Sukkah 9b — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

משנתנו מביאה שני אופנים, אשר בהם, גם כשהסוכה עצמה עשויה כהלכתה, היא פסולה מחמת המיקום בו היא עומדת:

א.

העושה סוכתו תחת האילן,

והאילן צילתו מרובה מחמתו, כך שרוב שטח הסוכה מוצל על ידי האילן, נחשבת הסוכה

כאילו עשאה בתוך הבית,

ופסולה. והלכה זו, היא גם אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה, והיא אינה זקוקה לתוספת צל מהאילן.

ב.

סוכה

הנמצאת

על גבי סוכה

אחרת, הסוכה

העליונה כשרה, והתחתונה פסולה.

משום שיש לסוכה התחתונה שני סככים, והתורה אמרה, "בסוכת תשבו שבעת ימים", "בסוכת", לשון יחיד [לפי הכתיב], וללמדנו בא, שאם הסוכה מסוככת בסכך אחד הרי היא כשרה, אבל אם יש לה שני סככים פסולה.

רבי יהודה אומר: אם אין דיורין

של קבע

בעליונה,

ואין יכולים לשבת בה כראוי, הסוכה העליונה פסולה, דרבי יהודה לשיטתו ש"סוכה דירת קבע בעינן", וסוכה שאינה ראויה לדיורין קבועים אינה סוכת קבע. וממילא לשיטתו,

התחתונה כשרה,

לפי שאין לה שני סככים. שהרי העליונה אינה סוכה, ונחשב הכל כסכך הסוכה התחתונה.

אבל לדעת רבנן, סוכה דירת עראי היא, ולכן אף שהעליונה אינה ראויה לדיורי קבע, הרי היא כשרה. וממילא פסולה התחתונה, משום "סוכה תחת סוכה".

גמרא:

אמר רבא: לא שנו

במשנה, שהעושה סוכה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ופסולה,

אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו.

אבל

אם היה האילן

חמתו מרובה מצלתו,

הסוכה שתחתיו

כשרה.

ומבאר רבא:

ממאי,

מהיכן למדתי דין זה?

מדקתני

במתניתין, שהעושה סוכתו תחת האילן

"כאילו עשאה בתוך הבית".

ויש לדון,

למה לי למיתני "כאילו עשאה בתוך הבית"?

הרי דין סוכה שבתוך הבית, ודין סוכה שתחת האילן אחד הוא, ולמדנו את שניהן מאותו הפסוק, ומדוע תלה התנא את דין סוכה שתחת האילן, בסוכה שעשאה בתוך הבית, כנימוק לפסול את הסוכה.

ליתני,

היה לו לתנא לומר שהיא

פסולה,

כמו שאמר לגבי סוכה תחת סוכה.

אלא, הא קמשמע לן

התנא בכך שתלה את פסול סוכה זו בסוכה העשויה בתוך הבית,

דאילן

דמתניתין הפוסל את הסוכה, הוא רק אילן

דומיא דבית.

מה

כמו

בית, צילתו מרובה מחמתו, אף אילן

זה

צלתו מרובה מחמתו,

וזאת היא הסיבה לפסול הסוכה.

ומקשה הגמרא: אם כן, לדבריך, כאשר חמתו של האילן מרובה מצילתו, תהיה הסוכה שתחתיו כשרה.

וקשה,

וכי חמתו מרובה מצלתו, מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול

ענפי האילן שפסולים הם לסיכוך, מחמת שהם מחוברים לקרקע [וכתיב "באספך מגרנך ומיקבך", ודרשינן, שיש לסכך את הסוכה רק ממה שאתה אוסף מגרנך, ולא מן המחובר לקרקע],

בהדי סכך כשר?!

כי מדובר כאן באופן שלסוכה אין מספיק סכך כשר כדי שתהיה צילתה מרובה מחמתה, וזקוקה היא לצירוף צל האילן, ואיך ישלים סכך פסול לשיעור הסכך הנצרך להכשר הסוכה?! ומתרצת הגמרא:

אמר רב פפא

: המשנה מדברת

בשחבטן.

שהשפיל את ענפי האילן, וערבן עם הסכך הכשר, באופן שאי אפשר להבחין מהו הסכך הכשר, ומהו הפסול. ומדובר, כאשר הסכך הכשר מרובה מן הסכך הפסול, ומבטלו. ומקשה הגמרא:

אי

מדובר במשנה

בשחבטן, מאי למימרא!?

מהו החידוש בדברי המשנה, ולמה הוזקק רבא להשמיענו הלכה זו? הרי אין כאן אף אחת מסיבות המפורטות במשנה לפסול את הסוכה, שהרי אין כאן שני סככים, ואין כאן סכך פסול המאהיל על סכך כשר, מפני שהכל מעורב יחד?!

ובודאי לא באה המשנה כאן לחדש את דין "ביטול ברוב", שהרי הלכה פסוקה היא בכל מקום.

ומתרצת הגמרא: לולי דברי המשנה, לא הייתי יודע שסוכה זו כשרה, כי

מהו דתימא,

הייתי סבור לומר,

ניגזור היכא דחבטן,

נפסול סוכה זו מדרבנן, על אף שמעיקר הדין היא כשרה,

אטו היכא דלא חבטן,

שאז הסוכה פסולה מחמת צירוף הסכך הפסול.

קא משמע לן

משנתנו,

דלא גזרינן.

