Rosch haSchanah 12b — Talmud auf Deutsch

משתבא השמש

, הרי אף על פי שכל הירק גדל בשנה אחת, בכל זאת

אין תורמין ומעשרין מזה על זה

.

לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.

ובירקות הולכין אחר לקיטתם, ולא אחר גידולם, לקבוע איזה ירק הוא מן הישן, מהשנה הקודמת, ואיזה הוא מן החדש, מהשנה הזאת.

ואם היתה

השנה

השניה

לשנות השמיטה

נכנסת לשלישית,

ולקט מקצת מן הירק לפני ראש השנה, ומקצתו לאחר ראש השנה, אזי, מה שלקט בשנה ה

שניה

[לפני ראש השנה] מפריש ממנו

מעשר ראשון ומעשר שני.

ומה שלקט בשנה ה

שלישית,

מפריש ממנו

מעשר ראשון ומעשר עני.

והוינן בה:

מנא הני מילי?

מנין שבשנה השלישית אין מפרישים מעשר שני אלא מעשר עני?

אמר רבי יהושע בן לוי

: נאמר [דברים כו]

"כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית

-

שנת המעשר".

מדוע נקראה השנה השלישית "שנת המעשר"?

מפני שהיא

שנה שאין

נוהג

בה אלא מעשר אחד

, מהמעשר שנהגו בו בשנים שלפניה.

הא כיצד?

אילו מעשרות נוהגות בשנה השלישית?

מעשר ראשון

שיתן כדרך שנתן עד כה.

ומעשר עני

שיתן במקום מעשר שני.

לפי שנאמר [שם]: "כי תכלה לעשר, בשנה השלישית שנת המעשר. ונתתה ללוי [מעשר ראשון], לגר ליתום ולאלמנה [מעשר עני]. ואכלו בשעריך ושבעו".

ומעשר שני

, שנוהג בשנתיים שלפניה -

יבטל

בשנה השלישית.

או

שמא תאמר שהמקרא "שנת המעשר"

אינו

כפי שביארנו,

אלא

כוונת הכתוב לומר שהיא שנה שאין נוהג בה אלא מעשר עני בלבד, ו

אף מעשר ראשון נמי יבטל

.

וכך אמר הכתוב: "בשנה השלישית, שנת המעשר [עני]. ונתתה את [מעשר עני] ללוי [שהוא בכלל עני, מפני שאין לו חלק בארץ], לגר, ליתום ולאלמנה".

תלמוד לומר

, לכך נאמר [במדבר יח כו]:

"ואל הלוים תדבר, ואמרת אליהם: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר

[הראשון],

אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם".

הקישו הכתוב

את המעשר הראשון

לנחלה.

לומר לך,

מה נחלה

[כשם שנחלה]

אין לה הפסק

, אלא לעולם היא שייכת לבעליה.

אף מעשר ראשון אין לו הפסק

, והוא נוהג אף בשנה השלישית.

תניא נמי הכי

, שנינו בברייתא אחרת: מנין אנו לומדים שבשנה השלישית נוהג מעשר ראשון ולא מעשר שני:

נאמר [דברים כו]:

"כי תכלה לעשר

, שנת המעשר" -

שנה שאין

נוהג

בה אלא מעשר אחד

מהמעשרות בשנתיים שלפניה.

הא כיצד?

איזה מן המעשרות נוהג בשנה השלישית?

מעשר ראשון

, יתן כדרך שנתן עד כה.

ומעשר עני

יוסיף במקום מעשר שני.

שנאמר [שם]: "בשנה השלישית, שנת המעשר, ונתתה ללוי [מעשר ראשון] לגר ליתום ולאלמנה [מעשר עני] ואכלו בשעריך ושבעו".

ומעשר שני

[שנהג בשנתיים שלפניה]

יבטל.

יכול

, שמא תאמר,

אף מעשר ראשון נמי יבטל,

וכוונת הכתוב "שנת המעשר" היא לומר שאין נוהג בשנה זו אלא מעשר עני. וכך אמר הכתוב: "ונתתה ללוי [שאף הוא בכלל עני מפני שאין לו חלק בארץ] לגר ליתום ולאלמנה [מעשר עני] ".

תלמוד לומר

, לכך נאמר [דברים יד, כט]:

"ובא הלוי"

. ומקרא זה מדבר בשנה השלישית, שנאמר שם [פסוק כח]: "מקצה שלש שנים". ובא הכתוב לומר, ש

כל זמן ש

הלוי

בא

לקחת את מעשר ראשון המגיע לו -

תן לו.

אלו

דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר

: הפסוק "ובא הלוי"

אינו צריך

להשמיענו דבר זה. ש

הרי הוא

[הכתוב]

אומר

[במדבר יח כו]:

"ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם"

-

הקישו הכתוב

את המעשר

לנחלה

.

