Schabbat 37a — Talmud auf Deutsch

דוחה הגמרא:

לעולם אימא לך

-

להחזיר תנן,

ואילו להשהות על כירה שאינה גרופה מותר.

וכדי שלא תקשה מדוע כפלה המשנה את המחלוקת לענין חזרה, צריך לומר שהמשנה באה ללמדנו חידוש נוסף.

וחסורי מיחסרא, והכי קתני

: א.

כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, מחזירין עליה תבשיל.

ב.

בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר.

ג. וכאן יש להוסיף על הנאמר במשנה:

אבל לשהות

על כירה שהסיקוה בגפת ובעצים,

משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום.

ולפי זה, המחלוקות של בית שמאי ובית הלל הן בשהיה ובחזרה -

המחלוקת לענין שהיה:

ומה הן משהין

על כירה שאינה גרופה,

בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל, ובית הלל אומרים חמין ותבשיל.

והמחלוקת לענין חזרה:

והך חזרה דאמרי לך

שמותר להחזיר על כירה גרופה,

לאו דברי הכל היא, אלא מחלוקת בית שמאי ובית הלל

היא.

שבית שמאי אומרים נוטלין ולא מחזירין, ובית הלל אומרים אף מחזירין.

תא שמע: דאמר רב חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב

: הא דאמרינן שמותר לתת קדירה בכירה בשבת,

לא שנו אלא

כשנותן את הקדירה

על גבה

על שפת הכירה,

אבל לתוכה

בתוך עובי חללה,

אסור.

ומתוך דברי רב חלבו מוכיחה הגמרא דמתניתין "להחזיר" תנן.

שכן,

אי אמרת בשלמא

שהמשנה עוסקת בדין

"להחזיר" תנן,

ואילו להשהות מותר אפילו על כירה שאינה גרופה, אזי יתכן לפרש שדברי רבי אבהו מתייחסים לדין שהיה על כירה שאינה גרופה, ועל כן

היינו דשני,

זהו שחילק רב חלבו

בין תוכה לעל גבה,

כי רק על גבי הכירה מותר להשהות את התבשיל, למרות שאינה גרופה וקטומה, אבל בתוכה אסור להשהות, מפני שהוא מטמין ממש ברמץ מבעוד יום, דבר שאסרו חכמים שמא יחתה בגחלים בשבת.

אלא אי אמרת

דמתניתין

"לשהות" תנן,

ולא הותר לשהות אלא על כירה גרופה, אזי תקשי על רב חלבו:

מה לי

השהה את התבשיל ב

תוכה, מה לי

השהה

על גבה,

הרי בכל מקרה מדובר באופן שגרף את הגחלים ואין חשש שמא יחתה, ומדוע אסר לתת התבשיל בתוך הכירה?

אלא ודאי, מוכח מדברי רב חלבו דמתניתין להחזיר תנן.

דוחה הגמרא: לעולם יתכן שרב חלבו מפרש שהמשנה מדברת בדיני שהיה ולא בדיני חזרה, והא דמקשינן דבכירה גרופה מה לי תוכה ומה לי על גבה?

התירוץ הוא:

מי סברת

כי

רב חלבו,

המחלק בין תוכה לעל גבה,

ארישא קאי?

על מה שנאמר ברישא, שצריך להשהות על כירה גרופה וקטומה, ומתוך כך קשה לך, הרי בשהיה על גרופה אין חילוק בין תוכה לעל גבה.

אלא רב חלבו,

אסיפא קאי,

על מה שאמור בסיפא:

ובית הלל אומרים, אף מחזירין

את התבשיל לכירה גרופה.

ו

על כך

אמר רב חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב

: מה שאמרו בית הלל שמותר להחזיר לכירה גרופה,

לא שנו

זאת

אלא

להחזיר

על גבה. אבל

להחזיר תבשיל ל

תוכה, אסור.

אבל לשהות בכירה גרופה וקטומה, אין חילוק בין תוכה לעל גבה, ושניהם מותרים.

ומביאה הגמרא ראייה כמאן דאמר "לשהות" תנן:

תא שמע: שתי כירות המתאימות,

המחוברות יחד, וקיר של חרס מפריד ביניהם. כירה

אחת

מהן היא

גרופה וקטומה, ואחת,

הסמוכה לה, היא כירה

שאינה גרופה ואינה קטומה

-

משהין על גבי גרופה וקטומה, ואין משהין על שאינה גרופה ואינה קטומה.

ומה הן משהין

על הכירה הגרופה?

בית שמאי אומרים

: אין משהין עליה

ולא כלום.

ובית הלל אומרים

: משהין עליה רק

חמין, אבל לא תבשיל.

ואם

עקר

את התבשיל מהכירה,

דברי הכל לא יחזיר

את התבשיל לכירה.

דברי רבי מאיר.

נמצא שלדברי רבי מאיר, נחלקו בית שמאי ובית הלל רק בדין שהיה, אבל בדין חזרה לכולי עלמא אסור להחזיר.

