Rosch haSchanah 2b — Talmud auf Deutsch

ומבארינן:

הא

קא משמע לן

, את זה בא התנא להשמיענו:

דניסן ראש השנה למלכים, ו

אפילו

יום אחד בשנה

[כט אדר]

חשוב שנה

[ומשהגיע א' ניסן מונים שנה שניה].

עוד שנינו בברייתא:

ואם לא עמד אלא באחד בניסן

-

אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר.

ומקשינן:

פשיטא!

שהרי דבר זה פשוט ומובן מאליו! ומדוע היה עולה בדעתנו לומר שימנו לו שנה חדשה?

ומתרצינן:

לא צריכא

, לא הוצרכה הברייתא להשמיענו דבר זה, אלא באופן

דאימנו עליה

, שכבר נמנו וגמרו השרים למנותו

מ

חודש

אדר

, אלא שבפועל מינוהו באחד בניסן.

מהו דתימא

שמא תאמר, כיון שההחלטה על המינוי כבר היתה בחודש אדר לפניו,

נימנו ליה תרתי שנין

, נמנה למלך את שנתו השניה מאחד בניסן הראשון, היות שהיה ברור כבר באדר שהוא עומד למלוך והרי זה כאילו הוא כבר מלך.

קא משמע לן

התנא שאין מונים לו אלא משעת מלכותו בפועל, ואין מונים לו החל מא' ניסן אלא שנה אחת.

תנו רבנן

:

א.

מת

המלך

באדר, ועמד

מלך

אחר תחתיו ב

אותו

אדר

-

מונין שנה לזה ולזה

. והבא לכתוב שטר בחודש אדר אחרי שמלך המלך השני, יכול לכתוב בשנה פלונית למלך שמת. וגם יכול לכתוב בשנה ראשונה למלך החדש.

ב. ואם

מת

המלך

בניסן, ועמד אחר תחתיו ב

אותו

ניסן

-

מונין שנה לזה ולזה

. והבא לכתוב שטר אחרי שמלך המלך השני, יכול הוא למנות למנין השנים של הראשון שמת, או לשנה הראשונה למלך החי.

ג. ואם

מת

המלך

באדר, ועמד אחר תחתיו בניסן

-

מונין

את השנה ה

ראשונה

שלפני ניסן, כשנת המלכות

ל

מלך ה

ראשון

.

ו

אילו את השנה ה

שניה

, מאחד בניסן והלאה, מונים כשנת המלכות הראשונה

ל

מלך ה

שני.

ועתה מבארת הגמרא מה בא התנא בברייתא להשמיענו:

אמר מר

בברייתא:

מת

המלך

באדר, ועמד אחר תחתיו ב

אותו

אדר, מונין שנה לזה ולזה.

ומקשינן:

פשיטא!

הרי דבר זה הוא מובן מאליו! כי מדוע היה עולה בדעתנו לומר שלא ימנו שנה לזה ולזה? ומתרצינן:

מהו דתימא

, שמא תאמר,

שתא לבי תרי

-

לא מנינן!

אין מונים את אותה השנה לשני מלכים, אלא מונים אותה רק לאותו המלך שמלך בתחילת השנה, וממשיכים ומונים שנה זו לו בלבד.

לכן

קא משמע לן

התנא שמונים שנה לזה ולזה.

עוד שנינו בברייתא:

מת בניסן ועמד אחר תחתיו ב

אותו

ניסן

-

מונין שנה לזה ולזה.

ומקשינן:

פשיטא!

ומדוע טרח התנא להשמיענו דבר זה?

ומתרצינן:

מהו דתימא

, שמא תאמר, ד

כי אמרינן

מה שאמרנו ש

יום אחד בשנה חשוב שנה,

הוא רק

בסוף

ה

שנה

. וכגון מלך שהתחיל למלוך באדר, משהגיע אחד בניסן מונים לו שנה שניה, כי היום האחרון שבסוף השנה [כט אדר] חשוב לו כשנה שלימה.

אבל

מלך שמלך יום אחד

בתחילת השנה

, ומת -

לא אמרינן

שמלכותו ביום הראשון בלבד חשוב כאילו הוא זה שמלך כל השנה. ומשעה שמת אין כותבין בשטר את השנה הזאת על שמו.

לכן

קא משמע לן

התנא שמונים שנה לזה ולזה.

עוד שנינו בברייתא:

מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן

-

מונין

את השנה ה

ראשונה

שלפני ניסן

לראשון, ו

את ה

שניה

שמאחד בניסן והלאה מונים

לשני.

ומקשינן:

פשיטא!

ומדוע טרח התנא להשמיענו דבר זה?

ומתרצינן:

לא צריכא

, לא הוצרך התנא להשמיענו זאת, אלא באופן

דאימנו עליה מאדר

. שכבר נמנו וגמרו השרים באדר למנותו למלך,

ו

גם

מלך בן מלך הוא

, והמלכות עוברת בירושה מהאב אל הבן.

הילכך,

מהו דתימא

, שמא תאמר, נחשיב את חודש אדר כאילו הוא כבר מלך בו, ומשהגיע ניסן

נימנו ליה תרתין שנין

[נמנה לו שנתיים למלכותו]. .

קא משמע לן

התנא שאין מונים לו אלא שנה אחת.

הגמרא מבארת מנין למדה המשנה ששנת המלכים מתחילה באחד בניסן:

אמר רבי יוחנן: מנין למלכים שאין מונין להם

את שנות מלכותם

אלא מניסן?

שנאמר

[מלכים א ו]:

"ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ

מצרים. בשנה הרביעית בחדש זיו

[אייר]

הוא החדש השני למל

ו

ך שלמה על ישראל"

.

