Sukkah 9a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

במשנה שלפנינו נחלקו התנאים, האם צריך שתהיה הסוכה עשויה לשם חג, או די בסוכה שעשאה לשם צל.

סוכה ישנה,

שעשאה להגן מפני החמה בימות הקיץ, ולא עשאה לשם חג,

בית שמאי פוסלין,

היות ולשיטתם צריך לעשות את הסוכה בכוונה תחילה לשם חג.

ובית הלל מכשירין,

ולא הצריכו שיעשה את סוכתו לשם חג דוקא, אלא כל שעשאה לשם צל, הרי היא כשרה, ולהלן יתבאר טעמם. ודנה המשנה:

ואיזו היא סוכה ישנה,

שבה נחלקו בית שמאי ובית הלל?

כל שעשאה קודם לחג שלשים יום.

אז ודאי לא היתה דעתו בעת עשיית הסוכה, שישב בה בחג הסוכות. אבל אם עשאה תוך שלושים יום לחג, הרי היא כשרה, לפי שנהגו ישראל לדרוש ולעסוק בהלכות החג שלושים יום קודם החג, וודאי העושה סוכה בזמן זה, זכור הוא שעליו לעשות סוכה, והיתה דעתו לעשותה גם לשם החג.

אבל אם עשאה

בפירוש

לשם חג, אפילו

עשאה

מתחילת השנה,

הרי היא

כשרה

אף לדעת בית שמאי.

גמרא:

עתה דנה הגמרא, מהו המקור לדינם של בית שמאי, המצריכים סוכה העשויה לשם חג:

מאי טעמא דבית שמאי,

הפוסלים סוכה ישנה?

אמר קרא: "חג הסכות שבעת ימים לה'".

ומלשון הפסוק "סוכות לה'" דרשו חכמים:

סוכה העשויה לשם חג, בעינן.

והיינו, שצריך לעשותה לשם מצות המלך.

ודנה הגמרא:

ובית הלל,

כיצד הם מפרשים את הפסוק? ומבארת הגמרא:

ההוא

קרא,

מיבעי ליה

לדעת בית הלל,

לכדרב ששת.

דאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה, שאסורין

בהנאה

כל שבעה

ימי הסוכות,

תלמוד לומר, "חג הסכות שבעת ימים לה'".

ותניא: רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים

[כלומר חלה קדושה]

על

שלמי

החגיגה,

לאוסרן באכילה ובהנאה עד לאחר הקטרת האימורים, ואף לאחר מכן אינם אלא כזוכים משולחן גבוה, כעבד הנוטל פרס מרבו.

כך חל שם שמים על הסוכה,

ואסור להנות מעציה כל שבעת ימי הסוכות.

שנאמר, "חג הסכות שבעת ימים לה'",

ודרשו חכמים:

מה "חג",

כמו שקרבן חגיגה קודש הוא

לה', אף סוכה

קדושה

לה'.

ומקשה הגמרא:

ובית שמאי נמי, מיבעי ליה

פסוק זה

להכי?

ומתרצת הגמרא:

אין הכי נמי!

אכן, גם בית שמאי לומדים מפסוק זה שעצי סוכה אסורים בהנאה כל שבעת ימי החג.

ומבארת הגמרא:

אלא מאי טעמייהו דבית שמאי

המצריכים סוכה העשויה לשם חג?

כתיב קרא אחרינא, "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים",

סרס המקרא ודרשהו כך: "סוכות תעשה לחג". ומכאן למדו בית שמאי ש

סוכה העשויה לשם חג בעינן.

עתה דנה הגמרא:

ובית הלל,

מה הם למדו מפסוק זה?

ומבארת הגמרא:

ההוא

קרא,

מיבעי ליה ל

למוד ממנו ש

עושין סוכה בחולו של מועד,

[אם לא עשאה קודם החג]. וכך היא כוונת הכתוב, "חג הסוכות תעשה", היינו, תוך כדי חג הסוכות, תעשה.

ומבארת הגמרא:

ובית שמאי,

שלא למדו מהפסוק דין זה, הוא משום ד

סבירא להו

כרבי אליעזר, דאמר: אין עושין סוכה בחולו של מועד.

היות והוא דורש את הפסוק, "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", עשה סוכה הראויה לשבעה ימים. ואם יעשה את סוכתו בתוך החג, היא לא תהיה ראויה לשמשו שבעה ימים.

וסברה הגמרא, כי בית הלל שאינם מצריכים סוכה העשויה לשם חג, אמרו את דינם גם לגבי עשיית ציצית וכדומה, ואינם מצריכים שתהיה עשיית הציצית לשם מצוה.

ומקשה הגמרא:

ובית הלל,

וכי

לית להו דרב יהודה אמר רב?

דאמר רב יהודה אמר רב

: אם לא תלה ציציות בארבע כנפות בגדו, אלא

עשאה

לציצית

מן הקוצין,

הקשרים העשויים בסוף חוטי השתי קרויים קוצים, על שם שבולטים הם כקוצים. ואם עשה מהם, בהיותם מחוברים לבגד, גדיל של ציצית.

או עשאה לציצית

מן הנימין,

כגון טלית שתפרוה, או עשו בה אימרא במחט, וראשי חוטי התפירה תלויים בה, ומהחוטים הללו עשה גדיל של ציצית.

או שעשאה

מן הגרדין,

מהחוטים התלויים בסוף הטלית, שהם מותר האריגה, אם עשה מהם בעודם מחוברים, כריכות וקשרים.

פסולה

הציצית, היות והיו חוטים אלו תלויים בבגד משעת האריגה, ולא נתלו בו לשם ציצית, ואין כאן עשייה לשמה.

אבל אם עשה את הציצית

מן הסיסין,

מפקעות של חוט, הרי היא

כשרה.

שהרי כשנתלו החוטים בבגד, לשם מצות ציצית נתלו. ואף שלא היתה טווית החוטים לשם מצות ציצית, נחשבת היא עשייה לשמה, לפי שאין הטויה חלק מעשיית הציצית, ולא הקפידה התורה אלא שתלית החוטים בבגד תעשה לשם מצות ציצית.

והוסיף רב יהודה ואמר:

כי אמריתה

כאשר אמרתי שמועה זו של רב, שלא צריך לטוות את החוטים לשם מצות ציצית,

קמיה דשמואל,

חלק על זה שמואל, ו

אמר לי: אף

אם עשאה

מן הסיסין נמי פסולה,

היות

דבעינן טויה לשמה.

ומכל מקום מבואר, כי בין לרב, ובין לשמואל, צריך לתלות את חוטי הציצית לשם מצות ציצית, אם כן

הכי נמי, נבעיא סוכה עשויה לשמה?!

ומתרצת הגמרא:

שאני התם,

בציצית,

דאמר קרא, "גדילים תעשה לך",

ודרשו חכמים,

"לך", לשם חובך,

אבל לענין עשיית סוכה, לא חדשה התורה שיש לעשותה לשם חג דוקא.

ומקשה הגמרא:

הכא נמי,

נאמר לגבי סוכה,

"חג הסוכות תעשה לך",

ומשמע,

"לך" לשם חובך?!

ומתרצת הגמרא:

ההוא

"לך", שנאמר לגבי מצות סוכה,

מיבעי ליה,

ללמוד

למעוטי

סוכה

גזולה

. וכך למדו חכמים: "חג הסוכות תעשה לך" - משלך, פרט לסוכה גזולה.

ומקשה הגמרא:

התם נמי,

לגבי מצות ציצית, נמי

מיבעי ליה

את הפסוק "גדילים תעשה לך",

למעוטי

ציצית

גזולה?!

ומתרצת הגמרא:

התם

בציצית

כתיב קרא אחרינא,

"

ועשו להם

ציצית על כנפי בגדיהם", ודרשו חכמים: "להם" -

משלהם,

שלא תהא הציצית גזולה. ולכן הפסוק "גדילים תעשה לך" מיותר, ואפשר לדורשו כדלעיל, "גדילים תעשה לך" - לשם חובך, שתהא עשייה לשמה.