Rosch haSchanah 12a — Talmud auf Deutsch

ומתוך ששינו

אנשי דור המבול את

מעשיהם

-

שינה הקדוש ברוך הוא עליהם

את

מעשה בראשית

. והגמרא להלן תבאר במה שינה ה' את מעשה בראשית.

והעלה

את

מזל כימה ביום. ונטל שני כוכבים מכימה,

ונעשה נקב בשמים.

ו

דרך אותו הנקב

הביא

הקדוש ברוך הוא

מבול לעולם.

והוינן בה:

בשלמא

מובן הדבר

ל

דעת

רבי יהושע,

הסובר שהמבול התחיל לרדת באייר,

היינו דכתיב

"בחדש

השני".

שהרי אייר הוא החדש השני למנין החדשים.

אלא, לרבי אליעזר

, הסובר שהמבול התחיל לרדת במרחשון, קשה:

מאי "שני"?

מדוע חודש מרחשון נקרא כאן "החדש השני"? והרי אייר הוא החודש השני למנין החדשים!

ומתרצינן:

שני לדין!

שחודש חשון הוא השני לחודש תשרי, שבו הקב"ה דן את העולם, ובו הוא גזר את המבול על אותו הדור.

שנינו בברייתא שלדברי הכל, שינה הקדוש ברוך הוא את מעשה בראשית כאשר הוא הביא מבול לעולם.

והוינן בה:

בשלמא לרבי יהושע

-

היינו דשינה

הקב"ה!

שהיה במבול שינוי מדרכו של עולם, היות ובאייר מזל כימה שוקע ביום, והעלהו הקדוש ברוך הוא ביום. ועוד, שהמעיינות מתמעטים באייר, והקדוש ברוך הוא הגבירם.

אלא לרבי אליעזר

קשה:

מאי שינה?

והרי במרחשון מזל כימה עולה ביום. ואף המעיינות מתגברים, ולא היה הקב"ה צריך לשנות עליהם את מעשה בראשית!

ומתרצינן: לדעת רבי אליעזר השינוי במעשה בראשית היה

כדרב חסדא

.

דאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו

-

וברותחין נידונו.

ורב חסדא מפרש את דבריו:

ברותחין קלקלו

אנשי דור המבול

בעבירה

של איסורי ביאה.

וב

מים

רותחין נידונו

על כך.

שהרי

כתיב הכא

[בראשית ח] בענין המבול:

"וישכו המים".

וכתיב התם

[מגילת אסתר ז]:

"וחמת המלך שככה".

וסתם חמה רותחת היא. שנאמר [שם]: "וחמתו בערה בו". ומכאן שמי המבול היו רותחים.

תנו רבנן: חכמי ישראל מונין

את מנין השנים והחודשים

למבול

-

כרבי אליעזר

, שהמבול התחיל במרחשון. מפני ששנות בריאת העולם ושנות הדורות נמנות מתשרי.

אך ביחס לזמן בריאת העולם הם סוברים כרבי יהושע, שהעולם נברא בניסן.

ו

לכן ביחס

ל

חישוב זמן התחלת ה

"תקופה

", של כל אחת מארבעת עונות השנה, הם מחשבים

כרבי יהושע.

והיינו, שהחמה נתלתה ברקיע השמים בתחילת ליל יום רביעי. ומשך הזמן של שנת החמה, הוא 365 ימים שלמים, ועוד רבע יום [דהיינו, עוד שש שעות, שהם רבע יממה בת עשרים וארבע שעות].

הלכך, לעולם תקופת ניסן מתחילה באחד מארבעת רבעי היום.

שהרי בשנה הראשונה התחילה התקופה של ניסן [תקופת האביב], בתחילת הלילה. ובשנת השניה היא התחילה שש שעות מאוחר יותר, בחצות הלילה. דהיינו כעבור 365 ימים שלמים ועוד 6 שעות מתקופת ניסן שלפניה.