ללמדך,

מה נחלה אין לה הפסק

אלא לעולם היא שייכת לבעליה,

אף מעשר ראשון אין לו הפסק

בשנה השלישית.

שנינו ברייתא בתוספתא: באחד בתשרי ראש השנה לשנים,

ולנדרים.

תנו רבנן

בהמשך התוספתא: כיצד הוא ראש השנה לנדרים?

המודר הנאה מחבירו לשנה

, אדם שאסר על עצמו בנדר מלהנות מחבירו במשך שנה -

מונה שנים עשר חודש מיום ליום

.

ואם אמר

שאוסר את הנאת חבירו עליו

"לשנה זו"

, אזי

אפילו

אם

לא עמד

בשעת הנדר

אלא בעשרים ותשעה באלול

-

כיון שהגיע יום אחד בתשרי, עלתה לו שנה,

ומכאן ואילך רשאי להנות מחברו.

כלומר, "ראש השנה לנדרים" הוא ביחס לנדר של "שנה זו", שמאחד בתשרי מתחילה שנה אחרת.

ומבארינן: מה ששנינו בתוספתא שהנודר בכ"ט אלול ואמר "לשנה זו". משהגיע א' תשרי עלתה לו שנה, הוא

אפילו למאן דאמר

[לעיל י א]

יום אחד בשנה אינו חשוב שנה

.

כי בנדר אומדים את דעת הנודר, ש

לצעוריה נפשיה קביל עליה

, שכוונתו בנדרו היתה לצער את עצמו לזמן מה,

והא אצטער ליה

, והרי הוא הצטער יום אחד, ולא היה בדעתו לאסור על עצמו יותר מזה.

ומקשינן: מנין למד התנא שאחד בתשרי הוא ראש השנה לנדרים?

ואימא

, ואולי ראש השנה לנדרים הוא

בניסן!

ומתרצינן:

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם.

מפני שאין אדם נודר אלא בלשון שהוא רגיל לדבר בה. ובני אדם קוראים לאחד בתשרי ראש השנה. ועל כן אנו אומרים שדעת הנודר היתה לנדור עד אחד בתשרי.

שנינו בתוספתא שאחד בתשרי הוא ראש השנה לירקות, ולמעשרות דאורייתא בדגן תירוש ויצהר.

והתוספתא פירשה כיצד הוא ראש השנה לירקות, שירק הנלקט לפני ראש השנה אינו מתעשר עם ירק הגדל אחר ראש השנה. אבל לענין מעשרות דאורייתא לא התבאר בתוספתא מה נחשב "ישן" ומה נחשב "חדש", האם הולכים אחר הלקיטה, או אחר דבר אחר. ועתה הגמרא מרחיבה את הסבר הענין:

תנן התם

, שנינו במסכת מעשרות [א ג]:

התלתן

, שהוא מין תבלין, מתחייב במעשר -

משתצמח!

ואחר השנה שצמחה בה היא מתעשרת, ולא הולכין בה אחר הלקיטה.

התבואה

דגן ותירוש,

והזיתים

מתחייבים במעשרות

משיביאו שליש

מגידולם.

ואחר השנה שהביאו בה שליש הם מתעשרים.

ומפרשינן:

מאי

, מה היא כוונת המשנה שאמרה "התלתן

משתצמח

" -

משתצמח לזרעים

, שהזרעונים צמחו בתוך התרמילים.

שנינו במשנה במעשרות:

התבואה והזיתים

מתחייבים במעשרות

משיביאו שליש,

ומתעשרים אחר אותה שנה שבה הביאו שליש בישולם.

והוינן בה:

מנא הני מילי

שהתבואה והזיתים מתעשרים אחר אותה שנה שהביאו בה שליש?

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, ומטו בה

, יש אומרים שרבי יוחנן אמרה,

משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא

[דברים לא י]:

"מקץ שבע שנים

[בסוף שבע שנות השמיטה, בתחילת השנה הראשונה של השמיטה הבאה ]

במועד שנת השמיטה בחג הסוכות".

ודברי הכתוב צריכים ביאור:

"שנת השמיטה"

-

מאי עבידתיה!?

מה ענינה של שנת השמיטה לחג הסוכות בשנה השמינית, בסוף שבע שנים!? והרי החל מראש השנה של השנה השמינית כבר עברה וחלפה לה שנת השמיטה. ומאותה שעה - שנה

שמינית היא!

אלא

כך אמר הכתוב: יש דבר שגדל בשמינית ובכל זאת נוהגים בו דיני שביעית. והכתוב בא

לומר לך,

ש

כל תבואה שהביאה שליש

מגידולה

בשביעית לפני ראש השנה

-

אתה נוהג בה מנהג

דיני

שביעית

גם

ב

שנה ה

שמינית.

אמר ליה רבי זירא לרב אסי

יש להקשות על דבריך: