Menachot 106b — Talmud auf Deutsch

שהרי:

ודלמא כולה חובה היא

, ונמצא שכבר הקטיר ממנחה זו על המזבח, ומה שנשאר שיריים הוא,

ו

אסור להקטירם, שהרי אמרה תורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", ודרשו חכמים:

כל שהוא ממנו לאישים

[כל שאתה נותן ממנו על אש המזבח]

הרי הוא

[השיריים]

ב

"

בל תקטירו

"!?

אמר

תירץ

רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי

:

לעולם מקטיר הוא את של חובה ברישא, ודקשיא לך: איך יקטיר את קומץ הנדבה, והרי שמא אינו נדבה ונמצא מקטיר שיריים על המזבח, לא תיקשי:

דמסיק להו לשום עצים

[מעלה את קומץ הנדבה על המזבח - אם אינו של נדבה - שלא לשם הקטרה אלא לשם עצים],

וכרבי אליעזר

שהוא מתיר להקטיר שיריים לשם עצים;

דתניא

:

רבי אליעזר אומר

:

כתיב אחר הפסוק "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" [דילפינן מפסוק זה שני דינים: שלא יעלה שאור או דבש על המזבח, ושלא יעלה עליו את שיירי האישים]: "קרבן ראשית - היינו ביכורים ושתי הלחם - תקריבו אותם [את השאור ואת הדבש] על המזבח,

ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח

", ודרשינן את סוף הפסוק גם על הדין השני שבפסוק הקודם, וללמד:

לריח ניחוח אי אתה מעלה

שאור ודבש, ושיריים -

אבל אתה מעלה לשום עצים

.

אמר

הקשה

ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי

:

מנין לך לפרש את טעמו של רבי שהוא אומר להביא מנחות מאחד ועד ששים בכמה כלים ודלא כרבנן, שהוא משום שאסור לערב חובה בנדבה!?

ו

הרי

דלמא דכולי עלמא

ואפילו לרבי -

מותר לערב חובה בנדבה

,

והכא בדרבי אליעזר קא מפלגי

:

דרבנן אית להו דרבי אליעזר

, ויכול לקמוץ שני קמצים על ספק ולהקטירם, כפי שנתבאר לעיל,

ו

אילו

רבי לית ליה דרבי אליעזר

, ואם יביא ששים עשרון בכלי אחד יש לחוש לאיסור "כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו" כשיקטיר את קומץ הנדבה, כי הלוא ספק שמא שיירי חובה הוא.

אמר

תירץ

ליה

רב אשי לרב אחא בריה דרבא:

אי סלקא דעתך דלרבי מותר לערב חובה בנדבה, ו

רק משום

דרבי אליעזר לית ליה

וכאשר אמרת, אם כן תיקשי, למה צריך הוא להביא מנחות מאחד ועד ששים, והרי יכול הוא לפתור את ענין שני הקמצים באופן זה:

אפשר דמייתי שיתין בחד מנא

[יביא מנחה אחת של ששים עשרון בכלי אחד] חלקו לחובה וחלקו - אם לא נדר ששים - לנדבה וכשם שעושה לפי חכמים, אלא שלא יקמוץ שני קמצים מאותו כלי, רק קומץ אחד של חובה יקמוץ תחילה,

ו

יביא עוד

חד

עשרון של נדבה

בחד מנא

[בכלי אחר] -

ומגע להו

[יגיע את ראשי חצאי המנחות זו לזו]

וקמיץ

מן הכלי השני עבור כל מנחת הנדבה שבשני הכלים, ויקטיר בתחילה את קומץ הנדבה ואחר כך את קומץ החובה -

ובאופן זה אין להקשות: איך יקטיר את קומץ החובה והרי חסרו השיריים בהקטרת קמיצת הנדבה שנטל מן הכלי השני, שהרי אין המנחה שבכלי השני שיריים של מנחת החובה, כי לא נתחייב יותר מששים עשרונות, וכולם בכלי הראשון.

אלא ודאי עיקר טעמו של רבי הוא משום שאסור לערב חובה בנדבה, ולכן מוכרח הוא להביא ששים מנחות שכל אחת מהן כולה חובה או כולה נדבה.