רבי יהודה אומר

: בשני דברים נחלקו בית שמאי ובית הלל.

בדין שהיה -

בית שמאי אומרים

: בכירה גרופה מותר להשהות

חמין, אבל לא תבשיל. ובית הלל אומרים: חמין ותבשיל.

ובדין חזרה -

בית שמאי אומרים: נוטלין אבל לא מחזירין. ובית הלל אומרים אף מחזירין.

ומוכיחה הגמרא:

אי אמרת בשלמא "לשהות" תנן,

ומה ששנינו ברישא "לא יתן עד שיגרוף" פירושו לא ישהה, נמצא שנחלקו בית שמאי ובית הלל ברישא בדין שהיה, ובסיפא בדין חזרה, ולפי זה

מתניתין מני, רבי יהודה היא,

שכן גם רבי יהודה נקט שנחלקו בית שמאי ובית הלל בדין שהיה וחזרה.

אלא אי אמרת "להחזיר" תנן,

והרישא של המשנה מדברת בדין חזרה על גבי כירה גרופה בשבת, אבל לשהות מותר אפילו על כירה שאינה גרופה, אם כן יקשה,

מתניתין מני? לא רבי יהודה ולא רבי מאיר,

וכדמפרש ואזיל:

אי רבי מאיר

-

קשיא לבית שמאי בחדא.

יש חילוק אחד בין תנא דמתניתין לרבי מאיר מהי דעת בית שמאי, ומשום כך אי אפשר לומר שהמשנה היא כרבי מאיר, שכן לדעתו בית שמאי אוסרים שהיה בשבת, בין בכירה גרופה ובין באינה גרופה, ואילו לפי משנתנו [אם להחזיר תנן] בית שמאי מתירין להשהות חמין אפילו בכירה שאינה גרופה, וכל שכן בגרופה.

ולבית הלל בתרתי,

יש שני חילוקים בין תנא דמתניתין לרבי מאיר בדעת בית הלל:

א. לדברי רבי מאיר, בית הלל מתירין להשהות על כירה גרופה רק חמין, ואילו לתנא דמתניתין [אם להחזיר תנן] בית הלל מתירין להשהות על כירה שאינה גרופה חמין ותבשיל.

ב. לדברי רבי מאיר, בית הלל אינם מתירים להחזיר כלל, ולתנא דמתניתין בית הלל מתירין להחזיר על כירה גרופה חמין ותבשיל.

וכן אי אפשר לפרש שהמשנה היא כרבי יהודה:

שכן

אי

נפרש שהמשנה היא כדעת

רבי יהודה, קשיא גרופה וקטומה,

כי רבי יהודה נקט שלדעת בית הלל מותר להשהות רק על כירה גרופה וקטומה ולתנא דמתניתין [אם להחזיר תנן] מותר להשהות גם על כירה שאינה גרופה וקטומה.

ומתרצת הגמרא:

לעולם אימא לך "להחזיר" תנן,

ולא תיקשי מתניתין מני, כי אפשר לפרש שתנא דמתניתין הוא רבי יהודה,

ותנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא, ופליג עליה בחדא,

וכדמפרש ואזיל:

סבר לה כרבי יהודה בחדא,

במה שמפרש את המחלוקת הראשונה של בית שמאי ובית הלל בשהיה

בחמין ותבשיל,

שלבית שמאי מותר להשהות רק חמין ולבית הלל חמין ותבשיל, ודלא כרבי מאיר שהתיר לבית הלל רק חמין ולבית שמאי ולא כלום.

ו

כמו כן תנא דמתניתין מתאים עם דברי רבי יהודה בביאור מחלוקת בין שמאי ובית הלל בדין

נוטלין ומחזירין,

שלבית הלל מחזירין על כירה גרופה ולבית שמאי אין מחזירין, ודלא כרבי מאיר שאמר לכולי עלמא אין מחזירין.

ופליג עליה

תנא דמתניתין על רבי יהודה

בחדא

-

דאילו תנא דידן סבר

מותר

לשהות

[לבית הלל חמין ותבשיל, ולבית שמאי רק חמין],

ואף על פי שאינו גרוף וקטום. ורבי יהודה סבר,

כשם שלענין להחזיר הנידון הוא בכירה גרופה, כך

בלשהות נמי, גרוף וקטום,

אין.

אבל

אי לא

גרוף וקטום,

לא.

נמצא, שלמסקנא הגמרא נשארה בספק האם משנתנו לשהות תנן או להחזיר תנן.

איבעיא להו,

כירה שאינה גרופה וקטומה,

מהו לסמוך בה?

האם דווקא להשהות ב

תוכה וגבה אסור, אבל לסמוך בה, שפיר דמי. או דילמא, לא שנא.

