Rosch haSchanah 21b — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

מן התורה, עדים שראו את חידוש הלבנה בשבת, הרי הם מחללים את השבת, ויוצאים מחוץ לתחום, אל ירושלים, כדי להעיד לפני בית דין.

אך חכמים אסרו לחלל את השבת על רוב החדשים מלבד, ניסן ותשרי, כדלהלן:

על שני חדשים מחללין את השבת: על ניסן ועל תשרי.

שהרי קביעת חדשים אלו חשובה. ומצאנו שתיקנו חכמים

שבהן שלוחין יוצאין לסוריא

להודיע לבני הגולה מתי נקבע ראש חדש.

ובהן מתקנין את המועדות

.

והיות שתיקון המועדות תלוי בשני החדשים הללו, התירו לחלל עליהם את השבת.

וכשהיה בית המקדש קיים,

היו

מחללין אף על כולן

, על כל החדשים,

מפני תקנת הקרבן

, כדי שיקריבו את קרבן מוסף של ראש חדש בזמנו.

גמרא:

שנינו במשנה: על שני חדשים מחללין את השבת. שבהן [בניסן ובתשרי] שלוחין יוצאין לסוריא.

ותמהינן: וכי

על שני חדשים

בלבד היו השלוחין יוצאים,

ותו לא

ולא יותר?!

ורמינהו

סתירה מהמשנה הקודמת: שהי שנינו במשנה הקודמת:

על ששה חדשים השלוחין יוצאין!

אמר

תירץ

אביי

:

הכי קאמר

, כך התכוין התנא לומר:

על כולן

, על שאר החדשים שהשלוחין יוצאים, היו ה

שלוחין יוצאין מבערב

.

אף על פי שאין בית דין יושבים ומקדשים את החדש אלא ביום, אם ידעו השלוחים שודאי יקדשו בית דין את החדש ביום שלמחרת, היו יוצאין בערב שלפניו.

כגון, שכבר ביום כ"ט בחדש, או בליל שלושים נראה חידוש הלבנה בבירור, וודאי יש עדים בדבר.

או, כגון, שבית דין לא קידשו את החדש ביום השלשים. וודאי שיקדשוהו למחרת.

אבל,

על ניסן ועל תשרי

לא היו השלוחין יוצאים -

עד שישמעו מפי בית דין

שיאמרו

"מקודש"

ביום. [ולפיכך, בשאר החדשים שהשלוחין יוצאים עליהם, חילול השבת של העדים לא יתן זמן נוסף למהלך השלוחין, וכדלהלן, מה שאין כן בניסן ותשרי:

מפני שכאשר אירע שהלבנה התחדשה בשבת, אזי בשאר חדשים שהשלוחין יוצאים, בין אם העדים יעידו בשבת ויקדשו את החדש בו ביום, ובין אם העדים לא יחללו שבת ובית דין יקדשו את החדש למחרת [ביום העיבור], בכל האופנים השלוחים יוצאים במוצאי שבת:

אם קדשוהו בשבת, יוצאים במוצאי שבת מפני שאין הליכתם דוחה שבת. ואם לא קדשוהו בשבת, הרי ברור שיקדשוהו מחר, ובשאר החדשים השלוחין יוצאים מהערב.

אבל, בניסן ותשרי, אם העדים לא יחללו שבת, ובית דין יקדשו את החודש למחרת, לא יוכלו העדים לצאת במוצאי שבת עד שיגיע היום ויאמרו בית הדין מקודש. ונמצא שיתקצר הזמן שהעדים יכולים ללכת בו, ולא יגיעו למקומות הרחוקים לפני פסח.

תניא נמי הכי: על כולן יוצאין מבערב, על ניסן ועל תשרי

-

עד שישמעו מפי בית דין מקודש.

תנו רבנן

:

מנין שמחללין עליהן את השבת?

תלמוד לומר

[ויקרא כג]:

"אלה מועדי ה'

מקראי קודש

אשר תקראו אותם במועדם".

הזהיר הכתוב שקריאת המועדים מקראי קדש תהיה במועדם ולא אחר כך, והדבר תלוי בקידוש החדש על ידי בית דין.

[ואף ראש חדש קרוי מועד, ולכן מדאורייתא מחללים שבת בכל החדשים אף שאין בהם מועדים].