רבא אמר

לבאר את מחלוקת רבי וחכמים:

דכולי עלמא

ואפילו רבי סברי:

מותר לערב חובה בנדבה

ולא משום איסור עירוב חובה בנדבה הצריך רבי ששים ואחת מנחות -

ודכולי עלמא

ואפילו רבי

אית להו דרבי אליעזר

, ולא משום חשש הקטרת שיריים הצריך רבי ששים מנחות -

והכא בפלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן

הוא ד

קמיפלגי

רבי וחכמים:

דתנן

לעיל פח א:

אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג

של שמן, לוג לכל עשרון.

רבי אליעזר בן יעקב אומר

:

אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה

[לוג אחד בלבד],

שנאמר

: "

למנחה ולוג שמן

".

רבנן סברי: ששים דאמרי

:

ששים לוג לששים עשרון

, ואף כאן יביא מנחה של ששים עשרון וששים לוג,

ו

נמצא ד

כל חד וחד עשרון

בין אם של חובה הוא בין אם של נדבה הוא -

לוגה קא שקיל

[את הלוג שלו הוא נוטל].

ורבי סבר לה כרבי אליעזר בן יעקב, דאמר: אין לה אלא לוגה

, ולכן אינו יכול לערב מנחת חובה ומנחת נדבה בכלי אחד כשהוא מסופק שמא הכל חובה היא, שהרי

ולא ידעינן

:

אי חדא מנחה היא

כי קיבל עליו ששים עשרונות -

דסגי לה בחד לוג

[ודי לה בלוג אחד] -

אישתימנחות

חובהונדבה -

נינהו

כי לא קיבל עליו את כל העשרונות כחובה -

דבעינן שני לוגין;

אבל לחכמים דרבי הסוברים כחכמים דרבי אליעזר בן יעקב, ונמצא שאין מידת השמן תלויה במספר המנחות אלא במספר העשרונות בלבד, וממילא יכול הוא לערב חובה עם נדבה.

רב אשי אמר

לבאר מחלוקת רבי ורבנן:

ב

מי שנתחייב להביא שור

קטן והביא

שור

גדול

או מי שנתחייב להביא מנחה קטנה ומביא מנחה אחת גדולה -

קמיפלגי

:

רבנן סברי

:

קטן והביא גדול, יצא;

ויכול הוא להביא מנחה אחת של ששים עשרון וקומץ אחד, כי אף אם לא נתחייב אלא מנחה קטנה, יכול הוא להביא מנחה גדולה.

ורבי סבר: לא יצא

, ואף זה שנתחייב להביא מנחה קטנה אינו יכול להוסיף עליה עוד, אלא אם כן יוסיף מנחה נפרדת של נדבה, ואסור לערב חובה בנדבה.

ומקשינן על פירושו של רב אשי:

והא איפלגו בה חדא זימנא

[הרי כבר נחלקו חכמים ורבי בדין קטן והביא גדול במקום אחר],

ד

הא

תנן

לקמן קז ב:

הנודר להביא שור

קטן והביא

שור

גדול, יצא; ורבי סבר: לא יצא

, ואם כדברי רב אשי הרי מחלוקת אחת היא עם האמור במשנתנו, ולמה הצרכו לחלוק בזה שני פעמים!?

ומשנינן:

צריכא

המשנה להשמיענו את מחלוקתם הן במנחה והן בקרבן:

דאי

לא

איתמר

אלא

בהא

, [אילו לא נחלקו אלא לענין מנחה], הייתי אומר:

בהא

הוא ד

קא אמרי רבנן

שאין חילוק בין מנחה קטנה לגדולה,

משום דאידי ואידי

[בין ממנחה קטנה ובין ממנחה גדולה]

קומץ

בלבד

הוא

מקטיר על המזבח, ואם כן לענין ההקטרה שתיהן שוות -

אבל התם

גבי שור גדול וקטן,

דקא נפישי אימורין

[יותר אימורים נקטרים על המזבח בשור גדול]

אימא מודו ליה

חכמים

לרבי

שלא יקטיר על המזבח יותר ממה שנדר.

