Sanhedrin 81b — Talmud auf Deutsch

אמר ליה

רבא לרב אדא:

אדא ברי

[אדא, בני]! וכי

בתרי קטלי קטלת ליה

[וכי רוצה אתה להמיתו בשתי מיתות]!? והרי כבר נתחייב בשריפה, ואף שחל עליו איסור אשת איש, הרי הוא נידון בחמורה, ואין להוסיף עליו מיתה נוספת.

מתניתין:

מי שלקה ושנה

, לקה שתי פעמים על שתי עבירות, ושוב עבר בשלישית:

בית דין מכניסין אותו לכיפה

[מקום העשוי לפי מידת גובהו של הנידון],

ומאכילין אותו

שם

שעורין

המתנפחים במעיו,

עד שכריסו מתבקעת

.

גמרא:

ומקשינן: וכי

משום דלקה ושנה, בית דין כונסין אתו לכיפה!?

אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש

:

הכא במלקות של כריתות עסקינן

, כשלקה ושנה בעבירות שהוא חייב עליהן כרת [ומלקות] עוסקת המשנה, ומשום כך כונסין אותו לכיפה,

דגברא בר קטלא הוא

[הרי בידי שמים יכריתוהו]

וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה

[אלא שעדיין לא נתקרבה מיתתו],

וכיון דקא מוותר לה נפשיה

[מאחר שמפקיר את עצמו לעבירות],

מקרבינן ליה לקטליה עילויה

[מקרבים אנחנו את מיתתו עליו].

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר

תחליפא

:

תא אסברא לך

[בוא ואסביר לך את דין המשנה]:

לא שנו אלא

במלקיות של כרת אחת

, כלומר: דוקא אם שנה באותה עבירה עצמה,

אבל א

ם היו המלקיות שלקה

של שתים ושל שלש

כריתות

, דהיינו: כמה עבירות, אין מכניסין אותו לכיפה, ומשום ד

איסורי הוא דקא טעים ולא מוותר כולי האי

[רוצה הוא לטעום טעם של אותם עבירות, ואין זה מפקיר עצמו לעבירות כל כך].

שנינו במשנה:

מי שלקה ושנה

בית דין מכניסין אותו לכיפה:

משמע:

שנה

ללקות

אף על גב דלא שילש

ללקות, מחזיקים אנו אותו בחזקת רשע; ואם כן:

לימא מתניתין

[האם נאמר שמשנתנו]

דלא כרבן שמעון בן גמליאל; דאי רבן שמעון בן גמליאל, הא אמר: עד תלת זימני לא הויא חזקה

[עד שלש פעמים אין זו חזקה], ולדבריו אין לנו להכניסו לכיפה אלא כשהוחזק ללקות שלש פעמים?

אמר רבינא

:

אפילו תימא

משנתנו כ

רבן שמעון בן גמליאל

היא, ומכל מקום כיון שלקה שתי פעמים, והתרו בו בשלישית ועבר, כונסין אותו לכיפה משום ד

קסבר

התנא של משנתנו:

עבירות

שעבר לאחר התראת מלקות - הן ש

מחזיקות

אותו ברשע, ולא המלקיות שלקה, והרי עבר שלש פעמים בהתראת מלקות.

מיתיבי

לרבינא מהא דתניא:

עבר עבירה שיש בה מלקות

:

פעם ראשונה ושניה מלקין אותו, ו

כשעבר פעם

שלישית כונסין אותו לכיפה; אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו

, ורק

ברביעית כונסין אותו לכיפה

.

מאי לאו, דכולי עלמא

בין תנא קמא ובין אבא שאול - סברי:

מלקיות

הן ש

מחזיקות

לענין הכנסה לכיפה,

ובפלוגתא דרבי

הסובר: בשתי פעמים הוי חזקה -

ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי

.

כלומר: מאחר שמצינו לאבא שאול שהוא אכן סובר: רק לאחר שלש מלקיות כונסין אותו לכיפה, וטעמו משום שהוא סובר "מלקיות מחזיקות", וסובר הוא כרבן שמעון בן גמליאל שאין חזקה אלא בשלש פעמים; אם כן מסתבר, שתנא קמא של הברייתא והתנא של משנתנו הסוברים שלאחר שתי פעמים כונסין אותו לכיפה, אין זה משום שהם סוברים "עבירות מחזיקות", אלא אף הם מודים ש"מלקיות מחזיקות" [כדעת אבא שאול], אלא שהם סוברים כרבי, הסובר שבשתי פעמים הוי חזקה.

