Sukkah 17a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

המשנה שלפנינו מבארת את ההלכה של "דופן עקומה" בשלשה אופנים שונים.

הצד השוה שבכל שלשת המקרים, הוא, שהדפנות רחוקות מהסכך.

בכל מקום שהדפנות מרוחקות מהסכך, כגון שיש אויר במשך שלשה טפחים בין הדפנות לסכך, הסוכה פסולה.

אך במקום שנאמרה ההלכה של דופן עקומה, נחשבות הדפנות כסמוכות לסכך, וכפי שיתבאר.

המשנה מתחילה בביאור הפסול של דפנות המרוחקות מן הסכך:

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות

לצד אמצע הסוכה

שלשה טפחים,

הרי היא

פסולה,

לפי שאויר פוסל את הסוכה בשלושה טפחים.

וממשיכה המשנה ומבארת שלשה מקרים שבהן ההלכה של דופן עקומה מכשירה את הדפנות, שייחשבו כדפנות הסמוכות לסכך.

א.

בית שנפחת

גגו באמצעו, רחוק מן הכתלים לכל צד,

וסיכך על גביו

של אותו מקום הפחת, ותקרת הבית שלא נפחתה מפסקת בין הסיכוך שבאמצע הגג לדפנות, הרי

אם יש

מרחק

מן הכותל

של הבית, שהוא דופן הסוכה, עד

לסיכוך

שבאמצע הבית

ארבע אמות,

הרי היא

פסולה.

אבל אם היה המרחק בין הסכך לדפנות הבית פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה.

ובטעם הדבר נחלקו האמוראים בגמרא: יש הסובר, ששיעור סכך פסול לפסול את הסוכה בכל מקום הוא ארבע אמות, בין אם היה מונח הסכך הפסול באמצע הסוכה, ובין אם היה מונח מן הצד.

ויש הסובר, ששיעור סכך פסול לפסול את הסוכה הוא ארבעה טפחים, אלא שאם היה הסכך הפסול מונח מן הצד סמוך לדופן, אין הוא פוסל את הסוכה עד שיהיה רחב ארבע אמות. היות והלכה למשה מסיני היא, להחשיב את הסכך הפסול הנתון מן הצד בסמוך לדפנות כאילו הוא חלק מן הדופן שנעקמה ונכפפה למעלה, וממילא נמצאו הדפנות סמוכות לסכך [הלכה זו היא הנקראת "דופן עקומה"], והיושב תחת הסכך הפסול, הרי הוא כיושב תחת הדופן.

ב.

וכן

הוא שיעור המרחק, ב

חצר שהיא מוקפת אכסדרה

משלוש רוחותיה.

דהיינו, שהיה בית בנוי בצורת האות חי"ת, ובמרכזו היתה חצר.

מסביב לבית, בין הבית לחצר, היתה כעין מרפסת, עם תקרה מעליה, והיתה המרפסת הזאת [הנקראת "אכסדרה"] פתוחה לחצר, וסובבת אותה משלש רוחות.

ואם סיכך על אויר החצר שבתוך היקף האכסדרה, והיו כתלי הבית משמשים כדפנות הסוכה שבחצר, ואילו תקרת האכסדרה, שהיא סכך פסול, היתה מפרידה בין הסכך הכשר לבין דפנות הבית, שהן משמשות עתה [מצדם החיצון] כדפנות הסוכה, מצדם החיצון -

אזי, אם היה רוחב התקרה של האכסדרה ארבע אמות, הסוכה שבחצר פסולה, כי דפנות הבית, שהן דפנות הסוכה רחוקות ארבע אמות מהסכך. אבל אם היה המרחק בין הסכך לדפנות פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה, לפי שרואין את תקרת האכסדרה כחלק מן הדופן שנתעקמה והגיעה עד לסכך.

ג. וכן

סוכה גדולה שהקיפוה

על גגה סביב בסמוך לדפנות

בדבר שאין מסככין בו, אם יש תחתיו

תחת אותו סכך פסול רוחב

ארבעה אמות,

הסוכה

פסולה.

גמרא:

מקשה הגמרא:

כל הני

שלושת המקרים שהשמיעה משנתנו את דין "דופן עקומה" בהם,

למה לי?

וכי יש חידוש בכל אחד מהם שאין בחבירו?!

ומבארת הגמרא:

צריכא!

דאי אשמעינן

דין

בית שנפחת

לבד, היינו אומרים כי דוקא במקרה זה נאמרה ההלכה של "דופן עקומה", לשייך את מחיצות הבית אל הסוכה שבאמצע הבית,

משום דהני מחיצות,

הרי

לבית

זה, שבו עשויה הסוכה, הוא ד

עבידן.

מחיצות אלו הרי נעשו לצורך הבית, ובית זה הוא שנעשה סוכה, על כן נאמרה ההלכה להחשיב דפנות אלו כמחיצות הסוכה על ידי "דופן עקומה".

אבל

ב

חצר המוקפת אכסדרה,

שסיכך על אויר החצר, המוקף באכסדרה,

דמחיצות

הבית שאתה בא לשייכן לסוכה שבחצר על ידי "דופן עקומה", הרי

לאו לאכסדרה עבידי

[לא לצורך האכסדרה החיצונית נעשו], אלא לצורך הבית,

אימא לא

נאמרה ההלכה של "דופן עקומה" להחשיב את דפנות הבית כחלק מן הסוכה. לכך

צריכא,

הוצרכה משנתנו להשמיענו שנאמרה הלכה של "דופן עקומה" גם בחצר המוקפת אכסדרה.

ואי אשמעינן

רק

הני תרתי,

שתי הלכות אלו, של בית שנפחת ושל חצר מוקפת אכסדרה, שאומרים בהם "דופן עקומה", היינו אומרים כי דוקא בהן נאמרה הלכה של "דופן עקומה",

משום דסככן

החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, "מין"

סכך כשר הוא,

שהרי אף תקרת הבית והאכסדרה עשויה מנסרים שאינם מקבלים טומאה ואין גידולם מן הארץ, וכל חסרונה הוא משום שלא נעשתה לשם סוכה אלא לשם דירה, ופסולה משום "תעשה ולא מן העשוי".

אבל סוכה גדולה שהקיפוה

למעלה, בין הדפנות לסכך הכשר,

בדבר שאין מסככין בו,

כגון מיני מתכות, המקבלים טומאה ואין גידולם מן הארץ,

דסככה

החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, "מין"

סכך פסול הוא, אימא לא

נכשירנה על ידי "דופן עקומה", לכך

צריכא

משנתנו להשמיענו הלכה זו אף בסוכה שהקיפוה בסכך פסול.

אמר רבה: אשכחתינהו

מצאתים

לרבנן דבי רב

[בני ישיבתו של רב],

דיתבי וקאמרי

משמו של רב: א.

אויר פוסל

אף בסוכה גדולה

בשלשה

טפחים.

ב.

סכך פסול פוסל

אף בסוכה גדולה

בארבעה

טפחים.

דהיינו, סוכה שיש לה שלוש דפנות בלבד, והיו אויר או סכך פסול חוצים אותה לכל אורכה, אם היה אותו אויר רחב שלושה טפחים, או היה אותו סכך פסול רחב ארבעה טפחים, הרי הם פוסלים את הסוכה. לפי שעל ידי חציצה זו נחלקת הסוכה לשתים, ונמצא שיש לכל אחד מן החלקים של הסוכה שתי דפנות בלבד.

ואמינא להו אנא

[אמרתי להם אני להקשות על דבריהם]:

אויר דפוסל בשלשה

טפחים

מנא לכו

[מנין לכם]? הרי זה משום

דתנן

במשנתנו:

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים

הסוכה

פסולה.

ומכאן למדתם שאויר פוסל בסוכה בשלושה טפחים,

אם כן, הוא הדין

סכך פסול נמי, לא ליפסיל

בסוכה

אלא בארבע אמות,

ולא כדבריכם שאמרתם בארבעה טפחים.

דתנן

במשנתנו:

בית שנפחת

באמצעו,

וסיכך על גביו

של אותו הפחת, והיתה תקרת הבית מפסקת בין הסכך הכשר הנתון באמצע הגג לכתלי הבית המשמשים כדפנות לסוכה

; אם יש בין הסיכוך

הכשר

לכותל

של הבית

ארבע אמות

הרי היא

פסולה.

ומבואר לכאורה, שסכך פסול אינו פוסל את הסוכה עד ארבע אמות?!

ואמרו לי

בני הישיבה:

בר מינה דההיא

[חוץ מבבא זו]. כלומר, אין להוכיח ממשנתנו שסכך פסול אינו פוסל בסוכה עד ארבע אמות,

דרב ושמואל אמרי תרוייהו

לפרש טעם המשנה:

משום דופן עקומה נגעו בה

להכשירה. והיינו, שאין טעם ההכשר משום שסכך פסול אינו פוסל עד ארבע אמות, אלא מדין דופן עקומה רואין את הסכך הפסול הנתון מן הצד כחלק מן הדופן שנתעקמה ונכפפה למעלה, וממילא נמצאו דפנות הסוכה סמוכות ממש לסכך.

ואמינא להו אנא

להקשות עוד על דבריהם:

מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה

טפחים באמצע הסוכה,

ו

היה לצידו

אויר פחות משלשה

טפחים, שאין בסכך הפסול לבדו שיעור הפוסל את הסוכה, ואף האויר לבדו אין בו שיעור לפסול את הסוכה,

מאי,

מה אתם אומרים בסוכה זו? - שהיא

כשרה!

ואילו

מלייה

לאותו אויר פחות משלושה

בשפודין,

הפסולים לסיכוך, ובזה השלים לשיעור ארבעה טפחים סכך פסול,

מאי?

הרי אתם אומרים בדינה של סוכה זו שהיא

פסולה.

וכיצד יתכן דבר זה?!

ו

כי

לא יהא אויר,

החמור,

הפוסל בשלשה

טפחים,

כסכך פסול,

הקל,

הפוסל בארבעה!?

היאך יתכן שמתחילה, כאשר לא היה אותו מקום מסוכך כלל, אלא אויר גרידא שהוא חמור ופוסל בשלושה טפחים, היתה הסוכה כשרה, ואילו עתה, שנעשה סכך פסול, שהוא קל יותר, תפסל הסוכה?!

ואמרו לי

רבנן דבי רב:

אי הכי,

שדבר זה לא יתכן, אם כן

לדידך, דאמרת סכך פסול פוסל

בכל מקום

בארבע אמות, נמי

תקשה אותה קושיא:

ו

מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבע אמות

שאינו פוסל את הסוכה,

ו

לצידו

אויר פחות משלשה

טפחים,

מאי

אתה אומר בה, שהיא

כשרה!

ואילו

מלייה

לאותו אויר

בשפודין,

והשלים לשיעור ארבע אמות,

מאי

אתה אומר בה? שהיא

פסולה!

תיקשי לך:

לא יהא אויר

החמור,

הפוסל בשלשה

טפחים,

כסכך פסול

הקל,

הפוסל

בארבע אמות?!

ואמינא להו אנא

לישב קושייתם על דברי:

האי מאי,

וכי מה דמיון הוא זה?!