Sukkah 17b — Talmud auf Deutsch

בשלמא לדידי, דאמינא

סכך פסול אינו פוסל עד

ארבע אמות,

וכמו ששנינו במשנה לענין בית שנפחת,

משום שיעורא ולאו שיעורא הוא.

כלומר, הטעם לכך שסכך פסול ברוחב ארבע אמות פוסל את הסוכה, הוא משום שיש בו את ה"שיעור" הנצרך כדי לפוסלה. ואילו סכך פסול בפחות מארבע אמות אינו פוסל את הסוכה, כי חסר ב"שיעור" הנצרך לפוסלה. ושיעור זה הוא הלכה למשה מסיני, כשאר שיעורי התורה.

לפיכך, אין להקשות שיצטרף אותו אויר שלצידו לשיעור ארבע אמות, שהרי

האי,

צירוף הסכך הפסול והאויר,

לאו שיעורא הוא,

אין זה נחשב כסכך פסול ברוחב ארבע אמות,

כיון דלא שוו שיעורייהו

[של סכך פסול ואויר]

להדדי,

שהרי אויר פוסל בשלושה טפחים, ואילו סכך פוסל בארבע אמות, ועל כן

לא מצטרפי

להשלים לשיעור אחד.

אלא לדידכו, דאמריתו שיעור

סכך פסול לפסול את הסוכה בארבעה טפחים הוא

משום הפלגה,

שיסוד השיעור הזה הוא משום שארבעה טפחים חשובים בכל התורה להיות "מקום חשוב" לעצמו, אם כן, אף כאן, כאשר היה סכך פסול רחב ארבעה טפחים הרי הוא חשוב כמקום לעצמו, וחוצץ בסוכה לעשותה כשתי סוכות שאין בכל אחת מהן שלוש דפנות.

אם כן,

מה לי

אם

איתפלג

הסוכה

בסכך פסול, מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר,

הרי סוף סוף יש באמצע הסוכה ארבע טפחים שהוא שיעור "מקום חשוב" הפסול לישיבה, ויהא חוצץ?!

אמר ליה אביי

לרבה:

ולמר נמי,

שאתה סובר כי אין סכך פסול עד שיהיה בו שיעור הראוי, מדוע לא מצטרף האויר להשלים אותו שיעור החסר בסכך הפסול?

הרי

נהי

[אף]

דלא שוו שיעורייהו

[אין שיעורם של סכך פסול ואויר שווה] לפוסלה

בסוכה גדולה

יותר משיעור שבעה טפחים, שסכך פסול שיעורו ארבע אמות, ואילו אויר שיעורו שלושה טפחים, ואין הם מצטרפים יחד להשלים שיעור אחד,

מכל מקום,

בסוכה קטנה,

שאינה רחבה אלא שבעה טפחים,

מי לא שוו שיעורייהו!?

הרי ודאי, בסוכה זו אם נחסר משיעורה שלושה טפחים, ויצא מתורת "לבוד", בין אם היה זה על ידי אויר, ובין אם היה זה על ידי סכך פסול, הרי היא פסולה, לפי שאין בה שיעור הכשר סוכה המסוכך בסכך כשר. וכיון שלענין סוכה קטנה שיעורם שווה, אפשר אף בסוכה גדולה לצרף את האויר להשלים את השיעור החסר לסכך פסול כדי לפוסלה?!

אמר ליה

רבה לאביי:

התם,

בסוכה קטנה, שאף סכך פסול פוסל בשלושה טפחים,

לאו משום דשוו שיעורייהו להדדי הוא.

אין זה משום ששווים הם בשיעורם, עד שתאמר כי בסוכה קטנה שיעור סכך פסול ואויר אחד הוא.

אלא,

הטעם שאף סכך פסול פוסל בסוכה קטנה בשלושה טפחים -

משום דליתיה לשיעורא ד

הכשר

סוכה

המסוכך בסכך כשר

, הוא.

ומקשה הגמרא:

ו

כי

כל היכא דלא שוו שיעורייהו

של שני דברים

להדדי

הם

לא מצטרפי?

א. "מדרס הזב" טמא, ונעשה אב הטומאה. שנאמר [ויקרא טו ד] "וכל משכב אשר ישכב עליו הזב, יטמא".

ב. אין הזב מטמא משכבו או מושבו אלא אם כן היו מיוחדים לכך, והיו ראויים לשמש כמשכב או מושב. השיעור שיהיו ראויים לכך, יתבאר במשנה להלן.

והתנן

[כלים כז ב]:

הבגד

שייחדו למשכב הזב, שיעורו לענין קבלת טומאת מדרס הוא לפחות

שלשה

טפחים

על שלשה

טפחים.

ושיעור

השק

[העשוי מצמר עיזים והוא עבה מן הבגד], הוא לפחות

ארבעה

טפחים

על ארבעה

טפחים.

ושיעור

העור, חמשה

טפחים

על חמשה

טפחים.

ושיעור

מפץ

[מחצלת העשויה מן החבלים ],

ששה

טפחים

על ששה

טפחים.

ותני עלה,

שנינו בברייתא על משנה זו:

הבגד,

החמור, שמקבל טומאה בשלושה טפחים,

והשק,

הקל הימנו, שאינו מקבל טומאה אלא בארבעה טפחים, שחיברם יחד ועשה מהם יריעה אחת של רוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, וכן

השק,

החמור, שמקבל טומאה בארבעה טפחים,

והעור

, הקל הימנו, שאינו מקבל טומאה אלא בחמישה טפחים, שחיברם זה לזה והשלימו יחד לשיעור חמישה טפחים על חמישה טפחים, כשיעור קבלת טומאה בעור, שהוא הקל שבהם,

וכן

העור והמפץ,

שחיברם ועשה מהם יריעה אחת של שישה טפחים על שישה טפחים, כשיעור המפץ, שהוא הקל שבהם,

הרי אלו

מצטרפין זה עם זה.

ומוכח, שאפילו שני דברים שאין שיעורם שווה מצטרפין זה עם זה, ומשלים המין ששיעורו קטן את המין ששיעורו גדול הימנו. ואם כן, כמו כן נאמר גם בסוכה, שיצטרף האויר, ששיעורו לפסול את הסוכה קטן משיעורו של סכך פסול, להשלים שיעור סכך פסול לארבעה טפחים?! ומתרצת הגמרא: לעולם, אין שני מינים שאין שיעורם שווה מצטרפים. ו

התם,

שמצינו מינים שונים מצטרפין לענין טומאת מדרס, הוא

כדקתני טעמא

באותה ברייתא:

אמר רבי שמעון, מה טעם

מצטרפין שני מינים להשלים לשיעור קבלת טומאה אף שאין שיעורם שווה?

הואיל וראוי

כל אחד מהן לבדו

לטמא מושב.

כלומר, לענין טומאת מושב שיעורם שווה, כמבואר להלן. וכיון ששיעוריהם שווים באחת מטומאות הזב, לענין טומאת מושב הזב, הם מצטרפים אף לענין טומאה אחרת של משכב הזב.

כדתנן

[כלים כז ד]:

המקצע,

המחתך באיזמל סביב סביב בצורה נאה,

מכולן,

מאחד מכל אותם המינים השנויים לעיל, הרי אפילו לא היתה אותה החתיכה אלא בגודל

של טפח על טפח,

הרי זה

טמא

טומאת מדרס.

ומפרשת הגמרא:

טפח על טפח למאי חזי

[וכי למה ראוי אותו טפח], עד שיהיה ראוי מחמת זה לקבל טומאת מדרס?

ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי: הואיל וראוי ליטלו,

לעשותו טלאי,

על גבי

המרדעת של

החמור,

במקום מושבו של האדם על גבי המרדעת. ולכן, אם עשה מהן טלאי למרדעת וייחדן לכך, נטמאים הם במושב הזב. ובשיעור זה שווים כל אותם המינים. וכיון ששווים הם לענין זה, מצטרפים הם גם להשלים שיעור טומאת משכב הזב.

בסורא אמרי להא שמעתא

דלעיל, בשיעור פסול סכך פסול הנתון באמצע הסוכה,

בהאי לישנא

[בלשון זו] כפי שהובאה לעיל. וללשון זו, לדעת רב: סכך פסול פוסל באמצע הסוכה בארבעה טפחים, ואילו לדעת רבה: אפילו היה נתון הסכך הפסול באמצע הסוכה, אינו פוסל עד ארבע אמות.

אבל

בנהרדעא מתנו

מחלוקת זו באופן אחר: וללשון של נהרדעא, שמואל הוא הסובר שסכך פסול פוסל באמצע הסוכה בארבעה טפחים, ורב הוא שנחלק עליו, וסבר שאין סכך פסול פוסל אפילו באמצע הסוכה עד ארבע אמות.

וכך שנו בנהרדעא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: סכך פסול באמצע

הסוכה

פוסל בארבעה

טפחים. אבל אם היה הסכך הפסול נתון

מן הצד,

סמוך ממש לדפנות, הרי הוא

פוסל

רק

בארבע אמות,

שאז הוא יוצא מתורת "דופן עקומה".

ורב אמר: בין מן הצד

ו

בין באמצע בארבע אמות.

שנינו לעיל יד א: מסככין בנסרים דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר; וטעמו משום "גזירת תקרה".

ונחלקו בגמרא באלו נסרים נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה.

לדעת רב, אף רבי מאיר לא פסל אלא נסרים רחבים ארבעה טפחים, אבל נסרים שאינם רחבים ארבעה טפחים כשרים לסיכוך לכולי עלמא.

ואילו לדעת שמואל, נסרים רחבים ארבעה טפחים פסולים לסיכוך אף לדעת רבי יהודה, ונחלקו בנסרים רחבים משלושה ועד ארבעה טפחים - רבי מאיר אסר לסכך בהם משום גזירת תקרה, ורבי יהודה מתיר.

תנן: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים,

ופסול לסכך בו משום "גזירת תקרה", הסוכה

כשרה.

וסברה הגמרא, שהיה הנסר נתון באמצע הסוכה, ולפיכך קשה:

בשלמא לרב

[לנוסחתם של בני נהרדעא],

דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות, משום הכי

אם נתן עליה נסר שאינו רחב אלא ארבעה טפחים, אפילו היה זה באמצעה הרי היא

כשרה,

לפי שאין סכך פסול פוסל את הסוכה עד ארבע אמות.

אלא לשמואל, דאמר

סכך פסול הנתון

באמצע

הסוכה הרי הוא פוסל

בארבעה

טפחים,

אמאי כשרה

כשנתן עליה באמצעה נסר רחב ארבעה טפחים?!

ומתרצת הגמרא:

הכא במאי עסקינן,

כגון שנתנו עליה

מן הצד.

ומן הצד מודים הכל שאין היא נפסלת עד ארבע אמות, שהרי נחשב סכך פסול זה כחלק מן הדופן מחמת ההלכה של "דופן עקומה".

תא שמע

מהא דתנן שם: נתן על גבי סוכתו

שני סדינין

המקבלים טומאת בגדים, ופסולים לסיכוך משום דבר המקבל טומאה, ואין בכל אחד מהם לבדו שיעור לפסול את הסוכה כולה, בכל זאת, כיון שהיו נתונים זה לצד זה, הרי אלו

מצטרפין

לפוסלה.

אבל

שני נסרים

רחבים שאין בכל אחד מהם שיעור הראוי לפוסלה,

אין מצטרפין

לפוסלה. הואיל ולדעת תנא קמא לא גזרו חכמים על נסרים רחבים לפוסלם לסיכוך משום "גזירת תקרה".

רבי מאיר אומר

: אף

נסרים

מצטרפים זה לזה

כסדינין.

רבי מאיר סובר שאין מסככין בנסרים רחבים משום "גזירת תקרה" כמבואר לעיל יד א, [ונחלקו האמוראים שם בדעתו, האם נסר רחב שלושה טפחים פסול לסיכוך, או רק מארבעה טפחים בלבד, ולדעת רב לא נאסרו אלא מארבעה טפחים בלבד].

וקשה:

בשלמא להך לישנא

שאמרו בנהרדעא,

דאמר רב

סכך פסול

בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות, מאי "מצטרפין"

ששנינו בברייתא,

מצטרפין לארבע אמות.

וכגון, שהיתה מסוככת בנסרים רחבים ארבעה טפחים הפסולים לסיכוך זה לצד זה עד שנצטרפו כאחד לרוחב ארבע אמות לפסול את הסוכה כולה.

וביאור מחלוקת התנאים בברייתא הוא: רבי מאיר אוסר, הואיל ולשיטתו נסרים רחבים ארבעה טפחים פסולים משום גזירת תקרה, וכיון שהיו נתונים זה לצד זה הרי הם מצטרפים לפסול את כולה בארבע אמות. ואילו תנא קמא סבר כרבי יהודה, שכלל לא גזרו חכמים לפסול נסרים, ואפילו היו רחבים ארבעה טפחים, ולכן ודאי לא יצטרפו לארבע אמות לפוסלה, שהרי סכך כשר הם.

אלא להך לישנא

[לישנא קמא, הסוברת]

דאמר רב

סכך פסול הנתון

באמצע

הסוכה פוסל

בארבעה

טפחים,

היכי דמי?

באילו נסרים מדובר בברייתא?

אי דאית בהו

בכל אחד מן הנסרים רוחב

ארבעה

טפחים ופסולים לסיכוך, אם כן,

למה להו אצטרופי?

הרי אף אם לא יצטרפו יש בכל אחד מהם לבדו שיעור לפסול את הסוכה כולה.

ו

אי דלית בהו

בכל אחד מן הנסרים רוחב

ארבעה

טפחים כדי שיפסול נסר אחד לבדו, אם כן, מדוע יצטרפו, הרי

קניא בעלמא

[כשאר קנים]

נינהו,

וסכך כשר הם. שהרי לדעת רב אף רבי מאיר לא אסר לסכך בנסרים שאינם רחבים ארבעה טפחים, ואיך יתכן שיצטרפו לפוסלה?!

ומתרצת הגמרא:

לעולם

מדובר

דאית בהו

בכל אחד מן הנסרים רוחב

ארבעה

טפחים, ופסולים הם לסיכוך.

ומאי "מצטרפין",

כלומר, באיזה אופן צריך לצירופם כדי לפסול את הסוכה? -

מצטרפין לארבע אמות מן הצד.

כגון, שהיו מונחים מן הצד סמוך לדופן, ועל כן, אף שפסולים הם לסיכוך, לא תפסל הסוכה על ידי אחד מהם לבדו בלא צירופם, שהרי סכך פסול הנתון מן הצד אינו פוסל את הסוכה עד ארבע אמות, משום דופן עקומה.

תא שמע

מהא דשנינו שם:

סככה

לסוכתו

בנסרין של ארז שיש בהן,

בכל אחד ואחד מהן, רוחב

ארבעה

טפחים,

דברי הכל פסולה.

אבל אם

אין בהן,

בכל אחד ואחד מהן

, ארבעה

טפחים,

רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.