Sukkah 19a — Talmud auf Deutsch

כי פליגי

אביי ורבא,

אליבא דרב,

הסובר אמרינן "פי תקרה יורד וסותם" בסוכה שבבקעה:

אביי,

האומר בסוכה שבחצר "פי תקרה יורד וסותם" מכל צידי הסוכה, סבר

כרב,

שאומר פי תקרה יורד וסותם אף כשאין מחיצה אחת קיימת.

ורבא אמר לך

: אף אני דעתי כרב, ומה שאין אומרים "פי תקרה יורד וסותם" בסוכה שבחצר, אין הטעם משום שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם אלא כשמחיצה אחת קיימת, אלא מטעם אחר, ואפילו לא היתה הסוכה חסירה אלא דופן אחת, אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, ואפילו לדעת רב.

כי

עד כאן לא אמר רב התם,

באכסדרה שבבקעה, "פי תקרה יורד וסותם" וכאילו מוקפת מחיצות,

אלא

משום

דמחיצות,

כלומר, פי התקרה, שהוא עובי הכתלים, שהם תחילת המחיצות,

לאכסדרה הוא דעבידי,

לצורך האכסדרה הן עשויות, ולפיכך רואין אותן כאילו הן יורדות וסותמות מארבע רוחותיה.

אבל הכא,

בסוכה שבחצר,

ד

עובי הנסרים שבתקרת האכסדרה

לאו להכי,

לסוכה שבחצר,

עבידי,

אלא לצורך האכסדרה הן עשויות, לכן

לא

נעשות הן כמחיצות לסוכה מדין פי תקרה יורד וסותם.

ומקשה הגמרא לאביי, שאמר לגבי סוכה שבחצר פי תקרה יורד וסותם:

תנן

שנינו במשנה: בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות, פסולה.

וכן חצר המוקפת אכסדרה,

אם היתה תקרת האכסדרה רחבה ארבע אמות, אי אפשר להכשירה על ידי כותל הבית מדין דופן עקומה.

ו

קשה לאביי,

אמאי

אין הסוכה כשרה כשהיה גג האכסדרה רחב ארבע אמות? הרי

נימא "פי תקרה,

עובי הנסרים שבשפת האכסדרה,

יורד וסותם",

ומדוע צריך להגיע לדין "דופן עקומה", עם ההגבלה שאינה נוהגת דופן עקומה אלא עד ארבע אמות?!

מתרצת הגמרא:

תרגמה,

פירש והעמיד

רבא

את משנתנו,

אליבא דאביי,

לשיטתו של אביי

, כשהשוה את קירויו.

כשלא העמיד את סכך הסוכה על תקרת האכסדרה, אלא עשה את סכך הסוכה בשווה לה ממש, ואין שפת האכסדרה ניכרת בתוך הסוכה, ולפיכך אין אומרים פי תקרה יורד וסותם, לפי שאין ניכר כאן "פי" תקרה.

בסורא מתני להא שמעתא

[היו שונים את דברי אביי ורבא]

בהאי לישנא,

כפי שהיא שנויה לפנינו.

אבל

בפומבדיתא

-

מתני,

היו שונים אותם באופן אחר:

סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין

[אכסדרה שאין לה עמודים סביבותיה רחוקים זה מזה פחות משלושה טפחים, שיחשבו כמחיצות מדין לבוד],

דברי הכל פסולה.

ואין אומרים פי תקרה יורד וסותם, היות ולא נעשה עובי הנסרים לצורך הסוכה, אלא לצורך האכסדרה.

אבל אם

יש לה פצימין,

בזה נחלקו אביי ורבא:

אביי אמר כשרה, רבא אמר פסולה.

ומבארת הגמרא:

אביי אמר כשרה,

כי

אמרינן "לבוד".

