Menachot 28a — Talmud auf Deutsch

לפי רבנן

הא

שכתוב כשרות -

דקאי

שעמד הכהן עם אחוריו ל

מזרח ו

פניו ל

מערב

,

ואדי

והזה, שכך מצוותו

172 .

הא

שכתוב פסולות

דקאי

שעמד הכהן עם צד אחד ל

צפון ו

צדו האחר ל

דרום, ואדי

שלא כמצותו.

אמר מר: ו

שבע הזאות

שבפנים

כגון יוה"כ, פר כהן משיח, פר העלם דבר, ושעירי ע"ז

ושבמצורע

[בשער נקנור] שעשאן

שלא לשמן

-

פסולות. שלא מכוונות

-

כשרות!

ומקשינן:

והתניא: בין שלא לשמן בין שלא מכוונות

-

כשרות?!

ומתרצינן:

אמר רב יוסף: לא קשיא. הא

שכתוב שלא לשמן פסולות -

רבי אליעזר. והא

שכתוב שכשרות -

רבנן.

ומפרשינן:

רבי אליעזר דמקיש אשם לחטאת

משום שכתוב "כחטאת כאשם", ולומד שאשם מצורע שלא לשמה פסול,

מקיש נמי לוג לאשם

כמו שכתוב "כבש אחד אשם לתנופה", ובסוף הפסוק: "ולוג אחד שמן", וחוזר ולומד שהזאות לוג שמן של מצורע שלא לשמן - פסול.

רבנן לא מקשי,

ואף על פי שרבנן מודים שאשם שלא לשמו פסול, הם לא מקישים לוג שמן של מצורע לאשם. [ועי' שיטה מקובצת שכתב, רבנן אינם מקישים אשם לחטאת, ואפילו אשם מצורע שלא לשמו כשר, וכל שכן הזאת לוגו שלא לשמו כשר].

ומקשינן:

ולרבי אליעזר

-

וכי דבר הלמד בהיקש

אשם הלמד בהיקש מחטאת - לפסול שלא לשמה

חוזר ומלמד בהיקש

על לוג שמן מצורע, לפסול הזאה שלא לשמה!? והרי יש לנו כלל, שאין למדים למד מן הלמד בקדשים?

ומתרצינן:

אלא, אמר רבא: הא והא

יש לתרץ שתי הברייתות לפי

רבנן: כאן

שכתוב שהזאותיו שלא לשמן כשרות, היינו

להכשיר

את שירי לוג השמן באכילה, ששירי לוג מצורע נאכלין, ו

כאן

שכתוב שהזאותיו שלא לשמן פסולות,

לרצות

שאינן עולות לו לשם חובה, ולהתיר מצורע לבא בקהל [בעמוד הקודם וביומא פירש"י להתירו לאכול בקדשים], והרי הם פסולות!

מתניתין:

א.

שבעה קני המנורה, מעכבין זה את זה.

שאם חסר אחד מהם אין המנורה ראויה למצותה. שנאמר בפרשת המנורה "וששה קנים יוצאין מצידיה", כלומר שיעשה את גוף המנורה עצמה שבאמצע, ועוד ששה קנים היוצאים ממנה.

שבעה נרותיה

שבעה נרות שניתנו בראש כל קנה וקנה, והיו כעין בזיכים, ובהם נתנו את השמן והפתילות

מעכבין זה את זה!

ואם חסר נר אחד משבעת הנרות, המנורה פסולה

1 .

ב.

שתי פרשיות שבמזוזה

פרשת "שמע", ופרשת "והיה אם שמוע", שבשתיהם נאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך"

מעכבות זו את זו!

אם חיסר פרשה אחת המזוזה פסולה.

ואפילו כתב אחד

כתיבת אות אחת שאינה כהלכתה

מעכבן,

ופוסל את המזוזה. שנאמר "וכתבתם על מזוזות" ודרשו חז"ל "וכתבתם" כתיבה תמה ושלימה

2 .

ג.

ארבע פרשיות שבתפילין

פרשת "שמע", פרשת "והיה אם שמוע", פרשת "קדש לי כל בכור", ופרשת "והיה כי יביאך", שבכולן נאמר "לטוטפות בין עיניך", או "לזכרון בין עיניך"

מעכבין זו את זו!

שאם חיסר פרשה אחת מהן, התפילין פסולות.

ואפילו כתב אחד

אות אחת שנכתבה שלא כהלכתה

מעכבן,

ופוסל את התפילין. שנאמר "והיו לטוטפות", שהוא לשון הויה לעכובא.

ד.

