Textfassung dieses Blattes: Original und Übersetzung
Rosch haSchanah 22a — Talmud auf Deutsch
Rosch haSchanah 22a aus dem Babylonischen Talmud: Zurat ha-Daf mit Raschi und Tosafot, deutsche Übersetzung und Notizen. Online lesen, kostenlos.
Originaltext — Rosch haSchanah 22a
שנינו במשנה:
מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן רבי עקיבא
בלוד
וכו'.
תניא: אמר רבי יהודה: חס ושלום שרבי עקיבא עיכבן
, שהרי יש לחוש שמא לא יבואו לעתיד לבוא [כמו שאמר רבן גמליאל].
אלא שזפר, ראשה של גדר, עיכבן, ושלח רבן גמליאל, והורידוהו מגדולתו.
מתניתין:
אב ובנו שראו את החדש
, את חידוש הלבנה -
ילכו
לירושלים להעיד.
לא
מפני
שמצטרפין זה עם זה
לעדות אחת [שהרי הקרובים אינם כשרים להעיד זה עם זה].
אלא
כדי
שאם יפסל אחד מהן
, שאם יכשל אחד מהם בדיבורו כשבית דין יבדקוהו,
יצטרף השני עם אחר.
רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין
הפסולים בשאר העדויות,
כשרין לעדות החדש.
אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר
.
וקבלו הכהנים אותו ואת בנו
[כרבי שמעון שהקרובים כשרים].
ופסלו את עבדו
המשוחרר, מפני שסברו שצריך שהעדים יהיו מיוחסים.
וכשבאו לפני בית דין, קבלו אותו ואת עבדו
המשוחרר, שדינו כדין ישראל,
ופסלו את בנו
, כדעת חכמים, הפוסלים את הקרובים לעדות החודש.
גמרא:
אמר רב לוי: מאי טעמא דרבי שמעון?
דכתיב
[שמות יב]:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם"
.
למדנו מהמילה "לכם", כי
עדות זו
, עדות החדש -
תהא כשרה בכם
, משה ואהרן, אף על פי שאתם קרובים זה לזה.
ורבנן
, החולקים על רבי שמעון, מפרשים את הכתוב:
עדות זו
[עדות החדש]
תהא מסורה לכם
, שאתם חשובי הדור.
שלחשובי הדור אני מוסר שיקבלו עדות ויקדשו את החדש. ולא בא הכתוב להכשיר את הקרובים.
שנינו במשנה:
אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא
.
ממעשה זה מוכח שבית דין שבירושלים סוברים כדעת תנא קמא, ולא כרבי שמעון.
אמר רב חנן בר רבא: הלכתא כרבי שמעון.
אמר ליה רב הונא לרב חנן בר רבא
: הרי
רבי יוסי
סובר כתנא קמא,
ו
אף ה
מעשה
שהביא מוכיח כדברי תנא קמא.
ו
אילו
את אמרת: הלכתא כרבי שמעון?!
אמר לו
רב חנן בר רבא:
והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב
, והלא פעמים רבות אמרתי לפני רב ש
הלכתא כרבי שמעון, ולא אמר לי
רב
ולא מידי
[כלום].
אמר ליה
רב הונא:
היכי תנית?
איך אתה שונה את דברי משנתנו?
אמר ליה
רב חנן בר רבא:
אפכא!
"רבי יוסי אומר: אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש, אמר רבי שמעון מעשה בטוביה הרופא".
אמר ליה
רב חנן בר רבא: אכן, לפי מה שאתה שונה הלכה כרבי שמעון, שהוכיח כדעתו של תנא קמא,
משום הכי
, לכן
לא אמר לך
רב
ולא מידי
[כלום].
אמר טבי בריה דמרי טבי, אמר מר עוקבא, אמר שמואל: הלכתא כרבי שמעון.
מתניתין:
אלו הן הפסולין
לעדות.
א.
המשחק בקוביא
.
הרגיל להשתתף במשחק בקוביא שמהמרים בה על כספים, והוא פסול לעדות מפני שלוקח כספים מחבירו שלא כדין, שכן "אסמכתא לא קניא".
והיינו, כספים שניתנו על ידי אדם שסמך על כך שהוא ירויח, אין זו גמירות דעת, והכסף לא נקנה לחבירו.
והרי הוא כגזלן, הפסול לעדות, שנאמר [שמות כג]: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס". ודרשו חז"ל: "אל תשת עד חמס" [גזלן].
