Menachot 106a — Talmud auf Deutsch

והא בעי מיקמץ חד קומץ

המעורב

מ

פתיתי ה

חלות

ומרקיקין

[והרי על מנחה שחלקה חלות וחלקה רקיקין, צריך הוא לקחת קומץ אחד מן התערובת של החלות והרקיקין כאחד] -

ו

אילו הוא

קא קמיץ מחלות ארקיקין ומרקיקין אחלות

[ואילו הוא אינו עושה כן, אלא נוטל מן החלות לבד על מנחה שיש בה גם רקיקין, וקומץ מן הרקיקין על מנחה שיש בה גם חלות, ואין זה כשר]!?

ומשנינן: הרי

שמעינן ליה לרבי שמעון

עצמו,

דאמר

לעיל סג ב:

המביא מנחה שחלקה חלות וחלקה רקיקין,

אם קמץ ועלה בידו מאחד

[מהחלות לבד או מהרקיקין לבד]

על שניהם

-

יצא

.

ואכתי מקשינן לרבי שמעון:

הרי שנינו בברייתא לעיל עה א: מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצהו חציו לחלות וחציו לרקיקין, החלות בוללן [בחצי הלוג] ורקיקין מושחן, ושאר השמן [שלאחר המשיחה] מחזירו לחלות; ואילו מנחה שכולה רקיקין, מותר השמן הרי הוא לכהנים, ואם כן תיקשי:

והא איכא מותר

ה

שמן

שלאחר משיחת הרקיקין,

דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר

, הרי

מותר השמן

דינו שיהא

מחזירו לחלות

ואינו ניתן לכהנים, ואי כולהו רקיקין אמר, הרי מותר השמן נאכל לכהנים, וזה שהוא מסתפק כיצד אמר, מה יעשה במותר השמן שאחר משיחת הרקיקין!?

ומשנינן:

כרבי שמעון בן יהודה! דתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון

:

המתנדב מחצה חלות ומחצה רקיקין, הרי הוא חוצה את הלוג מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ו

מושחן

לרקיקין

כמין

"

כי

" [אות יוונית],

ומותר השמן נאכל לכהנים

[וכמו אילו היה מתנדב מנחת רקיקין לבד], ואם כן לשיטתו אין נפקא מינה כיצד נדר לענין מותר השמן, שבין כך ובין כך נאכל המותר לכהנים.

אמר

תמה

ליה רב כהנא לרב אשי

הן על חכמים והן על רבי שמעון שלא חייבוהו להביא מספק אלא חמש מנחות:

והא איכא לספוקה

נמי ב

מנחת נסכים

[הרי יש להסתפק במין מנחה נוספת, והיא מנחת נסכים], שהיא באה חובה והוא נתנדב בה!? ומנחת נסכים נבללת באופן אחר ממנחת הסולת, וגם עולה כולה כליל למזבח שלא כמנחת הסולת שהיא נקמצת, ומוכרח הוא להביא מנחה זו מספק באופן נפרד!?

שמא תאמר: אין אדם מתנדב מנחה זו, ורק באה היא חובה לקרבן שהוא מביא, הרי אינו כן:

דאמר רבא: מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום

, ואם כן יביא מנחה ששית!?

ומשנינן: א.

כי קא מסתפקא ליה

[אין הוא מסתפק אלא]:

סימן: יחיד, בגלל, לבונה, בלוג, מקמצה.

יחיד: במנחה ה

באה

רק

בגלל יחיד

כלומר על ידי נדבת היחיד ואינה באה בציבור, [שהרי אינה באה בשותפות], אבל מנחת נסכים שהיא

באה

גם

בגלל ציבור

שאף בקרבנות ציבור מביאים נסכים, במנחה כעין זו

לא מסתפקא ליה

.

בגלל:

כי קא מסתפקא ליה

במנחה ה

באה בגלל עצמה

, אבל מנחת נסכים שהיא

באה

[כשהיא חובה]

בגלל זבח, לא מסתפקא ליה

.

לבונה:

כי קא מסתפקא ליה

במנחה ה

טעונה לבונה, שאינה טעונה לבונה

כמנחת נסכים

לא מסתפקא ליה

.

בלוג:

כי קא מסתפקא ליה באה בלוג

שמן לעשרון לבד, אבל מנחת נסכים ה

באה בשלשה לוגין

[כשבאה בשביל כבש]

לא מסתפקא ליה

.

מקמצה:

כי קא מסתפקא ליה

במנחה ה

טעונה קמיצה

, אבל מנחת נסכים

שאינה טעונה קמיצה לא מסתפקא ליה

.

שנינו במשנה:

פירשתי מנחה של עשרונים

ואיני יודע כמה פירשתי, יביא ששים עשרון; רבי אומר: יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים:

תנו רבנן

בברייתא כעין מחלוקת רבי וחכמים שנשנתה במשנתנו:

האומר "

פירשתי מנחה

מסוימת

של עשרונים וקבעתי

ה

בכלי אחד, ואיני יודע מה פירשתי

", הרי זה

יביא מנחה של ששים עשרונים

וכפי שיתבאר בהמשך הענין כיצד הוא עושה, אם יתנה ויאמר: מה שנדרתי יהא לחובתי, והשאר יהא חולין; או שיאמר על השאר שיהיה נדבה, או שיביא הכל לחובתו, כי אף שנדר מנחה קטנה יכול להביא מנחה גדולה -

דברי חכמים

.

רבי אומר

:

יביא מנחות

מאותו מין שנדר

של עשרונים

בכמה כלים -

מאחדועדששים, שהןאלף ושמונה מאות ושלשים

עשרונים, ומשום שרבי סובר, כיון שקבע בכלי אחד הרי אינו יכול להביא אלא כפי מה שנדר בכלי אחד ולא בכמה כלים, וסובר רבי: בכל כלי לא יהיה יותר ממה שנדר, וכפי שיתבאר טעמו בהמשך הסוגיא, אבל לדעת חכמים אין קפידא שיביא באותו הכלי יותר ממה שנדר.