ואי

לא

איתמר

מחלוקתם אלא

בההיא

[בשור גדול וקטן], הייתי אומר:

בההיא

בלבד

קאמר רבי

שלא יקטיר על המזבח יותר ממה שנדר,

אבל בהא

[במנחה]

אימא מודי להו לרבנן

, כי מה לי קומץ ממנחה קטנה מה לי קומץ ממנחה גדולה -

לפיכך

צריכא

לשנות מחלוקתם בין במנחה בין בקרבן.

סימן לראשי המשניות הבאות: [הרי עלי] עצים, [הרי עלי] זהב, יין, עולה, תודה, שור.

מתניתין:

האומר "

הרי עלי עצים

למערכה":

לא יפחות

משני

גזירין

[שתי בקעיות גדולות] של עצים.

האומר "הרי עלי

לבונה

":

לא יפחות מקומץ

של לבונה.

חמשה קמצים הם

:

א.

האומר

"הרי

עלי לבונה

":

לא יפחות מקומץ

של לבונה.

ב.

המנדב מנחה

: הרי זה

יביא עמה קומץ לבונה

.

ג.

המעלה את הקומץ בחוץ

, הרי זה

חייב

משום מעלה קדשים בחוץ.

ד - ה:

שני בזיכין

המסודרים עם לחם הפנים על השולחן

טעונין שני קמצים

של לבונה.

האומר "

הרי עלי זהב

לבדק הבית":

לא יפחות מדינר זהב

.

האומר "הרי עלי

כסף

":

לא יפחות מדינר כסף

.

האומר "הרי עלי

נחשת

":

לא יפחות

מלהביא נחושת שערכה פחות

ממעה כסף

.

ואם בא לפנינו ואמר "

פירשתי

כמה זהב כסף או נחושת נדרתי,

ו

אולם

איני יודע מה

[כמה]

פירשתי

":

יהא מביא

ומביא

עד שיאמר

"

לא לכך נתכונתי

[לסכום כזה ודאי לא נתכוונתי] ".

גמרא:

תנו רבנן

:

כתיב בפרשת מנחה "וכי תקריב קרבן מנחה", ולכך אמר הכתוב "

קרבן

" ולא אמר "וכי תקריב מנחה", הרי זה

מלמד שמתנדבין עצים, וכמה?

שני גזירים

.

וכן

הוא אומר

"

והגורלות הפלנו על קרבן העצים

" הרי שקרבן הם.

רבי אומר

:

המתנדב עצים הרי ה

עצים

עצמם

קרבן הם

כמנחה, ו

טעונין מלח

ככל קרבן מנחה,

וטעונין הגשה

לקרן כשאר מנחה.

ואמר

הוסיף

רבא

:

ולדברי רבי: עצים טעונין קמיצה

כמנחה, שמרסקן לעצים דקים.

אמר

הוסיף עוד

רב פפא: לדברי רבי: עצים צריכין עצים

אחרים להקטיר עליהם את קרבן העצים, וכשאר מנחה.

שנינו במשנה: "

לבונה

"

לא יפחות מן הקומץ

:

ומפרשינן:

מנלן

שסתם הקטרה הוי קומץ?

משום

דכתיב

בפרשת מנחה: "

והריםממנו

מן המנחה -

בקומצו, מסולת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה

",

מקיש לבונה להרמה דמנחה

[מה שמרימים מן המנחה להקטיר על גבי מזבח],

מה הרמה דמנחה

הלוא

קומץ

הוא,

אף לבונה

הנקטרת עם הקומץ שיעורה

קומץ

.

תנו רבנן

:

האומר "

הרי עלי למזבח

" ולא פירש מה יביא,

יביא לבונה

, משום

שאין לך דבר שקרב

כולו

לגבי מזבח, אלא לבונה

.

ואם בא לפנינו ואמר: "

פירשתי

מה אביא למזבח

ו

אולם

איני יודע מה פירשתי

",

יביא מכל דבר שקרב למזבח

.

ומקשינן על המבואר בברייתא שאין לך דבר שקרב כולו לגבי מזבח אלא לבונה:

ותו ליכא

[וכי אין דברים נוספים שקרבים כולם לגבי מזבח]!?

והא איכא עולה

שהיא עולה כליל על המזבח!?

ומשנינן: הרי

איכא עורה

שאינו עולה על המזבח אלא ניתן

לכהנים

.

ואכתי מקשינן:

והא איכא עולת העוף

שעולה על עורה כליל!?