ומשנינן:

לא, דכולי עלמא

הן אבא שאול והן תנא קמא והתנא של משנתנו -

אית להו דרבן שמעון בן גמליאל

דבשלש פעמים הוי חזקה,

והכא בהא קמיפלגי

:

דמר

תנא קמא והתנא של משנתנו -

סבר: עבירות מחזיקות

.

ומר

אבא שאול -

סבר: מלקיות מחזיקות

.

ומקשינן על שני הפירושים שנאמרו לעיל בביאור מחלוקת אבא שאול וחכמים:

והדתניא

:

אין התראה מועילה לחייב את האדם, אלא כשהתיר את עצמו למלקות או למיתה במפורש.

אם

התרו בו ושתק

שהראה בעצמו כמקבל התראה, אך לא קיבלה במפורש

; ו

שוב

התרו בו והרכין ראשו

, ורמז בכך שהוא מקבלה:

פעם ראשונה ושניה מתרין בו

ואין מלקין אותו, ופעם

שלישית כונסין אותו לכיפה

-

כלומר: שתי התראות אלו, אף שאינן מועילות לחייבו מלקות, מכל מקום מועילות הן לענין זה, שאם יעשה כן בשלישית כונסין אותו לכיפה, כי הוחזק להיות רשע שעבר על התראת מלקות.

אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו

ואין עושים לו כלום, ורק כשיעשה כן

ברביעית כונסין אותו לכיפה

.

ו

תיקשי: הרי

התם מלקות ליכא

, שנאמר: מלקיות מחזיקות ואין לחייבו אלא ברביעית, ובהכרח שאף לאבא שאול עבירות מחזיקות, ואם כן

במאי קמיפלגי!?

אמר רבינא

לפרש את מחלוקת תנא קמא והתנא של משנתנו עם אבא שאול:

לכולי עלמא "עבירות מחזיקות", ולכולי עלמא בשלש פעמים הוי חזקה, וכשעבר שלש עבירות יש לנו לחייבו בכיפה, אלא

בכיפה צריכה התראה, קמיפלגי

-

כלומר: אכן כשעבר שלש פעמים על ההתראה שהתרו בו למלקות, נעשה רשע לחייבו בכיפה, אלא שסובר אבא שאול: אין מכניסין אותו לכיפה אלא כשהתרו בו לכך, ולכן אינו חייב על השלישית אלא על הרביעית כשיתרו בו לכיפה.

ומאי

"

כיפה

" מה היא כיפה זו שאנו מכניסין אותו לתוכה?

אמר רב יהודה

: גובהה של כיפה כ

מלא

גובה

קומתו

של המתחייב.

והיכא רמיזא

[היכן יש רמז בכתוב] שיש להמית את הרשע בכיפה?

אמר ריש לקיש

: דכתיב "

תמותת רשע

-

רעה

", כלומר: מי שהוחזק רשע, תמיתתו רעתו, ולמדנו: המוחזק רשע בר מיתה הוא.

אגב דברי ריש לקיש, מביאה הגמרא עוד מדבריו:

ואמר

עוד

ריש לקיש

:

מאי דכתיב

: "

כי גם

[טרם בוא העת והפגע]

לא ידע האדם את עתו

, [כי פתאום יבואו]

כדגים שנאחזים במצודה רעה

" -

מאי

"

מצודה רעה

"?

אמר ריש לקיש: חכה

[אינה אלא כמין מחט ודג גדול נלכד בה] -

כלומר: כדגים גדולים הנאחזים פתאום בחכה שהיא קטנה וחלשה, ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות.

מתניתין:

ההורג נפש שלא בעדים

,

מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו

שם

לחם צר ומים

לחץ

, כלומר: מעט לחם ושתיה.

גמרא:

ומקשינן עלה: וכי מאחר שאין עדים על הריגתו, אנן

מנא ידעינן

[מנין אנו יודעים שהרג]!?

