Nasir 25a — Talmud auf Deutsch

תמהה הגמרא: למה יפלו מעות אלו לנדבה,

והלא דמי חטאת מעורבין בהן

, ודמי חטאת הרי דינם לילך לים המלח!?

אמר רבי יוחנן: הלכה היא בנזיר

שמעות סתומים של קרבנות נזירות כשמעורב בהם דמי חטאת - יפלו לנדבה.

ריש לקיש אמר

: לפיכך נופלים מעות סתומים לנדבה, משום שנאמר: "דבר אל אהרן וגו' איש איש מבית ישראל וגו' אשר יקריב קרבנו

לכל נדריהם ולכל נדבותם

אשר יקריבו לה' לעולה",

התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה

[לקיץ המזבח], וקרבנות הנזירות "נדר" הם, היות והנזירות באה על ידי נדר. מקשה הגמרא:

בשלמא לרבי יוחנן, דאמר: הלכה היא בנזיר, אמטו להכי

[לכן] כשהמעות הן

סתומין

-

אין

, אכן הולכים הם לנדבה, אבל כשהמעות

מפורשין, לא

הולכים הם לנדבה, ומשום שכך נאמרה ההלכה.

אלא לריש לקיש

הלומד דין זה מן הפסוק "

לכל נדריהם ולכל נדבותם

", אם כן

מאי איריא

מעות

סתומין, אפילו

מעות דמי חטאת

מפורשין

, היה לנו לומר שיפלו לנדבה.

אמר

רבא: דמי חטאת

מפורשין לא מצית אמרת

שיפלו לנדבה, שהרי:

כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל

, כלומר: כבר דרש תנא דבי רבי ישמעאל מן המקרא ש"מותר חטאת" - דהיינו ולד או תמורת חטאת - אינה קריבה; ונכלל בדין זה, שמעות חטאת מפורשין שניתותרו הולכים לים המלח ואינם קרבים.

דתנא דבי רבי ישמעאל: כתיב: "

רק קדשיך

אשר יהיו לך ונדריך

תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'".

ובהכרח שאין הפסוק מדבר בעולה ושלמים עצמם, שהרי כבר למדנו דינם ממקראות אחרים, אלא:

בולדי קדשים

של שלמים,

ובתמורתם

של עולה ושלמים

הכתוב מדבר, מה תקנתן

: "

תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'

", כלומר שהן קרבין.

יכול

אף שאמר הכתוב "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" - לא יקריבם, אלא:

יעלם לבית הבחירה

לקיים מה שנאמר: "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'",

ו

אולם

ימנע מהם

שם

מים ומזון בשביל שימותו

תלמוד לומר

: " [תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'].

ועשית עולותיך הבשר והדם

על מזבח ה' אלהיך, ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל [אלו השלמים] ",

לומר לך

:

א.

כדרך שאתה נוהג בעולה

עצמה - שאתה מקריבה על המזבח - כך

נהוג

גם

בתמורתה

, ולא תמות.

ב.

כדרך שאתה נוהג בשלמים

שאתה מקריבם על גבי המזבח - כך

נהוג

גם

בולדיהם

[ובתמורתם] ולא ימותו.

יכול אף ולד

[ותמורת]

חטאת ותמורת אשם

כן

, שיקרבו על גבי המזבח -

תלמוד לומר

: "

רק

" למעט את החטאת והאשם שלא יקרבו,

דברי רבי ישמעאל

.

רבי עקיבא אומר: אינו צריך

ללמוד כן מ"רק", כי

הרי הוא אומר: "אשם הוא

"

בהוייתו יהא

, כלומר: רק את האשם עצמו יביא לאשם, ולא את ולדו ותמורתו, ויתבארו דברי רבי עקיבא בהמשך הגמרא.

הרי למדנו שכל מותר חטאת אינו הולך לנדבה, ואם כן אי אפשר לומר שמעות מפורשין של חטאת שניתותרו הולכים לנדבה, שהרי דינם לילך לים המלח, ובהכרח שלא דיבר הכתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם", אלא במעות סתומין ולא במפורשין.

ומבארת הגמרא את הברייתא:

קתני

בברייתא:

יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו, תלמוד לומר

"

ועשית עולותיך

":

ומקשינן:

ואמאי

הייתי אומר שימותו!?

הא גבי ולד

[ותמורת]

חטאת הוא דגמירי

מהלכה למשה מסיני שהיא הולכת ל

מיתה

, ולא ולד ותמורת עולה ושלמים!?

ומשנינן:

אי לאו קרא

שולדי ותמורות עולה ושלמים ייקרבו,

הוה אמינא

: בזה הוא שחלוק ולד ותמורת עולה ושלמים מולד חטאת:

ש

ולד

[ותמורת]

חטאת

ימותו

בכל מקום

-