ואם בא לפנינו ואמר "

פירשתי

להביא בכלי אחד כמה עשרונים,

ואיני יודע מאיזו מהן

[איזה מין מנחה]

פירשתי, ו

גם

איני יודע כמה פירשתי

":

יביא חמש

מיני

מנחות של ששים ששים עשרונות, שהן שלש מאות

עשרונות, ויתנה, שאותו מין מנחות שנדר יהא לחובתו והשאר לנדבה, ומאותו מין מנחה שנדרתי, יהא כמה שנדרתי לחובתי, והשאר לחולין או לנדבה, וכפי שיתבאר.

דברי חכמים

, ולשיטתם שהם אומרים מביא אדם בכלי אחד מנחה גדולה שאין הוא חייב אלא במקצתה.

רבי

לשיטתו

אומר: יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים, שהן תשעת אלפים ומאה וחמשים

עשרונים.

שואלת הגמרא:

במאי קמיפלגי

[מה טעם פלוגתת רבי וחכמים], שרבי סובר: אינו יכול להביא בכלי אחד מנחה שאינו חייב אלא במקצתה, ואילו לחכמים הרי זה מביא?

אמר

פירש

רב חסדא

:

לכולי עלמא הנודר להביא מנחה קטנה אינו יכול להביא מנחה גדולה לנדרו, ואף אי אפשר להביא מנחה גדולה בכלי אחד, ולומר "מה שנדרתי יהא לחובתי, והשאר לנדבה", כי לכולי עלמא אסור לערב בכלי אחד חובה עם נדבה, ולדעת חכמים הרי זה מביא מנחה גדולה, ואומר: "מה שנדרתי יהא לחובתי, והשאר חולין"; ונחלקו בדין

מותר להכניס חולין לעזרה

:

רבי סבר

:

אסור להכניס חולין לעזרה

, ולכן אין הוא יכול להתנות על מנחה גדולה בכלי אחד, שכפי מה שנדר יהא לחובתו, והשאר יהא חולין, כי אסור להכניס חולין לעזרה, ולומר שהשאר יהא לנדבה, גם כן אי אפשר כי אין מערבין חולין בנדבה, ולכן מוכרח הוא להביא את כל ספיקותיו בכמה כלים, ולומר: כפי מה שנדרתי יהא לחובתי, ושאר המנחות שהבאתי בשאר הכלים יהיו נדבה.

ו

אילו

רבנן סברי

:

מותר להכניס חולין לעזרה

, ואם כן יכול הוא להביא מנחה אחת גדולה בכלי אחד, ולומר "מה שנדרתי יהא לחובתי, והשאר יהא חולין".

רבא אמר: דכולי עלמא

ואפילו חכמים סוברים ש

אסור להכניס חולין לעזרה

, ואף הם לא אמרו שיתנה על השאר שיהיה חולין, אלא שהשאר יהא לנדבה

; והכא במותר לערב חובה בנדבה

הוא ד

קא מיפלגי

:

רבנן סברי: מותר לערב חובה בנדבה

, ויכול להתנות על הנשאר בכלי שלא נתחייב בו, שיהיה נדבה.

ו

אילו

רבי סבר: אסור לערב חובה בנדבה

, ומאחר שלומר חולין על הנשאר אינו יכול שלא להכניס חולין לעזרה, אינו יכול להתנות על מנחה גדולה בכלי אחד, וצריך להביא ספיקותיו בכמה כלים.

אמר

תמה

ליה אביי לרבא

:

לרבנן דאמרי מותר לערב חובה בנדבה

, ולכן אמרו שאינו מביא אלא מנחה אחת גדולה של ששים עשרון, ויהא חלקה חובה וחלקה נדבה, תיקשי:

הא בעינן שני קמצים

האחד ממנחת החובה והאחד ממנחת נדבה!?

ומשנינן:

דקמיץ

תחילה לשם מנחה אחת

והדר קמיץ

לשם מנחה שניה.

ומקשינן: הרי אין הכהן יודע איזה חלק מן המנחה הוא לחובה ואיזה לנדבה,

והא קא קמיץ מחובה אנדבה, ומנדבה אחובה!?

ומשנינן:

דתלי ליה בדעת כהן

[תולה הוא את מקום החובה והנדבה לפי מעשי הכהן],

דאמר

הכי:

כל היכא דמטיא ידא כהן השתא

יהא

חובה

[באותו צד שיקמוץ הכהן בראשונה שם היא מנחת חובתי],

ולבסוף נדבה

[ואילו הסולת במקום שבו יקמוץ הכהן בשניה יהא נדבה אם לא נדרתי ששים עשרון].

ואכתי מקשינן:

ואקטורי היכי מקטר

[כיצד יקטיר את שני הקמצים האלה]!?

אם תאמר ד

ליקטר נדבה ברישא

[יקטיר את הקומץ של הנדבה בתחילה], אם כן קומץ

דחובה היכי מקטר לה

[האיך יהא מותר להקריב את קומץ החובה]!? שהרי:

דלמא כולה חובה היא

[שנדר ששים עשרונים] והקומץ של הנדבה שהקטיר אינו קומץ כלל אלא הקטרת שיירי מנחת החובה היא,

ו

נמצא ש

חסרו להו שירים

בהקטרת קומץ זה,

ו

הרי

אמר מר

[לעיל ח א]:

שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, אין מקטיר קומץ עליהן

.

ואם תאמר

ליקטר חובה ברישא

, אם כן

דנדבה היכי מקטר לה!?