ומביאה הגמרא ראיה מברייתא שמותר לסמוך [ברייתא זו הובאה במלואה לעיל בראש העמוד]:

תא שמע: שתי כירות המתאימות,

המחוברות יחד, וקיר של חרס מפסיק ביניהן, כאשר

אחת

מהכירות

גרופה וקטומה, ואחת,

הכירה השניה,

שאינה גרופה וקטומה

-

משהין

תבשיל

על גבי גרופה וקטומה,

ואין משהין על שאינה גרופה וקטומה.

הרי שאפשר להשהות סמוך לכירה שאינה גרופה, שהרי הוא משהה על הכירה הגרופה

ואף על גב דקא סליק ליה הבלא מאידך,

עולה הבל מהכירה הסמוכה שאינה גרופה, והרי זה כסומך לכירה ומבואר שמותר לסמוך.

דוחה הגמרא:

דילמא,

לעולם אסור לסמוך לכירה שאינה גרופה. ומה שהותר להשהות בשתי כירות למרות שהוא סומך לכירה שאינה גרופה, כי

שאני התם, דכיון

דמידליא,

הקדירה העומדת על הכירה הגרופה אינה סמוכה לדופן של הכירה שאינה גרופה אלא היא גבוהה ממנו, כיון שהיא גבוהה,

שליט בה אוירא,

ולכן מותר להשהות עליה.

ומביאה הגמרא ראיה נוספת שאסור לסמוך לכירה שאינה גרופה:

תא שמע

מהא

דאמר רב ספרא אמר רב חייא

: כירה ואש על גבה,

קטמה, ו

אחר כך חזרה האש ו

נתלבתה, סומכין לה, ומקיימין עליה, ונוטלין ממנה, ומחזירין לה,

כי אף על פי שחזרה ונתלבתה, הרי היא כקטומה.

שמע מינה, לסמוך נמי

דינו כמו להשהות [למ"ד לשהות תנן] ולהחזיר, שאם

קטמה אין,

מותר לסמוך, אבל

לא קטמה לא.

ודוחה הגמרא את הראיה:

ולטעמיך,

לדבריך שיש לדייק בדברי רב ספרא שאמר בריש דבריו קטמה, וכל האמור בהמשך הוא רק באופן זה, כיצד תתפרש המשך הברייתא

"נוטלין ממנה" דקתני,

האם גם כאן נדייק כי דווקא אם

קטמה, אין,

מותר ליטול מהכירה, ואם

לא קטמה, לא!?

הרי בוודאי שאין טעם לחלק בזה, שכן מותר ליטול מכירה אפילו אינה גרופה וקטומה.

אלא

בהכרח צריך לומר, כיון שלענין חזרה צריך קטימה, לכן נקט רב ספרא קטמה, אבל ליטול מהכירה, אין צריך שיטול דווקא מכירה קטומה. אלא

תנא

בברייתא

נוטלין משום מחזירין.

אבל לא צריך ליטול דווקא מכירה קטומה.

ואם כן, גם לענין סמיכה שנקט רב ספרא, אפשר לומר,

הכא נמי תנא "סומכין" משום "מקיימין".

אבל לעולם מותר לסמוך גם אם לא קטם את האש.

אך תמהה הגמרא על דחייתה:

הכי השתא!?

מהו הדמיון? והרי יש לחלק בין "נוטלין" ל"סומכים", ואפשר שנוטלים נאמר משום מחזירין, אבל סומכים לא.

כי בשלמא

התם,

מה שאמר רב ספרא "נוטלים", אפשר לומר כי

נוטלין ומחזירין בחד מקום הוא,

כי אי אפשר להחזיר אם לא נטל מעיקרא, לכן

תנא נוטלין משום

מחזירין.

אלא הכא,

מה שאמר רב ספרא "סומכין", לא יתכן שנאמר אטו מחזירין, כי

סומכין בחד מקום הוא, ומקיימין בחד מקום הוא.

ואם כן, חוזרת ראיית הגמרא מדברי רב ספרא למקומה, ומותר לסמוך רק בכירה גרופה וקטומה.

ודנה הגמרא:

מאי הוי עלה?

האם הראיה מהברייתא דלעיל אכן נכונה או דחויה היא.

ומביאה הגמרא ראיה שמותר לסמוך לכירה שאינה גרופה:

תא שמע: כירה שהסיקוה בגפת ובעצים, סומכין לה

את הקדירה גם אם לא גרף וקטם,

ואין מקיימין,

אין משהין עליה,

אלא אם כן גרופה וקטומה.

גחלים שעממו,

נחלשו וכבו מעט,

או שנתן עליה נעורת של פשתן דקה, הרי היא

הכירה, נידונית

כקטומה

באפר, ומותר להשהות עליה.

ומוכח, שמותר לסמוך לכירה שאינה גרופה.

אמר רב יצחק בר נחמני אמר רב אושעיא: קטמה,

את האש, וחזרה

והובערה, משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן, ותבשיל שבישל כל צורכו.

ואף על פי שבטלה הקטימה. אבל אסור להשהות עליה חמין ותבשיל שלא נתבשלו כל צרכן.