ארבע ציציות

על ארבע כנפות הבגד,

מעכבות זו את זו!

שאם חיסר אחת מהן לא יצא ידי חובת ציצית.

שארבעתן מצוה אחת,

היא, ואם חיסר אחת מהן לא קיים את המצוה.

רבי ישמעאל אומר

: אינן מעכבות זו את זו, כי

ארבעתן ארבע מצוות

נפרדות הן. כך שגם אם חיסר ציצית באחת מכנפות הבגד מכל מקום הרי הוא מקיים את המצוה בשלשת הכנפות האחרות אף על פי שחיסר את המצוה בכנף הרביעי.

גמרא:

והוינן בה:

מאי טעמא

מעכבין קני המנורה זה את זה?

ומשנינן:

הויה כתיב בהו,

בקנים, שנאמר בפרשת המנורה "כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו", ולשון הויה הוא לשון עכוב.

תנו רבנן: מנורה היתה באה מן העשת,

[חתיכה אחת, ולא מורכבת מכמה חלקים] , והיה מכה עליה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה.

ו

היתה עשויה

מן הזהב,

כמו שנאמר "מנורת זהב טהור".

עשאה מן הגרוטאות,

מזהב שבור, דהיינו מכמה חתיכות זהב

פסולה!

אבל אם עשאה

משאר מיני מתכות כשרה!

והוינן בה:

מאי שנא מן הגרוטאות

שהמנורה פסולה, משום

דכתיב "מקשה

תיעשה המנורה", ומקשה משמע חתיכה אחת , ונאמר גם כן באותה פרשה

הויה

"וכפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" שמשמע לשון עיכוב, ואם כן

שאר מיני מתכות

גם כן יפסלו, שהרי נאמר

נמי

שתעשה המנורה

זהב,

וגם עליו נאמר לשון

הויה

שהוא לעיכובא!?

ומשנינן:

אמר קרא

"זהב טהור מקשה

תיעשה

המנורה", ומשמע תיעשה, מכל מקום! ומזה אנו לומדים:

לרבות שאר מיני מתכות!

ופרכינן:

ואימא

שמא נאמר שהמילה "תיעשה" באה

לרבות גרוטאות,

שגם אם לא נעשתה ממקשה הרי היא כשירה?!

ומשנינן:

לא סלקא דעתך

לרבות גרוטאות ולמעט שאר מיני מתכות,

דא"מקשה" כתיבה הויה!

שהמילה "יהיו", שמשמעותה לשון הויה ועכוב, סמוכה בפסוק ל"מקשה" יותר מאשר ל"זהב"! [שנאמר "זהב טהור מקשה תיעשה המנורה וכו' ממנה יהיו". ולכן מסתבר שהעכוב נדרש על מקשה ולא על זהב].

ופרכינן: והלא כל הריבוי לשאר מתכות לומדים אנו ממה שנאמר "תיעשה" מכל מקום, והרי "

תיעשה" נמי א"מקשה" כתיב

שנאמר "מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה", ואם כן מסתבר ש"תיעשה" בא לרבות גרוטאות ולא שאר מתכות!?

ומשנינן: ממה שכתבה התורה פעמיים "

מקשה

-

מקשה"

בפרשת תרומה. א. "מקשה תיעשה המנורה" ב. "כלה מקשה אחת" לומדים אנו ש"מקשה" הוא

לעכב

. ואין לרבות גרוטאות מהמילה "תיעשה".

ופרכינן: "

זהב

-

זהב" נמי

כתוב פעמיים: א. "ועשית מנורת זהב טהור" ב. "מקשה אחת זהב טהור", ואם כן נלמד מזה שזהב

לעכב

במנורה כמו שמקשה מעכב!?

ומשנינן:

האי מאי?

אינך יכול לרבות גרוטאות ולמעט שאר מתכות. כי

אי אמרת

בשלמא מן הגרוטאות פסולה,

משום שמקשה - מקשה שנאמר בפרשת תרומה, בא לעכב, ו

משאר מיני מתכות כשרה, היינו

משום כך הוצרכה התורה לכתוב

זהב - זהב

בפרשת תרומה, ו

"מקשה - ומקשה"

בפרשת בהעלותך

לדרשא

לדרשות המבוארות לקמן. ומדרשות אלו נשמע שמנורה כשרה משאר מיני מתכות.

אלא אי אמרת מן הגרוטאות כשרה, ומשאר מיני מתכות פסולה, זהב - זהב

שנאמר בפרשת תרומה,

ומקשה - מקשה

הנאמר בפרשת בהעלותך

מאי דרשת ביה?

