Sevachim 27a — Talmud auf Deutsch

ואם

חזר וחישב

בעבודה נוספת שיאכלנו

חוץ למקומו

, והיינו חוץ לעזרה,

פסול

הקרבן מדין מחשבת חוץ למקומו,

ואין בו כרת

באכילתו.

אך אם חישב באותה עבודה מחשבת פיגול של

חוץ לזמנו

, שיזרוק את הדם או שיאכל את הקרבן שלא בזמנו הרי הוא

פיגול וחייבין עליו כרת

על אכילתו.

ואם חישב בשעה שעבד את העבודה הראשונה לתת את הניתנין - למעלה למטה, ואת הניתנין - למטה למעלה, ושיהיה אותו המתן

למחר

, והיינו חוץ לזמנו, הרי הקרבן

פסול

, אך אינו פיגול לחייב על אכילתו כרת, וכפי שיתבאר.

חזר וחישב

בעבודה השניה מחשבת פסול, לאחר שבעבודה הראשונה חישב לתת את הדם למחר על המזבח שלא במקומו, הרי

בין

חישב

חוץ לזמנו, בין חוץ למקומו

-

פסול, ואין בו כרת

. כי היות ונפסל הקרבן בעבודה הראשונה בפסול שאינו פיגול, לא יכול לחול בו דין פיגול, שהרי אין חייבים כרת על הפיגול אלא אם כן קרבו כל מתיריו בהכשר, ללא מחשבת פסול נוספת מעבר למחשבה המפגלת.

ואי

אמרת שנתינת דם על המזבח ש

לא במקומו כמקומו דמי

, ונתכפרו הבעלים, ורק הבשר לא הותר, נמצא שכשמחשב על הניתנים - למעלה ליתנם למחר למטה, יש כאן מחשבת זריקה חוץ לזמנה, ומדוע נקטה הברייתא לשון "פסול"? וכי

האי

"

פסול

" הוא בלבד, ואין חייבין כרת על אכילתו? הרי

פיגול הוא

, וחייבין על אכילתו כרת, לדבריך, שנתינה שלא במקומו כבמקומו דמי

!?

אולם, אם נתינה שלא במקומו אינה כבמקומו, הרי שלא חישב כלל מחשבת זריקה, ולכך אין בזה פיגול.

ומתרצינן:

אמר מר זוטרא

: אמנם נתינת הדם שלא במקומו כמקומו דמי, והטעם שכשחישב למחר ליתן הדם שלא במקומו אין הקרבן פיגול הוא, מפני ש

זריקה דשריא בשר באכילה

, והיינו זריקה במקומה ובזמנה,

מייתא

רק היא מביאה את הבשר

לידי פיגול

. אבל

זריקה דלא שריא בשר באכילה

אם היה עושה אותה בזמנה,

לא מייתא לידי פיגול

, בין אם חישב עליה מחשבת פיגול בין אם חישב בעת עשייתה מחשבת פיגול אחרת! וכיון שזריקה זו שחישב עליה לעשותה שלא במקומה אינה מתרת את הבשר באכילה, לפיכך לא נעשה על ידה הקרבן פיגול, על אף שחישב בה מחשבה של חוץ לזמנו .

אמר ליה רב אשי למר זוטרא: מנא לך הא

שאין הקרבן נעשה פיגול בזריקה שאינה מתרת הבשר למרות שבעלים מתכפרים בה?

אמר ליה

מר זוטרא: לפי שנאמר [ויקרא ז] "

ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו

ביום השלישי -

פגול יהיה

, והנפש האכלת ממנו עונה תשא". ודורשים בזה:

מי שפיגולו גרם לו

לאסור את הבשר באכילה, תתחייב הנפש האוכלת ממנו בכרת.

יצא זה

, זריקה על המזבח שלא במקומה,

שאין פיגולו גרם לו

להיאסר באכילה,

אלא איסור דבר אחר

, שנזרק שלא במקומו, הוא זה ש

גרם לו

, שאין הקרבן מתפגל באותה זריקה גם אם יחשבו בו מחשבת חוץ לזמנו.

ומדין זה, שזריקה חוץ למקומה אינה זריקה המפגלת, למדנו שאף אם חישב בשעת קבלה או הולכה מחשבת חוץ לזמנו על זריקה שלא במקומה לא יעשה הקרבן פיגול על ידי זה .

ומקשינן:

אי הכי, איפסולי נמי לא ליפסל!

שהרי זריקה זו אינה נחשבת זריקה לענין מחשבה. ומתרצינן:

אמר רב נחמן בר יצחק: מידי דהוה אמחשבת הינוח

, שהרי על כל פנים חשב להניח את הדם למחר,

ואליבא דרבי יהודה

, הסובר שגם אם לא חישב לזרוק את הדם למחר אלא רק להניחו בלא זריקה, פוסלת מחשבתו את הקרבן .

ריש לקיש אמר

: משנתנו שכתבה על זריקה שלא במקומה שפסול הקרבן,

לעולם פסול ממש

, ואף הבעלים לא נתכפרו, ולא כשמואל שפירש במשנה את הפסול על הבשר, שהרי לא כתבה המשנה את הפסול על בשר דווקא, אבל בעיקר הדין מודה לשמואל,

ושלא במקומו כמקומו דמי

לענין כפרה כפי שנדרש מן הפסוק לעיל.

ולא קשיא

על המשנה ששנינו שפסול לגמרי, כי

כאן

, מה שדרשנו מהפסוק שנתכפרו בעלים, מדובר

שנתן

את הדם שלא במקומו

בשתיקה

. ואילו

כאן

, משנתנו, עוסקת ב

שנתן

את הדם שלא במקומו

באמירה

, שחישב בשעת זריקה לאכול הבשר חוץ לזמנו, ומשום כך נפסל הקרבן כיון שזריקה שלא במקומה כבמקומה, ויש כאן מחשבת פסול על זריקה. אבל אין בו כרת משום שאין זו זריקה המתרת בשר באכילה, וכמו שנתבאר לעיל.