ומקרא מסורס הוא, וכך כוונת הכתוב: בשנה הרביעית למלוך שלמה על ישראל, בחדש זיו, שהוא החדש השני.

והמקרא הזה קורא לשנה זו שנת ארבע מאות ושמונים ליציאת מצרים, ושנת הארבע למלכות שלמה.

מקיש

הכתוב את

מלכות שלמה ליציאת מצרים

.

מה יציאת מצרים

, כשם שאת השנים אשר מונים מיציאת מצרים, מתחילים

מניסן

-

אף מלכות שלמה

מתחילים למנות את שנות המלכות

מניסן

.

ומקשינן:

ויציאת מצרים גופה

-

מנלן ד

החל

מניסן מנינן!?

דילמא

, שמא גם אותה -

מתשרי מנינן!?

ואף על פי שבני ישראל יצאו ממצרים בניסן, בכל זאת משהגיע תשרי התחילה השנה השניה. שהיות ותשרי הוא ראש השנה לשנים הנמנות לבריאת העולם, הוא גם ראש השנה לשנות יציאת מצרים.

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך

. לא יעלה על דעתך לומר כך!

דכתיב

[במדבר לג]:

"ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחדש החמישי, באחד לחדש".

החדש החמישי המוזכר כאן הוא אב, שהוא חמישי מניסן.

שנאמר [שמות יב ב]: "החדש הזה [ניסן] לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". מכלל, שכל שאר החדשים שנזכרו בתורה בדרך של מנין [כגון חמישי שישי], כולם נמנים מניסן, שהוא הראשון.

אך שנת הארבעים המוזכרת כאן, יש לדון בה האם היא התחילה בניסן או בתשרי. והגמרא מוכיחה והולכת ששנת הארבעים התחילה בניסן.

וכתיב

[דברים א]

"ויהי בארבעים שנה

[ליציאת מצרים],

בעשתי עשר חדש, באחד לחדש, דבר משה

אל בני ישראל".

והיינו, שמשה התחיל לומר לבני ישראל את ספר משנה תורה, שהוא ספר דברים.

וחודש זה הוא חודש שבט, שהוא החודש האחד עשר במנין החודשים, החל מניסן.

והגמרא נוקטת עתה שמיתת אהרן היתה לפני שמשה אמר לבני ישראל את משנה התורה. ולהלן הגמרא תשאל, מנין לנו שאכן כך היה.

מדקאי

, מכך שהפסוק הראשון מדבר

באב, וקרי לה

"שנת ארבעים"

.

ו

אילו הפסוק השני

קאי

, מדבר,

בשבט, וקרי

גם

לה

"שנת ארבעים"

.

מכלל, דראש השנה

ליציאת מצרים -

לאו תשרי הוא!

שהרי אם ראש השנה ליציאת מצרים היה בתשרי, בהכרח שחודש שבט שאחריו שבו אמר משה את משנה התורה, היה בשנת הארבעים ואחת.

ומקשינן:

בשלמא היאך קרא

, נכון הוא שהפסוק הראשון שהבאנו [בענין מיתת אהרן], הרי הכתוב

מפרש דליציאת מצרים

הוא מונה את השנים.

אלא האי

, הפסוק השני, בענין משנה התורה -

ממאי דל

מנין

יציאת מצרים

הוא מונה ארבעים שנה?

דילמא

, שמא הכתוב הזה מונה ארבעים שנה

להקמת המשכן

, שהיה בשנה השניה ליציאת בני ישראל ממצרים.

ויתכן, שמיתת אהרן היתה בחודש אב בשנת הארבעים ליציאת מצרים. ומשה אמר לאחר מכן את משנה תורה, בחודש שבט, בשנת הארבעים להקמת המשכן!

ומתרצינן:

כדאמר רב פפא

, כשם שרב פפא אמר להלן [ג ב] על פסוק שמוזכר בו שנת עשרים סתם שלומדים

"שנת עשרים

-

שנת עשרים" לגזרה שוה

ממקום אחר, כדי לדעת מהי שנת העשרים.

הכא נמי

, גם כאן ביחס לזמן אמירת משנה תורה לומדים את

"שנת ארבעים"

מ

"שנת ארבעים"

שבמיתת אהרן,

לגזרה שוה

:

מה כאן

, כשם שכאן במיתת אהרן, שנת הארבעים האמורה בה היא נמנית

ליציאת מצרים

-

אף כאן

באמירת משנה תורה, שנת הארבעים האמורה בה, נמנית היא

ליציאת מצרים

.

ועדיין יש להקשות קושיא אחרת:

וממאי

, מנין

דמעשה

מיתת אהרן

ד

חודש

אב קדים

לאמירת משנה תורה שהיתה בשבט?

דילמא

[שמא]

מעשה

אמירת משנה תורה

דשבט קדים

, והיה לפני מיתת אהרן?

ואדרבה, נאמר שבאחד בתשרי מונים שנה חדשה ליציאת מצרים, ולכן אמירת משנה תורה בשבט, ומיתת אהרן באב, שניהם היו בשנת הארבעים ליציאת מצרים!

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך!

לא יעלה בדעתך לומר שאמירת משנה תורה קדמה למיתת אהרן:

משום

דכתיב

[שם פסוקים ג ד] בענין אמירת משנה תורה:

"ויהי בארבעים שנה. דבר משה אל בני ישראל.

אחרי הכותו את סיחון".

ומוכח שאמירת משנה תורה היתה אחרי כיבוש ממלכת סיחון.

ו

הרי

כי נח נפשיה דאהרן

-

אכתי הוה סיחון קיים!

הרי כאשר מת אהרן עדיין סיחון היה חי, ובהכרח שאהרן מת לפני אמירת משנה תורה.

ומנין שכאשר מת אהרן עדיין היה סיחון חי?