יכול

, שמא תאמר,

כשם שמחללין

העדים את השבת

עד שיתקדשו

[לפני שהחדשים התקדשו] כדי שיתקדשו בזמנם,

כך מחללין

השלוחין את השבת לאחר שהחדשים התקדשו

עד

[כדי]

שיתקיימו

המועדות בזמנם.

תלמוד לומר: "אשר תקראו אותם"

. ללמדך כי דוקא

על קריאתם אתה מחלל. ואי אתה מחלל על קיומן.

שנינו במשנה:

וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן.

תנו רבנן

:

בראשונה היו מחללין אף על כולן

אפילו

משחרב בית המקדש.

אמר להן רבן יוחנן בן זכאי: וכי

עכשיו

יש קרבן

שצריך לחלל בשבילו את השבת?

לכן,

התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ועל תשרי בלבד.

מתניתין:

משנתנו ממשיכה לדון בחלול השבת של העדים:

בין שנראה

הירח בשעת חידושו

בעליל

, בבירור, שהשמים היו בהירים [תפארת ישראל],

בין שלא נראה בעליל, מחללין עליו את השבת.

רבי יוסי אומר: אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת,

מפני שודאי ראוהו גם אנשי ירושלים, ויכולים להעיד בלא לחלל את השבת.

מעשה שעברו

בלוד

יותר מארבעים זוג

[זוגות] של עדים בדרכם לירושלים להעיד על חידוש הלבנה, ושבת היתה,

ועיכבם רבי עקיבא בלוד

, מפני שאין צורך בכל העדים הללו.

שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים

כשאין בהם צורך,

נמצאת מכשילן לעתיד לבוא

, שימנעו מלבוא להעיד, כשיראו שאין דבריהם נשמעים, ושמא בעתיד יהיה צורך באחד מהם שהוא לבדו ראה את חידוש הלבנה.

גמרא:

והוינן בה:

מאי משמע דהאי "עליל

" -

לישנא דמיגלי הוא!?

מנין למדנו ש"עליל" הוא מלשון גילוי [שהדבר ניכר לכל]?

אמר רבי אבהו: אמר קרא

[תהילים יב]:

"אמרות ה' אמרות טהורות

[כמו]

כסף צרוף

[שצורפים אותו]

בעליל לארץ

במקום מגולה שבמעמקי הארץ,

מזוקק שבעתיים

. ואגב שהגמרא הביאה את הפסוק, מביאה הגמרא שמועה בשם רב ושמואל, שדרשו מקרא זה:

רב ושמואל

נחלקו אם ניתנו לשלמה המלך שערי בינה כפי שניתנו למשה רבינו. כדלהלן:

חד אמר

: מהו "מזוקק שבעתיים"?

"שבעתיים" היינו 7\7, כלומר 49.

מכאן ש

חמישים שערי בינה נבראו בעולם

.

וכולן

-

ניתנו למשה, חסר

שער

אחד.

שנאמר

[תהילים יב] "מה אנוש כי תזכרנו.

ותחסרהו מעט מאלהים"

, ממלאכים.

ואותו המזמור נדרש [בפרק רבי עקיבא] על משה רבינו.

ומאחר שנאמר על משה "שבעתיים" כלומר שניתנו לו 49 שערי בינה, למדנו שחמישים שערי בינה נבראו, שהרי נאמר "ותחסרהו מעט".

ועל זה נאמר [קהלת יב]:

"בקש קהלת למצוא דברי חפץ

".

כלומר,

בקש קהלת להיות כמשה

.

יצאה בת קול ואמרה לו

[שם בהמשך המקרא]:

"וכתוב יושר דברי אמת"!

כבר נאמר במשנה תורה [דברים לד]:

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".

וחד

מהם

אמר: בנביאים לא קם כמשה,

אבל

במלכים קם.

אלא,

ב

מה אני מקיים

את המקרא

"בקש קהלת למצוא דברי חפץ"?

כך כוונת המקרא:

בקש קהלת לדון דינין שבלב

על פי חכמתו,

שלא בעדים ושלא בהתראה

.

יצתה בת קול ואמרה לו

[בהמשך הפסוק]

"וכתוב יושר דברי אמת"!

כלומר, כבר נאמר במשנה תורה [דברים יז]

"על פי שנים עדים

יקום דבר".