ומקשינן לריש לקיש מהא ד

תנן

: חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה, למעלה למטה, כפי שהקשינו לשמואל, שהרי ריש לקיש סובר כמותו. וכן הקושיא השניה וכל המשא ומתן שלעיל

עד

דברי הגמרא "

מידי דהוה אמחשבת הינוח, ואליבא דרבי יהודה

".

רבי יוחנן אמר: אידי

, משנתנו האומרת שבנתינה שלא במקומו "פסול",

ואידי

, המשנה שהובאה לעיל שבנתנו על הכבש אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, שתיהן עוסקות באופן

שנתן

[כהן כשר!]

בשתיקה

ללא מחשבת פסול, ובשניהם ראוי הקרבן להיפסל מחמת עצם הזריקה שלא היתה במקומה, כיון שזריקה

שלא במקומו לאו כמקומו דמי

, ופסולה לגמרי.

והא

, המשנה האומרת "אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל" עוסקת באופן

דאיכא דם הנפש

, ולכך לא כתבה "פסול" כי עדיין ניתן להכשירו על ידיי קבלה וזריקת דם אחר,

הא

, משנתנו, עוסקת באופן

דליכא דם הנפש

ולכך כתבה "פסול" כי אין לו עוד תקנה.

ומקשינן:

תנן

במשנתנו,

פסול ואין בו כרת

.

בשלמא לריש לקיש

, שהעמיד דברי משנתנו שעוסקת באופן שנתן במחשבת פיגול,

היינו דקתני

במשנה

פסול ואין בו כרת

, להשמיענו חידוש בזריקה שלא במקומו, שעל אף שכבמקומו דמי, בכל זאת, כיון שאינה מתרת את הבשר, אינה מפגלת.

אלא לרבי יוחנן

, הסובר שמשנתנו עוסקת באופן שנתן בשתיקה, ומה שכתוב "פסול" הוא משום שזריקה שלא במקומו לאו כמקומו,

מאי

"

אין בו כרת

"? והרי פשוט שאין בו כרת!?

ומסקינן:

קשיא

.

ומקשינן:

ולשמואל

, שהעמיד אף הוא את המשנה בשנתן בשתיקה,

מאי

"

אין בו כרת

"?

ומתרצינן:

הכי קאמר

התנא של המשנה:

אם נתן

את הדם שלא במקומו

במחשבה

שיאכל בשר או יקטיר חוץ לזמנו,

פסול, ואין בו כרת

. והחידוש הוא כמו לריש לקיש. אבל לרבי יוחנן אי אפשר לתרץ כן, שהרי לדבריו הטעם שפסל התנא זריקה זו הוא משום זריקה שלא במקומו לאו כמקומו דמי, ופשוט שאי אפשר לפגל בזריקה זו, לפי שהיא כמו שנתן את הדם על הריצפה, ואין שום חידוש בכך שאין בו כרת.

ומקשינן:

ורבי יוחנן, אי

זריקה

שלא במקומו לאו כמקומו דמי

, ואין היא זריקה כלל, למה כתבה משנתנו "פסול" ואין לו תקנה? אמנם העמדנו המשנה באופן שלא נותר דם הנפש, אבל מכל מקום,

ליהוי כי נשפך

הדם

מן הכלי

, לאחר שנתקבל בתוכו,

על הרצפה

, שדינו שיאספוהו מהרצפה לתוך הכלי,

ו

אף בזריקה שלא במקומו,

יאספנו

מעל המזבח ויחזור ויזרוק במקומו, שהרי זריקה ראשונה אינה כלום.

[ולשמואל וריש לקיש הסוברים שזריקה שלא במקומו זריקה היא לענין כפרת בעלים, לא קשה, כי מאחר ולענין כפרה הועילה הזריקה, כבר נדחה הדם ולא יועיל לאספו בכדי להתיר בשר באכילה].

ומתרצינן: התנא של משנתנו

סבר לה כמאן דאמר

נזרק הדם

לא יאספנו

, שאף זריקה פסולה כיון שהגיע דם למזבח קלטו המזבח והוציאו מלכפר בו עוד.

דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: הכל מודים

, כל התנאים שנחלקו לקמן,

ב

דמים ה

ניתנים למעלה

מחוט הסיקרא

שנתנן למעלה

, וכן בניתנים

למטה

מחוט הסיקרא

שנתנן למטה

, אם נתנן

שלא כמצותן

, כגון במחשבת פסול או ביד שמאל,

שלא יאספנו

כדי לחזור ולזרוק, כי הואיל ונזרק במקומו נסתלקה ממנו תורת זריקה.

לא נחלקו

תנאים

אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה

וכן בניתנין

למטה שנתנן למעלה, שרבי יוסי אומר

אף בזה

לא יאספנו

מהמזבח לכלי,

ורבי שמעון אומר יאספנו!

ואין לומר שטעמו של רבי יוסי הוא משום שסובר שזריקה שלא במקומו כמקומו דמי, שאם כן היה לו לומר שנתכפרו בעלים בנתינה זו, ולא היה לו לחלוק עם רבי שמעון בענין זה של יאספנו או לא, אלא אם נתכפרו בעלים או לא. ומכיון שלא נחלק עם רבי שמעון בדבר זה, בהכרח שסובר כי זריקה שלא במקומו לאו כמקומו דמי, ובכל זאת כן לא יאספנו.