Sevachim 27b — Talmud auf Deutsch

ומשנתינו

דקתני פסול, היא

כדברי האומר לא יאספנו

.

ורב חסדא אמר אבימי: הכל מודים

, רבי יוסי ורבי שמעון,

בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו

, כיון שהגיעו למזבח הראוי להם לא נחשב כנשפך על הרצפה, אלא קלטם המזבח והוציאם מכלל זריקה.

וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה

, שזריקה זו קרובה לזריקה גמורה,

הואיל ודמים העליונים למטה הן באין

, ששותתין ויורדין, נמצא שדם העליונים סופם להגיעם למטה, והמקום ראוי להם ולכך קולטם.

לא נחלקו

רבי יוסי ורבי שמעון

אלא בניתנים לפנים

במזבח הפנימי שבהיכל

שנתנן בחוץ

במזבח החיצון, וכן בניתנין

בחוץ שנתנן לפנים, שרבי יוסי אומר יאספנו

, כיון שלמזבח זה אינם ראויים, אין הוא קולטם כלל ונחשב כנשפך על הרצפה.

ורבי שמעון אומר לא יאספנו

, שהיות וראוי הדם להינתן במה שיש לו שם "מזבח" והגיע לשום מזבח, קלטו המזבח.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא

כרבי יוחנן, שזריקה שלא במקומו, אף שפסולה ואינה מכפרת, מכל מקום קלטו המזבח ולא יאספנו.

דתניא:

רבי יהודה אומר

: מה שנאמר "זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", שענינו להורות שכל הפסולים שעלו על המזבח לא ירדו, ושכך נקרא פסוק זה: משעלה על מוקדה, ואפילו בפסול, תהא שם כל הלילה, מיעט הכתוב מכלל זה שלשה פסולין, משום ששלשה מיעוטים נאמרו בפרשה:

"

זאת

" - ולא אחרת! "

היא

" - בא למעט! "

העולה

" בה"א הידיעה, משמע העולה המיוחדת ולא אחרת.

הרי אלו

שלשה

מיעוטין

הממעטים את שלשת הפסולים דלהלן, שגם אם עלו על המזבח יירדו ממנו:

א.

פרט לנשחטה בלילה

, שאינו זמן שחיטה.

ב.

ושנשפך דמה

לפני שנזרק על המזבח.

ג.

ושיצא דמה

לפני זריקה

חוץ לקלעים

, ונפסל ביוצא.

בשלשה פסולים אלו

אם

בכל זאת

עלתה

העולה הפסולה על המזבח -

תרד!

רבי שמעון אומר

: מה שנאמר "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", נדרש כך: "

עולה

" -

אין לי אלא עולה כשרה

שעלתה על המזבח,

מנין לרבות

עולה פסולה מחמת

שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים

לפני שנזרק, ובשר עולה

הלן

כל הלילה חוץ למזבח ונפסל בלינה,

והיוצא

שיצא בשרה חוץ לעזרה,

והטמא

שנטמא הבשר,

ושנשחט

במחשבה להקטיר

חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקיבלו פסולין

את הדם בכלי או שהפסולין

זרקו את דמה, והניתנין למעלה שנתן למטה, והניתנין למטה שנתנן למעלה, והניתנין בפנים שנתנן בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנן בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן

שפסולין הם,

מנין

לכל הפסולין האלו שאם עלה בשרם או אימוריהם על המזבח שלא ירדו?

תלמוד לומר

"

תורת העולה

" -

ריבה

הכתוב

תורה אחרת לכל העולין, שאם עלו, לא ירדו!

יכול שאני מרבה

שלא ירדו

אף הרובע והנרבע, והמוקצה

שהקצה הבהמה לתקרובת עבודה זרה,

והנעבד

בהמה שהשתחוו לה כעבודה זרה,

והאתנן והמחיר

כלב,

והכלאים והטריפה ויוצא דופן?

תלמוד לומר

"

זאת

", למעט פסולין אלו, שאף אם עלו ירדו.

ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?

והרי הכתוב ריבה הכתוב ומיעט, ולא פירש מה ריבה ומה מיעט?

מרבה אני את אלו

לפי

שהיה פסולן בקודש

, שנפסלו משבאו לעזרה.

ומוציא אני את אלו, שלא היה פסולו בקודש

, שנפסלו קודם שבאו לעזרה.

ומסיק רב נחמן בר יצחק את ראייתו לרבי יוחנן:

קתני מיהא

, בין אלו שדינם שאם עלו לא ירדו,

הניתנין למטה שנתנן למעלה, ולמעלה שנתנן למטה

.

ולא פליג רבי יהודה

לומר שאם עלו ירדו כמו בנשפך הדם על הרצפה שאמר בזה שדינם לירד.

מאי טעמא? לאו, משום דקלטיה מזבח

ונתקדש.

ושמע מינה

, דם שנזרק שלא במקומו,

לא יאספנו

.