ואף על פי שלא נעשו הפצימין לצורך הסוכה, אלא כחלק מן האכסדרה, הרי זו מחיצה. היות ודוקא לגבי פי תקרה נאמר חילוק זה, אבל לענין "לבוד", כיון שאין ביניהם שלושה טפחים, סתימה גמורה היא, שאין אויר פחות משלושה נחשב לכלום. והיינו, שדין "גוד אחית" הלכה למשה מסיני היא, ולא נאמרה ההלכה אלא כשנעשתה המחיצה לצורך הסוכה, אבל ב"לבוד", מלבד ההלכתא, יש גם "סברא", שכל פחות משלושה טפחים אינו חשוב לכלום.

רבא אמר: פסולה,

דסבר

לא אמרינן לבוד.

וטעמו, משום שאף לבוד הלכה למשה מסיני היא, ומסברא לבד לא היתה נחשבת מחיצה, והלכה זו נאמרה רק כאשר נעשו הפצימין לגדור את הסוכה. אבל כאן, שנעשו הפצימין כדי לגדור את האכסדרה לא מועילה מחיצת הלבוד לסוכה.

ומכריעה הגמרא:

והלכתא

-

כלישנא קמא,

וכדעת רבא.

ולפיכך, אם סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, הסוכה כשרה מדין לבוד. וכשאין לה פצימין אין הסוכה כשרה, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם כשלא נעשה תחילת המחיצה לצורך הסוכה.

רב אשי אשכחיה

[מצאו]

לרב כהנא, דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין.

שעשה סוכה בעלת שתי דפנות, אחת מדרום והשניה למזרח. ולא עשה דופן שלישית ברוחב טפח מצידה הצפוני להשלים שיעור הדפנות, שהוא "שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח", אלא העמיד את הסוכה בסמוך לאכסדרה שאין לה פצימין, שהיתה מצידה הצפוני של הסוכה, והסמיך את ראשי הקנים של הסכך על תקרת האכסדרה, ופי התקרה של האכסדרה ניכר בתוכה.

וסבר רב אשי, שהיה רב כהנא סומך על תקרת האכסדרה כמחיצה שלישית מדין פי תקרה יורד וסותם.

אמר ליה

רב אשי לרב כהנא: וכי

לא סבר מר הא דאמר רבא,

שדוקא אם

יש לה פצימין כשרה

מדין לבוד, אבל

אין לה פצימין פסולה,

ואין אומרים פי תקרה יורד וסותם?!

אחוי ליה,

הראה לו רב כהנא לרב אשי [

נראה מבפנים ושווה מבחוץ. אי נמי,

רש"י לא גרס זאת], שהיתה לסוכה דופן שלישית, רחבה טפח, בפינה הצפונית מזרחית, אך לא היתה דופן זו נראית בתוך הסוכה.

אלא היה

נראה

טפח זה

מבחוץ

לסוכה,

ושוה מבפנים

לה.

כלומר, היתה אותה הדופן נמשכת מהפינה הצפונית מזרחית של הסוכה אל אחורי הדופן המזרחית, לאורך האכסדרה שהיתה רחבה מן הסוכה ונמשכת לאחוריה. וממילא, לעומד חוץ לסוכה בתוך האכסדרה היתה ניכרת המחיצה כתחילת דופן שלישית של סוכה, אבל לעומדים בתוך הסוכה לא היתה הדופן נראית.

ומועילה דופן זו אף שאין היא ניכרת בתוך הסוכה אלא מבחוץ.

דאתמר

כן לגבי שבת, בדין לחי שמעמידים אותו בפתח המבוי כדי להתיר בו את הטלטול במבוי בשבת, שאם היה הלחי

נראה מבחוץ

למבוי,

ושוה מבפנים,

והיינו, שהעמיד את הלחי בפינת המבוי לצד רשות הרבים, ולא היה הלחי בולט לתוך המבוי ולא היה נראה בתוך המבוי, אלא נמשך לצד המבוי לאורך רשות הרבים, ונראה הלחי רק לבני רשות הרבים ולא לבני המבוי, אף על פי כן, הרי הוא

נידון משום לחי.