מבארת הגמרא:

מאי דרשא

איזו היא הדרשא שממנה מוכח שמנורה משאר מתכות כשרה?

חמש פעמים מוזכרת המילה "זהב" בפרשת המנורה. ארבע פעמים בפרשת תרומה ופעם אחת בפרשת בהעלותך.

וארבע פעמים מוזכרת המילה "מקשה" בפרשת המנורה. פעמיים בפרשת תרומה, ופעמיים בפרשת בהעלותך [ובברייתא דלהלן מבוארים רק שלשה פסוקים שמוזכרת בהם המילה זהב].

דתניא

: כתוב בפרשת תרומה, "

ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה"!

ודורשים את הפסוק: אם

באה

המנורה

זהב

הרי היא

באה ככר!

דהיינו, אם עושים את המנורה מזהב צריכה היא להיות עשויה מככר זהב

5 .

אבל כאשר

אינה באה זהב

אלא משאר מתכות,

אינה באה ככר,

אלא ניתן לפחות או להוסיף.

[על פי השיטה מקובצת] עוד כתיב בפרשת תרומה, "

כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור".

ודורשים את הפסוק: אם

באה

המנורה

מזהב,

צריך שיהיו בה

גביעים כפתורים ופרחים,

אבל כאשר

אינה באה זהב

אלא משאר מתכות

אין

צריך שיהיו בה

גביעים

כפתורים ופרחים!

דרשה זו תיתכן רק אם אכן יכולה המנורה לבוא משאר מתכות, ומזה מוכיחה הגמרא שהדרשה "תיעשה" מרבה שאר מיני מתכות, ומקשה - מקשה נדרש לעכב, שאם נדרוש להיפך אין במה להעמיד את דרשת הברייתא.

ודנה הגמרא: אם ממעטים שמנורה שאינה מזהב שאין בה את כל פרטי דיני המנורה.

ואימא נמי,

שמא נדרוש גם כן, אם

באה זהב

הרי היא

באה

עם

קנים,

אבל כאשר

אינה באה

מן

זהב

אלא משאר מתכות,

אינה באה קנים,

אין צורך שיהיו בה קנים!?

ומסבירה הגמרא:

ההוא,

מנורה ללא קנים, אינה נקראת מנורה אלא "

פמוט" מיקרי,

ולכן אפילו כשעושים את המנורה משאר מתכות צריכים שיהיו בה קנים!

ומהפסוק שנאמר בפרשת בהעלותך, "

וזה מעשה המנורה מקשה זהב"

דורשים:

באה

המנורה

מזהב באה מקשה!

צריכים שתהיה עשויה מקשה. אבל כ

שאינה באה זהב

אלא משאר מתכות

אינה באה מקשה!

[וישנם עוד שני פסוקים בפרשת תרומה שכתוב בהם זהב, "ועשית מנורת זהב טהור" שממנו דורשים לקמן לכלל ופרט וכלל. "ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור" שממנו לומדים שגם כלי המנורה נעשו מזהב טהור].

[ומהפסוקים בפרשת תרומה שכתוב בהם מקשה לומדים שדין מקשה מעכב, כיון ששנה הכתוב דין זה, הרי זה מעכב. ומהפסוק בפרשת בהעלותך "וזה מעשה המנורה מקשה זהב" דורשים את הדרשה המובאת לעיל: באה זהב, באה מקשה. אינה באה זהב אינה באה מקשה].

וממשיכה הגמרא: "

מקשה"

שנאמר

בסיפא

של הפסוק בפרשת בהעלותך "עד ירכה עד פרחה מקשה היא"

למאי אתא?

למעוטי חצוצרות

שבהם אין מקשה מעכב, שאם עשאן מן הגרוטאות כשרים.

דתניא: חצוצרות היו באים מן העשת

חתיכה אחת

ומן הכסף

. עשאם

לחצוצרות

מן הגרוטאות כשרים.

אבל

משאר מיני מתכות פסולים!

מקשה הגמרא: הלא בפסוק בפרשת חצוצרות כתוב "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם".

ומאי שנא

שאם עשאם

משאר מיני מתכות פסולים,

משום שנאמר בפסוק

כסף, והויה

"תעשה אותם והיו לך",

מן הגרוטאות נמי

כתוב בהם

מקשה והויה.

וכשם שפוסלים שאר מיני מתכות, הוא הדין גרוטאות יפסלו.

מתרצת הגמרא:

מיעט רחמנא

וכתב

גבי מנורה "מקשה היא"

ללמדנו

היא

, המקשה של מנורה בלבד מעכב

ולא

המקשה של

חצוצרות!