[ואין לומר שרבי יהודה סובר בזריקה שלא במקומו דכמקומו דמי והועילה זריקתן לכפרה ולכך לא ירדו, ואם כן מה ראיה לרבי יוחנן הסובר דכשלא במקומו דמי, שהרי נכתבו כאן אלו ביחד עם שאר זריקות פסולות, והיינו משום שדינם דומה, וכשם ששאר זריקות שהזכיר הינן פסולות לגמרי, הוא הדין באלו, ורק משום שקלטם המזבח דינם שלא ירדו. ומרבי שמעון אין הוכחה, כי יתכן שסובר אפילו נשפך הדם נתרבה מ"תורת העולה" שאם עלו לא ירדו].

אמר רבי אליעזר: מזבח הפנימי מקדש פסולין

, שאם עלו הפסולים עליו לא ירדו, ואף על גב שהפסוק של "זאת תורת העולה" המובא לעיל עוסק במזבח החיצון.

ומקשינן:

מאי קא משמע לן

רבי אליעזר? הרי

תנינא הניתנים בפנים כו

', ובסיפא נאמר כי במקום שנתן את הניתנים בחוץ, בפנים, לא ירדו אברי הקרבן. והגם שדם זה, שדינו להינתן בחוץ, נפסל עם היכנסו לפנים, לא חולק רבי יהודה בזה לומר שיחשב כנשפך הדם, אלא סובר שקלטו מזבח. ומבואר, שמזבח פנימי מקדש את הפסולים שניתנו עליו!?

ומתרצינן:

אי מהתם, הוה אמינא הני מילי

שמזבח פנימי מקדש פסולים היינו דווקא

דם

פסול,

דחזי ליה

, שיש דמים הניתנים על מזבח הפנימי, וראוי הוא לקבלת דם.

אבל קומץ

פסול שעלה עליו,

דלא חזי ליה

, שהרי אין שום קומץ שדינו לעלות על מזבח הפנימי, שהרי נאמר לגבי מזבח הזהב הפנימי "לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה",

אימא לא

, אלא אם עלה עליו, ירד.

קא משמע לן

, שאף את הקומץ שאינו ראוי כלל, מקדש המזבח הפנימי, ואם עלה לא ירד!

מיתיבי: קטרת זרה

שהתנדב יחיד להביא קטרת

שעלתה לגבי מזבח תרד!

משום שלא התירה תורה להעלות אלא קטרת של ציבור שחרית וערבית וקטרת יחיד פסולה,

שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החיצון, בראוי לו!

להוציא קמצים שלא נתקדשו בכלי. וסברה הגמרא שמדובר בקטרת זרה שעלתה על מזבח הפנימי, ולכך פסולה כי אין מזבח זה מקדש פסולים.

ומדייקת הגמרא:

חיצון, אין

, דווקא הוא מקדש פסולים שאם עלו לא ירדו, אבל

פנימי, לא

מקדש. אלא אם עלו, ירדו. וזה שלא כרבי אליעזר שאמר "מזבח פנימי מקדש פסולים"!? ומתרצינן:

תריץ הכי: קטרת זרה שעלתה למזבח החיצון, תרד

, לפי

שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו

. וקטרת שאינה קריבה כלל במזבח החיצון אינה מתקדשת בו.

והפנימי

מקדש

בין ראוי לו בין שאין ראוי לו!

מאי טעמא? האי

מזבח החיצון

רצפה

, בנין של אבנים הוא שלא נמשח בשמן המשחה, ולפיכך אין קדושתו חמורה לקדש כל שעלה עליו,

והאי

מזבח פנימי

כלי שרת

הוא, ונמשח עם כלי המשכן, ולכך מקדש אף את הפסולים מדין כלי שרת.

מתנ יתין השוחט

את הזבח שדינו להיות נאכל, וחישב בשעת שחיטה

לזרוק דמו בחוץ, או מקצת דמו בחוץ

, וכן השוחט במחשבה

להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ

, או שחישב

לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ, או

שחישב

לאכול כזית מעור האליה

[שנחשב כבשר]

בחוץ

-

פסול

הקרבן,

ואין בו כרת

באכילתו, אף אם אכלו בחוץ. והטעם, משום שאין הזבח נעשה פיגול אלא במחשבת אכילה או מחשבת זריקת הדם חוץ לזמנו, ואילו במחשבת חוץ למקומו הוא רק פסול אך אינו פיגול.

אבל אם חישב בשעת שחיטה

לזרוק דמו למחר

, או לזרוק

מקצת דמו

למחר. וכן אם חישב

להקטיר אימוריו למחר או מקצת אימוריו למחר

. או אם חישב בזבח שדינו להיאכל ליום אחד [כגון תודה, חטאת ואשם]

לאכול בשרו למחר או כזית

מבשרו למחר,

או לאכול כזית מעור האליה למחר

, הרי הקרבן

פיגול, וחייבין עליו כרת

באכילתו, אף אם אכלו לבסוף בזמנו.