ודוחה הגמרא:

הא נמי,

הלכה זו דלא גזרינן חבטן אטו שלא חבטן, נמי

תנינא

למדנוה מהמשנה להלן. כי שנינו שם:

הדלה עליה,

על גג הסוכה,

את הגפן, ואת הדלעת, ואת הקיסוס,

שהם צמחים המטפסים על קירות הבתים, והרים את ענפיהם על גבי הסוכה, בעודם מחוברים לקרקע, כדי שיעשו צל בתוכה,

ו

גם

סיכך על גבן

בסכך כשר, הסוכה

פסולה,

מחמת צירוף הסכך הכשר עם הסכך הפסול.

ואם היה סיכוך

הכשר

הרבה מהן, או שקצצן

מן החיבור לקרקע,

כשרה.

ומבארת הגמרא:

היכי דמי,

באיזה אופן מדובר שאם היה הסכך הכשר רב יותר מהגפן או הקיסוס, הסוכה כשרה.

אילימא בשלא חבטן,

שלא השפילם ועירבם זה בזה, מדוע הסוכה כשרה?

הא

[הרי]

קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר?!

ואין ענפי הסכך הפסול בטלים ברוב הסכך הכשר, לפי שהם ניכרים, ואינם מעורבים בו יפה.

אלא לאו,

ודאי מדובר

כשחבטן

ועירבן יחד, והסכך הכשר רב יותר מהפסול ומבטלו, ולכן הסוכה כשרה.

ושמע מינה, דלא גזרינן

כשחבטן שמא יטעה ויכשיר גם כשלא חבטן.

מתרצת הגמרא: מהמשנה של הדלה עליה את הגפן לבד, אי אפשר ללמוד הלכה זו. כי

מהו דתימא,

הייתי אומר:

הני מילי

שסוכה זו כשרה,

בדיעבד,

כשכבר עשה סוכה זו, ועירב את הסכך הכשר והפסול, אז לא הצריכוהו חכמים לעשות לו סוכה אחרת.

אבל לכתחילה,

אם ישאל אדם האם ראוי לעשות סוכה כזו,

לא!

אולי נאמר לו שאין לעשות כך, לכן

קא משמע לן

משנתנו, שגם לכתחילה מותר לעשות סוכה זו, ואין לחוש שמא יטעה ויכשיר גם כאשר ענפי האילן אינם מעורבים יפה בסכך הכשר.

שנינו במשנה:

סוכה על גבי סוכה,

העליונה כשרה, והתחתונה פסולה.

תנו רבנן

: "

בסכת תשבו

שבעת ימים", [פסוק זה נכתב בלשון יחיד, בכתיב חסר, ונקרא בלשון רבים, "בסוכות תשבו שבעת ימים"]. ודרשו חכמים: בסוכה אחת תשבו,

ולא בסוכה שתחת הסוכה. ולא בסוכה שתחת האילן. ולא בסוכה שבתוך הבית.

והיינו, שצריך לשבת תחת קירוי אחד, ולא תחת שתי תקרות.

ומקשה הגמרא:

אדרבה, "בסוכות" תרתי משמע,

שהרי לשון רבים הוא [לפי הקריאה]?!

ומתרצת הגמרא:

אמר רב נחמן בר יצחק: "בסכת" כתיב,

ולפי הכתיב לשון יחיד הוא. וחכמים דרשו את הפסוק לפי כתיבתו, ולא לפי קריאתו.

אמר רבי ירמיה

: מצינו בדין סוכה תחת הסוכה כמה אופנים:

פעמים

-

ששתיהן,

דהיינו, שתי הסוכות העשויות אחת על גבי השניה,

כשירות.

פעמים

-

ששתיהן פסולות.

פעמים

-

שתחתונה כשרה והעליונה פסולה.

פעמים

-

שתחתונה פסולה והעליונה כשרה.

ומבארת הגמרא:

פעמים ששתיהן כשירות, היכי דמי?

כגון, שתחתונה חמתה מרובה מצלתה,

ואינה מסוככת בסכך רב, ובלי צירוף הסוכה העליונה היא פסולה, כיון שחמתה מרובה מצילתה.

והעליונה

מסוככת בסכך רב, ו

צלתה מרובה מחמתה, וקיימא עליונה,

דהיינו, הסכך של הסוכה העליונה,

בתוך עשרים

אמה לקרקע הסוכה התחתונה. ושתיהן כשרות - העליונה, כיון שעשויה כהלכתה. והתחתונה כשרה כיון שיש לה רק סכך אחד, סכך הסוכה העליונה, ונמצאו ששתי הסוכות, סוכה אחת היא.

ואין סכך הסוכה התחתונה נחשב כסכך, לפוסלה מדין שני סככים, כיון שחמתו מרובה מצילתו, וכל שחמתו מרובה מצילתו אינו קרוי סכך. אבל, אם היה סכך הסוכה העליונה גבוה מעשרים אמה מקרקע הסוכה התחתונה, הסוכה התחתונה פסולה, מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה.

פעמים ששתיהן פסולות

-

היכי דמי?

כגון, דתרוייהו,

שתי הסוכות, העליונה והתחתונה,

צלתן מרובה מחמתן,

ולכן, התחתונה פסולה, כיון שיש לה שני סככים, וזהו דין סוכה תחת סוכה המבואר במשנה.

וקיימא עליונה למעלה מעשרים אמה

מגג הסוכה התחתונה, שהוא קרקעית הסוכה העליונה, נמצא שסכך הסוכה העליונה גבוה למעלה מעשרים אמה, ופסולה, מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, [כמבואר לעיל ב א].

פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולה

-