אמר

פירש

רב

: הכא במאי עסקינן

בעדות מיוחדת

, היינו: כגון שהיו שנים רואים אותו, האחד מחלון זה והשני מחלון אחר, ואין עדותם מצטרפת לחייבו מיתת בית דין אף שאמת הדבר, ולכן מכניסין אותו לכיפה.

ושמואל אמר

: כגון שהרג

שלא בהתראה

.

ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות

, היתה הכחשה בין העדים, אך לא היתה הכחשה זו באחת משבע חקירות שחוקרים את העדים, אלא בכל אלו הושוו ביניהם, אך בבדיקות שבדקו אותו שם היתה הכחשה ביניהם,

וכדתנן

[לעיל מ א]:

מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים

[שהיו מעידים עליו שהרגו תחת תאנה, ובדק בן זכאי: תאנה זו עוקציה גסין או דקין], ובדיקה זו בדיקא יתירא היא, ואף שאם הוכחשו בה אין הורגים אותו במיתה שנאמרה בו, מכל מקום מכניסין אותו לכיפה.

שנינו במשנה:

ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ

:

ומקשינן:

מאי שנא

גבי כיפה ד

הכא, דקתני: נותנין לו לחם צר ומים לחץ, ומאי שנא

גבי כיפה

התם

במשנה הקודמת,

דקתני: מאכילין אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת!?

אמר

תירץ

רב ששת

:

אידי ואידי

בין כאן ובין כאן:

נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו

[בני מעיו],

והדר

[ולאחר מכן]

מאכילין אותו שעורים

שהם מתנפחים במעיו,

עד שכריסו מתבקעת

מאחר שקטנו בני מעיו.

מתניתין:

הגונב את הקסוה

, הגונב כלי שרת מן המקדש, כמבואר בגמרא.

ו

כן

המקלל בקוסם

, כלומר: המברך את השם בשם עבודת כוכבים, ויתבאר יותר בגמרא. -

ו

כן

הבועל ארמית

[גויה] -

העושה את אחד מאלו:

קנאין

[בני אדם כשרים המתקנאין קנאתו של מקום ונוקמים נקמתו]

פוגעין

בו

, ממיתים אותו בשעה שרואים אותו עושה את המעשה.

כהן ששימש

במקדש

בטומאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין

להלקותו,

אלא פרחי כהונה

[בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם]

מוציאין אותו חוץ לעזרה

מפני הטומאה,

ומפציעין

שם

את מוחו בגזירין

של עצים.

זר ששימש במקדש

:

רבי עקיבא אומר

: מיתתו ב

חנק

על ידי בית דין.

וחכמים אומרים

: מיתתו

בידי שמים

.

גמרא:

שנינו במשנה: הגונב את הקסוה... קנאין פוגעין בו:

ומפרשינן:

מאי

"

קסוה

"?

אמר

פירש

רב יהודה: כלי שרת; וכן הוא

אומר

[במדבר ד ז] בענין פריקת המשכן ומשאו: "ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת, ונתנו עליו את הקערות ואת הכפות ואת המנקיות

ואת קשות הנסך

[הם קנים שהיו על השולחן, ומסוככים על לחם הפנים]".

שואלת הגמרא:

והיכא רמיזא

, היכן רמוזה מיתתו בכתוב?

ומפרשינן: דכתיב [במדבר ד כ] "

ולא יבואו לראות כבלע

[לשון גניבה הוא שמבליעים ומחביאים]

את הקודש, ומתו

".

שנינו במשנה:

והמקלל בקוסם

... קנאין פוגעין בו:

תני רב יוסף

ברייתא שמתפרש שם מה הוא מקלל בקוסם: כגון שמקלל כלפי מעלה ואומר "

יכה קוסם

[כלומר: שם עבודה זרה]

את קוסמו

[כלפי מעלה מתכוין] ", כי חשוב בעיניו הקוסם הזה, שיש בו כח לקלל בו.

רבנן

-

ואיתימא רבה בר מרי

-

אמרי

: כגון שמקלל את חבירו ואומר "

יכהו קוסם, לו ולקונו ולמקנו

[היינו לקב"ה שהוא קונה את העולם ומקנה לבריות את טובו]".

שנינו במשנה:

והבועל ארמית

קנאין פוגעין בו:

בעא מיניה רב כהנא מרב

[שאל רב כהנא את רב]: