי שמעון בן גמליאל!

:

מתניתין:

בולשת

[חיל בלשים הנכנסים לעיר על מנת לחפש צרכי מאכל עבור הצבא] שנכנסה לעיר בשעת שלום, כל

חביות

היין שנמצאו

פתוחות,

אסורות.

אך חביות

סתומות, מותרות.

ואם נכנסה

בשעת מלחמה, אלו ואלו,

בין חביות פתוחות, ובין סתומות,

מותרות. לפי שאין פנאי לנסך.

: