Sotah 42a — Talmud auf Deutsch

וכתיב

לאחר מכן, לאחר שיצא ירמיהו מירושלים לארץ בנימין:

"

ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה

.

ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר, אל הכשדים אתה נופל

.

ויאמר ירמיהו, שקר, אינני נופל על הכשדים

".

וכתיב

: "ולא שמע אליו

ויתפש יראיה בירמיהו ויבאהו אל השרים

"!

הרי שנפל ירמיהו ביד יראיה בן בנו של חנניה, לפי שהחניף לחנניה.

ואמר רבי אלעזר

:

ה. נידה:

כל עדה שיש בה חנופה, מאוסה כנדה

.

שנאמר

: "

כי עדת חנף גלמוד

", ו"גלמוד" היינו נידה,

שכן בכרכי הים קורין לנדה

"

גלמודה

".

ומפרשת הגמרא:

מאי

הוא לשון "

גלמודה

":

גמולה דא

[נבדלת אשה זו]

מבעלה.

ואמר רבי אלעזר

: ו. גולה:

כל עדה שיש בה חנופה ל

ב

סוף

היא

גולה

.

דהרי

כתיב הכא

: "

כי עדת חנף גלמודה

",

וכתיב התם

: "

ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה, ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה

".

ומדסמיך התם גלות לגלמודה, אף "גלמוד" דכתיב גבי חנופה, לבסוף יש בה גלות.

אמר רבי ירמיה בר אבא

:

ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה

, ואלו הן:

כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרנים, וכת מספרי לשון הרע

.

ומפרשינן:

כת ליצים

מנלן - מ

דכתיב

: "

משך ידו את לוצצים

", שמושך הקדוש ברוך הוא ידו מלהיות עם מתלוצצים.

כת חניפים

מ

דכתיב

"

כי לא לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]

חנף יבא

".

כת שקרנים

מ

דכתיב

: "

דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

".

כת מספרי לשון הרע

מ

דכתיב

: "

כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך

[יגור עמך]

רע

", כלומר:

צדיק אתה ה'

ולפיכך

לא יגור במגורך רע!

ו"רע" הכתוב כאן אמור לגבי מספרי לשון הרע, שהרי כתוב בהמשך המזמור: "כי אין בפיהו נכונה, קרבם הוות, קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון".

הדרן עלך פרק אלו נאמרין

--- title: "חברותא - סוטה — פרק שמיני - משוח מלחמה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02354.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - משוח מלחמה

Оригинал главы פרק שמיני - משוח מלחמה

הקדמה

: בפרק הקודם (לב, ב) נתבאר שיש דברים הנאמרים בכל לשון ויש דברים הנאמרים בלשון הקודש, ואחד מהדברים הנאמרים בלשון הקודש הוא "משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם".

בפרק שלפנינו בא התנא לבאר הענין של "משוח מלחמה", מה הוא מדבר אל העם וכיצד.

ישנם שני סוגי מלחמות שמלכי ישראל או מנהיגיהם עורכים נגד אויביהם:

א. "מלחמת מצוה" - כגון מלחמת שבעה עממים (בכיבוש הארץ על ידי יהושע), ומלחמת עמלק, ומלחמה עם כל צר שבא עליהם לכבוש או להחריב נחלתם.

ב. "מלחמת הרשות" - כגון מלך שנלחם מרצונו עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו.

בשני סוגי המלחמות, ממנים כהן מיוחד לדבר אל העם במערכות המלחמה ולדרוש להם ולחזק את לבבם, כמו שנאמר (דברים כ, א - ב): "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, כי ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים, והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם", והכהן הגדול היה ממנה אותו, וכשנתמנה לכך, היו מושחים אותו בשמן המשחה, ולכן היה נקרא "משוח מלחמה".

מתניתין:

הכהן שנתמנה להיות

משוח מלחמה,

היה מדבר פעמיים אל העם (כמבואר בגמרא), פעם אחת בספר (על גבול ישראל), ופעם אחת במלחמה (לפני המערכה),

ו

בשעה ש

היה

מדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר,

שנאמר:

(דברים כ) "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן"

-

זה כהן משוח מלחמה,

שנתמנה ונמשח בשמן המשחה כדי שידבר אל העם את הדברים שלהלן,

"ודבר אל העם"

-

בלשון הקודש

וזה נלמד בגזירה שוה מהלשון "ודבר" הנאמר כאן, ובעשרת הדברות נאמר (שמות יט, יט) "משה ידבר", מה שם מדובר בלשון הקדש, אף כאן בלשון הקדש.

"ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם"

-

ולא על אחיכם

, כלומר

לא יהודה על שמעון ולא שמעון על

בנימין

ששניהם היו מעם ישראל,

וההבדל הוא

שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר

במלחמה שעשה פקח בן רמליהו כשלחם עם אחז ושבו מבני יהודה הרבה, ואמר להם עודד הנביא בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים שמעוני והשיבו את השביה

(דברי הימים ב' כח, טז) "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום

וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל

כל אלו שלא יכלו ללכת ברגליהם הנהיגום בחמורים -

ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון וגו'"

הרי שריחמו בני ישראל על מאתים אלף השבויים מבני יהודה וירושלים שנפלו בידם,

אבל עכשיו

על אויביכם אתם הולכים

למלחמה,

שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם

לפיכך עליכם להלחם בעוז ובחירוף נפש, ממשיך הכהן ואומר:

"

א.

אל ירך לבבכם

ב.

אל תיראו

ג.

ואל תחפזו

ד.

ואל תערצו מפ ניהם"

ארבעה לשונות אלה הם כנגד טכסיסי האויב בשביל להכניס מהומה ובהלה במחנה הלוחם בו.

"אל ירך לבבכם"

-

מפני צהלת סוסים

וציחצוח חרבות שאתם שומעים במחנה האויב.

"

אל תיראו"

-

מפני הגפת תריסין

של החיילים, שמכים המגינים זו בזו להשמיע קול,

ושפעת הקלגסין

[וריבוי גדודי החיילים].

"אל תחפזו"

לברוח

מקול קרנות

שתוקעים בשופרות להפחידם.

"אל תערצו"

-

מפני קול צווחות

האויב.

"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם"

במלחמה,

הם

האויבים

באין

ובוטחים

בנצחונו של

שר צבאם, שהוא

בשר ודם,

ואתם באים בנצחונו של מקום.

פלשתים באו

למלחמה

בנצחונו של גלית

שבטחו בגבורתו,

מה היה סופו?

לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.

בני עמון באו

למלחמה

בנצחונו של שובך

שהיה שר צבא של הדרעזר מלך עמון,

מה היה סופו?

לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.

ואתם אי אתם כן

לא על בשר ודם אתם בוטחים,

"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'", זה מחנה הארון

שהארון הולך עם מחנה ישראל שיוצא למלחמה, והלוחות בתוכו, הרי שהשכינה עמכם במחניכם:

גמרא:

שנינו במשנה: "ודבר אל העם" - בלשון הקדש.

והוינן בה:

מאי קאמר

כיצד לומדים מהפסוק שדיבר בלשון הקודש.

הכי קאמר,

כך הוא הלימוד, לומדים מגזירה שוה,

שנאמר

כאן לשון

"ודבר"

ולהלן

בעשרת הדברות

אומר

(שמות יט, יט) "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"

מה להלן

בעשרת הדברות דברי ה' ומשה היו

בלשון הקודש

-

אף כאן בלשון הקודש.

תנו רבנן

:

"ונגש הכהן ודבר אל העם"

יכול כל כהן שירצה

נגש לדבר?

תלמוד לומר

בהמשך הפרשה

"ודברו השוט רים"

מה שוטרים בממונה

שנתמנו לכך,

אף כהן

צריך שיהיה

בממונה,

שנתמנה לכך לדבר אל העם,

ואימא

אולי

כהן גדול

נגש לדבר אל העם בלא שממנים אותו לכך, שהרי הוא ממונה כבר להיות כהן גדול,

ומתרצינן: שצריך שיהיה

דומיא דשוטר,

מה שוטר שיש ממונה על גביו

שיש שופט הממונה עליו, והשוטר נוגש את מי שמצווה השופט לכוף,

אף כהן

שמדבר אל העם, צריך שהוא יהיה כהן

שיש ממונה על גביו,

ומקשינן:

כהן גדול נמי האיכא מלך על גביו?

ומתרצינן:

בעבודתו קאמר,

שצריך כהן שיש לו ממונה על גביו בעבודתו.

ואימא סגן

הכהן הגדול מדבר אל העם בלא שממנים אותו לכך? שהרי הוא ממונה כבר להיות סגן ויש ממונה על גביו.

ומתרצינן:

סגן

כהן גדול

לאו ממונה הוא,

הוא לא נתמנה לדבר אל העם, אלא לדבר אחר.

דתניא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: למה: סגן ממונה

לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן,

שאם אירע בו פסול בכהן גדול, נכנס ומשמש תחתיו

אבל כל זמן שלא אירע פסול לכהן גדול, אין לסגן שום גדולה:

שנינו במשנה: כתוב בפסוק

"ואמר אליהם שמע ישראל"

:

מאי שנא שמע ישראל

מדוע מתחיל בלשון זה?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי

:

אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל,

אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם

של האויבים :

שנינו במשנה: כתוב בפסוק

"אל ירך לבבכם אל תיראו כו'"

:

תנו רבנן: פעמיים מדבר עמם

הכהן, פעם

אחת בספר

על גבול ישראל,

ו

פעם:

אחת במלחמה

לפני המערכה.

בספר מה הוא אומר

לעם?