Menachot 27b — Talmud auf Deutsch

שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום

[ומכאן למדנו עיכובא לפר העלם דבר. ובהמשך ברייתא זו יש דרשות ללמד עיכובא גם בפר כהן משיח ושעירי עבודת כוכבים, עיין רש"י כאן וגמ' זבחים ל"ט - א'].

תנו רבנן: שבע הזאות שבפרה

אדומה

שעשאן בין שלא לשמן בין שלא מכוונות

שלא כנגד פתחו של היכל, הרי הן

פסולות.

שלא לשמה פסול - לפי שכתוב חטאת היא, התורה קראה לה "חטאת", ובחטאת הדין שאם עשאה שלא לשמה - פסולה, ושלא מכוונות פסול - לפי כתוב "אל נוכח פני אהל מועד", משמע שצריך מכוון, ובפרה כתוב "חוקה" ולכך הדין שיהא מכוון הוא לעיכובא.

ו

הזאות

שבפנים

כגון של יוה"כ, ופר כהן משיח, ופר העלם דבר, ושעירי עבודת כוכבים,

ושבמצורע

בשער נקנור, שצריך להזות ז' הזאות כנגד בית קדשי הקדשים לשמו של מצורע, שעשאן

שלא לשמן

-

פסולות.

אבל אם עשאן

שלא מכוונות

כנגד בית קדשי הקדשים

כשרות

.

ומקשינן:

והתניא גבי פרה

שאם עשה את ההזאות

שלא לשמן

-

פסולות,

אבל

שלא מכוונות

-

כשרות.

ואילו בברייתא לעיל כתוב שהם פסולות!?

ומתרצינן:

אמר רב חסדא: לא קשיא: הא

שכתוב "כשרות" הוא לפי

רבי יהודה,

שלדעתו "אל נוכח" הוא לאו דוקא,

הא

שכתוב "פסולות" הוא לפי

רבנן

שסוברים ד"אל נוכח" הוא דוקא.

דתניא: מחוסרי כפרה

טמאים [כגון זב ומצורע שצריכים להביא קרבן ביום השמיני] שטבלו ביום והגיע הלילה, ועדיין צריכים להביא קרבנות,

שנכנסו לעזרה

-

בשוגג חייב חטאת, במזיד ענוש כרת

כדין טמא שנכנס למקדש,

ואין צריך לומר טבול יום

דהיינו טמא שטבל ועדיין לא הגיע הלילה

ושאר כל הטמאים

שלא טבלו כלל, שחייבים.

וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן,

אם הם נכנסו

להיכל כולו

עונשם

בארבעים

מלקות, לפי שעברו על הלאו "ואל יבא בכל עת אל הקדש" , אבל אם נכנסו

מבית לפרוכת

לפני ולפנים ששם הארון, ולא הלכו עד לפני הארון, או

אל פני הכפורת

שהלכו עד לפני הארון, עונשם

במיתה. רבי יהודה אומר, כל

ה

היכל כולו ומבית לפרוכת

-

בארבעים, ו"אל פני הפרוכת" במיתה.

ומפרש:

במאי קמיפלגי

רבי יהודה ורבנן?

בהאי קרא: "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות".

רבנן סברי, "אל הקודש"

היינו היכל -

ב"לא יבוא"

ולוקה,

מ"בית לפרכת" ו"אל פני הכפורת"

-

ב"לא ימות".

ורבי יהודה סבר, "אל הקודש ומבית לפרכת"

-

ב"לא יבוא"

ולוקה

, ו"ואל פני הכפרת"

-

"בלא ימות".

ומקשינן:

מאי טעמא דרבנן

שדורשים את "מבית לפרוכת" יחד עם "מבית לכפורת", ומחייבים על זה מיתה, ולא דורשים כרבי יהודה?

ומתרצינן:

אי סלקא דעתך כדקאמר רבי יהודה

שמבית לפרכת רק לוקה, ואינו חייב מיתה,

לכתוב רחמנא "אל הקודש ואל פני

הכפרת"

בלבד

ולא בעי

ולא צריך לכתוב

"מבית לפרכת", ואנא אמינא

: ואני יאמר הנכנס ל

היכל מיחייב

מלקות

, מבית לפרכת מבעיא

צריך להשמיע שחייב מלקות!? הרי ההיכל הוא בכלל מבית לפרכת, שאי אפשר להכנס אל "מבית הפרוכת" אלא דרך ההיכל, ומשעת ביאת היכל כבר נתחייב במלקות. אם כן

"מבית לפרכת" דכתב רחמנא למה לי?

שמע מינה

-

במיתה!

שהרי קדושתו חמורה יותר מהיכל.

ורבי יהודה,

מה הטעם שאינו דורש את הקל וחומר?