ולחי

-

היינו פצימין.

כלומר, כשם שמועיל פס זה ללחי, כך מועיל הוא גם לדופן סוכה, והיינו שנחשב הלחי הזה כ"פצים" של סוכה זו.

תנא

[שנינו בברייתא]:

"פסל" היוצא מן הסוכה, נידון כסוכה.

ודנה הגמרא:

מאי,

מהו

"פסל" היוצא מן הס וכה?

אמר

[פירש]

עולא: קנים

מן הסכך

היוצאים

ונמשכים

לאחורי סוכה,

חוץ לדופן האמצעית, מאחורי הסוכה.

ומקשה הגמרא: לפירושו של עולא, שמדובר בקנים היוצאים אחורי סוכה, הרי נחשבים הם כסוכה לעצמם ואינם בטלים לסוכה, שהרי הדופן האמצעית חוצצת ביניהם לתוך הסוכה,

ו

אם כן, היאך נכשיר קנים אלו מדין פסל היוצא מן הסוכה?

הא

[הרי]

בעינן

בסוכה

שלש דפנות,

וקנים אלו אינם מוקפים דפנות כלל?!

[אבל קנים היוצאים לפני הסוכה, מהרוח הרביעית הפרוצה, ודאי נידונים כחלק מן הסוכה, ואין צריך שיהיו מוקפים שלוש מחיצות, וכפי שיבואר להלן]. ומתרצת הגמרא: מדובר

בדאיכא,

כשיש מאחורי הסוכה שתי דפנות מקבילות זו לזו, והדופן האמצעית של הסוכה משמשת גם כדופן האמצעית של הסוכה החיצונית, ומשום כך נידון המקום ביניהם כסוכה.

ומקשה הגמרא: אף אם היה המקום אחורי הסוכה מוקף מחיצות, היאך נכשירו,

והא

[והרי]

בעינן

שיהיה המקום רחב שבעה טפחים כשיעור

הכשר סוכה?

ואין תוך הסוכה מצטרף להשלים, כיון שמחיצה מפסקת ביניהם, וכשתי סוכות נפרדות הן.

ומתרצת הגמרא: מדובר

בדאיכא

בשטח הסוכה החיצונה שיעור הכשר סוכה.

ומקשה הגמרא: היתכן שלעולם קנים היוצאים אחורי סוכה נידונים כסוכה,

והא

[והרי]

בעינן

שתהיה הסוכה

צלתה מרובה מחמתה?!

מתרצת הגמרא:

בדאיכא

בקנים שיעור צילתה מרובה מחמתה.

ומקשה הגמרא:

אי הכי,

שהיו בסוכה החיצונה כל התנאים הנצרכים להכשר הסוכה, גם שלש דפנות וגם סכך כשיעור,

מאי למימרא?

מאי קא משמע לן שסוכה זו כשרה?!

מבארת הגמרא: לולי חידוש הברייתא שסוכה זו כשרה,

מהו דתימא,

הייתי אומר:

הואיל ו

המחיצה האמצעית

לגוואי עבידי,

לצורך הסוכה הפנימית נעשתה,

ולבראי לא עבידי,

ולא נעשתה לצורך הסוכה החיצונית,

אימא, לא

תהיה מחיצה זו מועילה אלא לפניה, לסוכה הפנימית, ולא לסוכה שלאחריה. לכן

קא משמע לן

הברייתא שמועילה מחיצה זו לשני הצדדים, ואף הסוכה החיצונית נידונת כסוכה לכל דבר.

רבה ורב יוסף, אמרי תרוייהו

לפרש את הברייתא באופן אחר:

הכא

, אין הברייתא דנה בקנים היוצאים לאחורי סוכה אחר דופן אמצעית, אלא

בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה,

לצד רוח רביעית הפרוצה, ובאופן ד

משכא ואזלא חדא דופן בהדייהו,

דופן אחת מדפנות הסוכה נמשכת ומהלכת עד סוף הקנים.

