Sevachim 95a — Talmud auf Deutsch

ומתרצינן: הדין של רב הונא שאם שייר בה כדי מעפורת הוא חבור, זה רק

מדרבנן הוא

, גזירה שמא לא יקרע את רובה. אבל מדאורייתא טהורה. ומותר להכניסו לעזרה לכיבוס, ואף על פי שטמא מדרבנן משום מצות כיבוס לא גזרו בו. נמצא שלענין טומאה איננו קרוי בגד אבל לגבי דם חטאת הוא קרוי בגד, שמכיון ששייר בו כדי שיעור סודר ראוי לחבר את הבגד ושמו עליו.

שנינו במשנה

כלי חרס שיצא וכו'.

ופרכינן: וכי

נוקבו

ומבטלו משם כלי כדי לטהרו? והרי

כלי אמר רחמנא,

דכתיב "וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר", הרי שצריך שיהיה עליו שם כלי בשעת שבירתו,

ולא כלי הוא

לאחר הניקוב.

ומתרצינן:

שניקב

נקב קטן כשיעור

בשורש קטן

, ובזה טהר מטומאתו, ועדיין שם כלי עליו לגבי חטאת לקיים בו מצות שבירה במקדש. אבל אם נקבו נקב גדול שיצא לגמרי מתורת כלי, שוב אינו נכנס ושוברו.

שנינו במשנה:

כלי נחשת

שנטמא

פוחתו

כדי לטהרו.

ופרכינן:

והא לאו כלי הוא

בשעת מריקה ושטיפה, הואיל ובטל שם כלי ממנו בנקיבתו, והרי התורה אמרה שצריך שיהא שם כלי בשעת מריקה ושטיפה, שנאמר: ואם "בכלי" נחשת בשלה, ומרק ושטף במים.

ומשנינן:

דרציף ליה מרציף.

אחר שפוחתו, מקיש עליו בקורנס ומחברו, וחוזר שם כלי עליו כדי לקיים בו מצות מריקה ושטיפה.

אמר ריש לקיש: מעיל

של בגדי כהונה שניתז עליו דם חטאת, ויצא חוץ לקלעים,

ונטמא, מכניסו

, את החלק של מקום הדם, לעזרה,

בפחות

משיעור

שלש

על שלש אצבעות,

ומכבסו

. שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה, כיון שאי אפשר לקורעו,

משום שנאמר

בתורה על המעיל "

לא יקרע

. ולכן אי אפשר לקורעו ולבטלו מתורת בגד כדי לטהרו, ולפיכך מכניס מקום הדם בפחות משלש על שלש שאין בו שיעור בגד לטומאה. ואין איסור להכניסו לעזרה.

ומקשינן:

מתיב רב אדא בר אהבה

והלא כתוב במשנה

העבים

בגדים עבים מאד

והרכים

בגדים דקים מאד שאינם ארוגים

אין בהם

שיעור קבלת טומאה

משום שלש על שלש

אצבעות כיון שאינם ראויים לא ללבישה ולא לתקן בהם חלוק אלא לישב עליהם, ולכן שיעורם בשלשה על שלשה טפחים. והרי המעיל הוא בגד עבה [שחוטיו כפולים שנים עשר] ושיעורו לקבל טומאה בשלשה על שלשה טפחים ולמה אסור להכניס שיעור שלש על שלש אצבעות.

ומתרצינן:

אגב אבוהון חשיבי

כשבגד קטן מחובר לבגד גדול אז השיעור של שלש על שלש אצבעות יש לו חשיבות. ולכן צריך להכניסו פחות משלש על שלש אף על פי שהוא בגד עבה, משום שהוא מחובר בבגד.

ופרכינן:

והא בעי

לכיבוס דם חטאת

שבעה סממנים

השנויים לענין העברת כתמים של דם נדה?

דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת ומראות נגעים

שגם בהם הצריכה תורה כיבוס שנאמר "וכבסו את אשר בו הנגע",

צריכין שבעת סממנים

כדי להעבירם, ואחד מהם הוא מי רגלים.

וכיבוס דם חטאת הרי נעשה בעזרה, ואיך מכניסים מי רגלים לעזרה, והרי

תניא: אלא שאין מכניסים מי רגלים למקדש!