אי כתב רחמנא: "אל הקודש" ולא כתב "מבית לפרכת", הוה אמינא מאי "קודש"

שכתוב בפסוק היינו "

מבית לפרכת", אבל

אם נכנס ל

היכל,

איסור

לאו נמי לא

יעבור ואינו לוקה. לכן היה צריך לכתוב שניהם, לגלות שמה שכתוב "קודש" היינו היכל, וגם על היכל וגם על מבית לפרכת עובר בלאו, ולוקה על שניהם.

ורבנן, ההוא

שהיכל אינו נקרא קודש, אילולי שהיה כתוב מבית לפרכת,

לא מצית אמרת,

והתורה לא צריכה ללמדנו כאן, ש"קודש" היינו היכל, שהרי במקום אחר מצינו

דהיכל כולו איקרי קודש, שנאמר: "והבדילה הפרכת לכם בין הקודש"

דהיינו ההיכל "

ובין קדש הקדשים".

ומקשינן:

ורבי יהודה מאי טעמיה

שחולק על רבנן?

ומתרצינן:

אי סלקא דעתך כדקא אמרי רבנן

שהנכנס מבית לפרכת במיתה,

לכתוב רחמנא "אל הקודש ומבית לפרכת"

בלבד,

ולא בעי

לכתוב "

אל פני הכפרת", ואנא אמינא: מבית לפרכת במיתה, אל פני הכפרת מבעיא

שמתחייב מיתה?! הרי משעה שנכנס מבית לפרכת כבר נתחייב מיתה, ויש בכלל מבית הפרכת גם פני הכפרת, וכל שכן שחייב מיתה. אם כן "

אל פני הכפרת" דכתב רחמנא למה לי? שמע מינה "אל פני הכפרת" במיתה, "מבית לפרכת" באזהרה

ואינו עובר אלא בלאו, ולוקה.

ורבנן

למה אינם דורשים הקל וחומר הזה?

הכי נמי דלא צריך

לכתוב אל פני הכפרת,

והאי דכתב רחמנא "אל פני הכפרת"

-

למעוטי

הנכנס

דרך משופש

כגון משובש, שחתר תחת החומה של לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס, ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהיה פניו למערב [ועוד פירש"י, שנכנס בפתח וצידד באלכסון והלך לצדדים, ואינו מתחייב משום שצריך "אל פני", היינו שיהיו פניו אל המזרח, ועיין עוד פירושים בתוספות]

169 .

כדתנא דבי רבי אליעזר בן יעקב,

כתוב

"אל פני הכפרת קדמה"

-

זה בנה אב

ומלמד ל

כל מקום שנאמר "פני",

ש

אינו אלא פני קדים

דהיינו צד מזרח, כמו כאן שכתוב קדמה גבי "פני".

ועכשיו מפרשים למה שאמרנו למעלה, שיש לתרץ הסתירה בין הברייתות לענין שבע הזאות של דם הפרה שעשאן שלא מכוונות, לפי רבי יהודה ורבנן:

ורבי יהודה

סובר, אילו היה הכתוב בא למעט דרך משופש בלבד

לימא קרא "פני", מאי "אל

פני"?

שמע מינה "אל" דוקא

ואינו מיותר. לכן הנכנס אל פני הכפרת - במיתה, ואל מבית לפרכת - בלאו.

ורבנן

-

"אל" לאו דוקא,

ולכן דורשים "אל פני הכפרת" למעט דרך משופש, ו"אל מבית לפרכת" - למיתה.

ו

נמצא: ל

רבי יהודה דאמר "אל פני הכפרת" דוקא.

הוא הדין

"והזה אל נכח", נמי דוקא

לכן אם עשה ההזאות שלא מכוונות - פסולות

170 .

ו

ל

רבנן, מדהתם

"אל פני"

לאו דוקא, הכי נמי

"אל נכח"

לאו דוקא,

לכן אם עשה ההזאות שלא מכוונות כשרות.

מתקיף לה רב יוסף לרבי יהודה: מד"אל" דוקא, "על" נמי דוקא!

כלומר, " והזה על פני הכפרת של יום הכפורים" [ויקרא טז, יד] האם גם הוא דוקא?

אלא,

אם כן ש"על" הוא דוקא, יקשה

דמקדש שני, דלא הוו ארון וכפורת

שיאשיהו המלך גנז את הארון

הכי נמי דלא עביד הזאות?!

והרי למדנו שמזה?

ומתרצינן:

אמר רבה בר עולא: אמר קרא "וכפר את מקדש הקודש"

ודורשים: שמזה על

מקום המקודש לקדש

דהיינו על מקום הארון, אפילו אין שם ארון.

ועוד מתרצינן:

רבא אמר: הא והא רבנן!

דיש לתרץ את שתי הברייתות לענין הזאות שלא מכוונות כנגד הפתח,