ומדאורייתא אין גזלן פסול לעדות, אלא כשנוטל ממון מחבירו שלא בהסכמתו, כעין שנאמר: "ויגזול [חטף] את החנית מיד המצרי" [שמואל ב כג]. אבל משחק בקוביה, שאינו חוטף ממון חבירו, הרי הוא כשר לעדות מן התורה, אלא שחכמים פסלוהו.
ב.
ומלוי בריבית
, פסולים מדרבנן ולא מן התורה, מפני שהלוה נתן למלוה את ריבית מדעתו.
ג.
ומפריחי יונים
. המשתתף במשחק הימורים על יונים, שאומר אם יונתך תקדים את יונתי - הכסף נתון לך. והרי זה כעין משחק בקוביא. ד.
וסוחרי שביעית
, העושים סחורה בפירות שביעית ועוברים על מה שנאמר [ויקרא כה] "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". ודרשו חז"ל, "לאכלה" ולא לסחורה. וכל אלו פסולים מדרבנן, מפני שחכמים חשדום שכשם שהם רגילים לעבור על הדת למען בצע כסף, כך יעידו שקר למען ממון ושוחד.
ה.
ועבדים
כנענים פסולים מן התורה, מפני שדין העבד כדין האשה. ואשה פסולה לעדות [כמבואר בבבא קמא פח א].
זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה
-
אף הן
, הפסולים המוזכרים במשנתנו,
אינן כשירין לה.
גמרא:
שנינו במשנה: זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשרין לה.
ומדייקינן:
הא
עדות ש
אשה כשירה לה
, כגון להעיד על אשה עגונה שמת בעלה, או להעיד על סוטה שהיא נטמאה, כדי שלא תשתה ממי המרים -
אף הן כשרין לה!
אמר רב אשי: זאת אומרת
, יש להוכיח ממשנתנו, כי
גזלן דדבריהם
[כגון משחק בקוביא ומפריחי יונים, מלוי בריבית וסוחרי שביעית, שהוזכרו במשנה] -
כשירין לעדות אשה
.
ודוקא גזלן מדרבנן, אבל גזלן דאורייתא שחצוף עד כדי כך לגזול בפרהסיא, לא הכשירוהו חכמים לעדות אשה, אף על פי שהכשירו את האשה והעבד שהם פסולים מדאורייתא.
מתניתין:
מי שראה את החדש
, חידוש הלבנה, בשבת,
ואינו יכול להלך
לבית דין ברגליו -
מוליכים אותו על החמור
.
ואף על פי שאסור להוציא משא על הבהמה בשבת, ואדם חולה שאינו יכול ללכת על רגליו חשוב כמשוי.
ואפילו במטה
נושאים אותו, על אף שהמיטה היא משאוי!
ואם צודה להם
, אם יש אורבים בדרך [ואלו הם הבייתוסים והכותים שהיו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את החכמים] -
לוקחין בידן מקלות
, אף על פי שהם מטלטלים בידים ברשות הרבים.
ואם היתה דרך רחוקה
-
לוקחין בידם מזונות.
לפי
שעל מהלך "לילה ויום
", באופן שיספיקו להגיע לירושלים עוד ביום השבת, ויוכלו בית דין לקדש את החודש בזמנו,
מחללין את השבת, ויוצאין לעדות החדש
.
שנאמר
[ויקרא כג]:
"אלה מועדי ה'
מקראי קודש
אשר תקראו אותם במועדם".
הזהיר הכתוב שקריאת המועדים מקראי קודש תהיה במועדם ולא אחר כך. והדבר תלוי בקידוש החדש על ידי בית דין.
הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים
--- title: "חברותא - ראש השנה — פרק שני - אם אינם מכירין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02342.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - אם אינם מכירין
Оригинал главы פרק שני - אם אינם מכירין
מתניתין:
המשנה ממשיכה לעסוק בעדות החדש:
אם
בית הדין המקדשים את החדש
אינן מכירין אותו
, את העד העולה לירושלים בשבת, היו בית הדין שבעירו
משלחין עמו אחר להעידו
, להעיד עליו שהוא כשר לעדות.
בראשונה היו
בית דין
מקבלין עדות החדש מכל אדם
, אף אם לא הכירוהו.
משקלקלו הבייתוסים
[הגמרא תפרש]
התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין.
ולפיכך שנינו לעיל שהוצרכו בית דין שבעירו לשלוח עמו אחר להעיד עליו.
גמרא:
שנינו במשנה: אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו.
והוינן בה:
מאי
מהו טיבו של ה
"אחר"
שמשלחים עמו? - עד א
חד
.
ומשמע שעד אחד נאמן להכשירו!