מהו דתימא

, היינו סבורים לומר

,

כיון שלא המשיך גם את הדופן שכנגדה עד סוף הקנים, גילה בכך דעתו שאינו חפץ לצרף אותו מקום לסוכתו, אלא סוכה נפרדת היא, ועל כן יש לפוסלה, הואיל ו

הא לית בה,

שאין בה בסוכה החיצונה הכשר דפנות של שבעה טפחים כשיעור

הכשר סוכה,

שכן אין בה אלא שתי מחיצות בלבד, הדופן האמצעית ואותה הנמשכת עד סוף הקנים.

קא משמע לן

הברייתא, שנידונת כולה כסוכה אחת, והרי היא כשרה אף שלא המשיך את הדופן השלישית עד סוף הקנים. לפי שכך היא עיקר מצות סוכה, שעושה לה שתי דפנות כהלכתן על פני כולה, ודופן שלישית טפח, ואין צריך שתהיה הדופן השלישית נמשכת על פני כולה.

רבה בר בר חנה אמר

בשם

רבי יוחנן,

לפרש הברייתא באופן אחר:

לא נצרכה

ברייתא זו,

אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה, ומעוטה חמתה מרובה מצלתה,

כך שהסוכה בכללה, צילתה מרובה מחמתה.

וכוונת הברייתא לחדש:

מהו דתימא,

הייתי אומר,

תפסל

הסוכה

בהך פורתא,

בשביל אותו המיעוט שחמתו מרובה,

קא משמע לן

שמותר לשבת בכולה, אפילו תחת המקום שחמתו מרובה מצילתו.

ו

לפירוש זה, שאין הפסל יוצא ממש מן הסוכה,

מאי

לשון פסל ה

"יוצא"

מן הסוכה שנקטה הברייתא? -

יוצא מהכשר סוכה,

שאינו מסוכך כהכשר סוכה.

רבי אושעיא אמר

לפרש הברייתא באופן אחר:

לא נצרכה

ברייתא זו,

אלא לסכך פסול פחות משלשה

טפחים המונח

בסוכה קטנה,

שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים, שהוא אינו פוסל את הסוכה, אלא מצטרף להשלים לשיעור הכשרה. [שאם אינו מצטרף, ממילא היא פסולה, היות ואין בה שבעה טפחים העשויים בהכשר].

ומאי

פסל ה

"יוצא"

מן הסוכה ששנינו בברייתא?

יוצא מתורת סוכה,

שחלק מן הסכך אינו ממין הכשר לסיכוך.

מתקיף לה רב הושעיא

: מדוע צריכה הברייתא להשמיענו הלכה זו, שאין סכך פסול פחות משלושה טפחים פוסל בסוכה קטנה? הרי אפילו

לא יהא

זה סכך פסול

אלא אויר,

שחמור יותר, ופוסל בסוכה גדולה בשלושה טפחים, שלא כסכך פסול שאינו פוסל אלא בארבעה,

ו

כי

אויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסיל!?

הרי ודאי אינו פוסל את הסוכה, וכל שכן סכך פסול שאינו פוסל, ומאי קא משמע לן הברייתא?!

אמר ליה רבי אבא

לרב הושעיא: אכן לא היתה כוונת הברייתא לחדש שסכך פסול פחות משלושה מצטרף להשלים שיעור הסוכה. אלא, ללמדנו בא, שהקילו בסכך פסול יותר מאויר. ד

זה,

סכך פסול,

מצטרף

להשלים שיעור הסוכה,

ו

אף

ישנים תחתיו, ו

אילו

זה,

אויר פחות משלושה טפחים,

מצטרף

להשלים שיעור הסוכה,

ואין ישנים תחתיו.

ומקשה הגמרא:

ומי איכא מידי

[האם יש דבר שכזה]

דאצטרופי מצטרף

להשלים השיעור,

והוא עצמו אינו כשר?