ובשנה השלישית היא התחילה בתחילת היום. ובשנה הרביעית התחילה התקופה באמצע היום. ואילו בשנה החמישית היא חזרה והתחילה בתחילת הלילה.

ו

חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע

, שמנין שנות הדורות מתחיל בניסן, הלכך המבול התחיל לרדת באייר [שהוא החודש השני מניסן] בשנת שש מאות לחיי נח.

שנינו במשנה: באחד בתשרי ראש השנה לשנים,

ולירקות.

שאין מעשרים מהירקות שנלקטו לפני אחד בתשרי, על הירקות שנלקטו לאחריו.

תנא

בתוספתא: באחד בתשרי ראש השנה לשנים.

לירקות ולמעשרות ולנדרים.

והוינן בה: ראש השנה

לירקות

-

מאי נינהו!?

מהו ראש השנה לירקות? הרי בהכרח שהכוונה היא לענין

מעשר ירק

.

ואם כן, קשה: מדוע אמרה הברייתא: "באחד בתשרי ראש השנה לירקות ומעשרות"? והרי "ירקות" -

היינו מעשרות?!

ומתרצינן:

תנא

, שנה התנא תחילה את מעשר ירק שהוא מ

דרבנן

בפני עצמו, והשמיענו שיש ראש השנה קבוע לירק. ואין מעשרים מן הנלקט לפני ראש השנה על הנלקט לאחריו.

ו

אחר כך

קתני

מעשר

דאורייתא

בדגן תירוש ויצהר. שאף להם יש יום רשא השנה קבוע שאין מעשרים מן החדש על הישן.

ומקשינן:

וליתני

, היה זה מן ראוי שהתנא ישנה מעשר

דאורייתא ברישא!

שהרי מעשר דאורייתא חשוב יותר ממעשר דרבנן.

ומתרצינן:

איידי דחביבא ליה

-

אקדמה

. מעשר דרבנן חביב על התנא, מפני שיש בזה חידוש, הלכך הקדים ושנה אותו לפני מעשר דאורייתא.

והוינן בה:

ותנא דידן

, התנא ששנה את משנתנו, שלא שנה "מעשרות", אלא רק מעשר ירקות שהוא מדרבנן - מה טעמו?

ומבארינן:

תנא

מעשר ירקות

דרבנן.

והשמיענו שיש לו ראש השנה קבוע לענין חדש וישן.

ו

ממילא מובן מאליו, ש

כל שכן

שבמעשרות

דאורייתא

נאמר דין זה.

ומקשינן על הברייתא בתוספתא:

מדוע שנינו "מעשרות" בלשון רבים?

וליתני "מעשר

" בלשון יחיד!

ומתרצינן: כוונת התנא לומר שבאחד בתשרי הוא ראש השנה לענין שני מעשרות:

אחד מעשר בהמה,

ואחד מעשר דגן.

ומקשינן על המשנה והתוספתא: מדוע שנינו "ירקות" בלשון רבים?

וליתני ירק

בלשון יחיד!

ומתרצינן: יש

תרי גווני ירק

, יש שני מיני ירקות, ויש הבדל ביניהם לענין הלכות מעשר:

דתנן

במסכת מעשרות [א ה]: גמר מלאכתו של

ירק הנאגד

, שדרכו להמכר כשהוא אגוד באגודות, היא

מ

שעה

שיאגד.

ומאז אסור לאכול ממנו אפילו אכילת עראי, כל זמן שלא עישרוהו.

ו

ירק

שאינו נאגד

אלא נמכר בתפזורת, אסור לאכול ממנו אכילת עראי

משימלא את הכלי

. לפי שמילוי הכלי נחשב ל"גמר מלאכתו".

תנו רבנן

בהמשך התוספתא הנזכרת:

כיצד [הוא ראש השנה] לירקות?

ליקט ירק

ב

ערב ראש השנה עד שלא תבא השמש

[לפני השקיעה].

וחזר וליקט

מן הירק -