Megillah 4b — Talmud auf Deutsch

ומקשינן:

למימרא דתקנתא דכרכין הוי

האי תקנתא?

והתנן: חל להיות

י"ד באדר

ב

יום

שני, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום. ואם איתא

דתקנתא דכרכין היא,

ליקדמו

הכפרים

ליום הכניסה

הקודם, דהיינו יום חמישי, כדי שיוכלו לספק מים ומזון לכרכין?!

ומתרצינן: ליכא למימר הכי, דאם יקדימו ליום הכניסה הקודם,

הוו להו

קריאת בני הכפרים - ב

עשרה

באדר,

ו

קריאה ב

עשרה

-

לא תקינו רבנן.

תא שמע

דאינה תקנת הכרכין, מהך דתנן במתניתין:

חל

י"ד באדר

להיות ב

יום

חמישי, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום. ואם איתא

דתקנתא דכרכין היא,

ליקדמו

בני הכפרים

ליום הכניסה

הקודם, דהיינו יום שני,

ד

הא

אחד עשר הוא,

ותקינו רבנן למקרי ביה!?

ומתרצינן:

מיום הכניסה, ליום הכניסה

-

לא דחינן

.

תא שמע

ממתניתין דלקמן. דתנן:

אמר רבי יהודה: אימתי

מקדימין הכפרים ליום הכניסה,

במקום שנכנסים

לעיירות

בשני ובחמישי. אבל

ב

מקום שאין נכנסים בשני ובחמישי

-

אין קורין אותה אלא בזמנה,

דהיינו בי"ד באדר, כבני העיר.

ואי סלקא דעתך

ד

תקנתא דכרכין היא,

וכי

משום דאין

בני הכפרים

נכנסים בשני ובחמישי, מפסדי להו לכרכין?

הא אכתי בעינן שיקדימו, כדי שיהו פנויין בט"ו?!

אלא,

לא תימא

כדסלקא אדעתין מעיקרא, דתקינו רבנן להך תקנתא,

כדי שיספקו מים ומזון

לאחיהם שבכרכין,

אלא אימא

דשכר הוא שנתנו חכמים לבני הכפרים, שיוכלו לקרות המגילה בימים שבאים כבר ממילא לעיירות לדין -

מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכין

.

ולהכי, היכא דאין נכנסין בשני וחמישי, דלאו קולא היא לגביהם, ואין זה שכר להם, אין קורין אותה - אלא בזמנה.

שנינו במשנתינו:

כיצד, חל

י"ד באדר

להיות בשני בשבת, כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום וכו'.

והוינן בה:

מאי שנא,

דב

רישא ד

מתניתין

נקט

התנא את ימי קריאת המגילה כ

סידורא דירחא,

לפי סדר ימי החודש: מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג וכו',

ומאי שנא

ב

סיפא,

כד אתא תנא לפרושי היאך חל חיוב הקריאה בכל אחד מימים אלו,

דנקט

התנא

סידורא דיומי,

דהיינו לפי סדר ימי השבוע: חל להיות בערב שבת, חל להיות בשבת, חל להיות אחר השבת וכו', ולפי סדר זה, יוצאים ימי החודש בסדר הפוך: י"ג, י"ב וי"א!?

ומבארינן:

איידי ד

אילו היה התנא נוקט בסיפא לפי סדר החודש, שהיה נוקט קודם: "חל להיות אחר השבת" - שאז קורין בני הכפרים בי"א, ואחר כך שבת - דקורין בי"ב, ואחר כך ערב שבת - דקורין בי"ג, הרי הוו

מיתהפכי ליה,

שהרי אין זה סדר ימי השבוע, ומתוך כך יבואו לידי טעות.

להכי

נקט

בסיפא

סידורא דיומי,

וסדר החודש שמתהפך - אין התנא מזכירו בפירוש, רק נקט שמקדימין ליום הכניסה, ואין זה מביא לידי טעות.

שנינו במשנתינו:

חל

י"ד באדר

להיות בערב שבת וכו'

ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום.

מתניתין מני?

אי

[או] כ

רבי, אי

כ

רבי יוסי

.

מאי

נינהו דברי

רבי,

דאמרת דמתניתין בשיטתיה אזלה?

דתניא: חל

י"ד

להיות בערב שבת, כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפין חומה קורין בו ביום.

ופליג רבי אתנא קמא

:

רבי אומר: אומר אני

,

לא ידחו עיירות ממקומן

הקבוע להם,

אלא אלו ואלו קורין בו ביום.

מאי טעמא דתנא קמא,

דקאמר דאם חל בערב שבת, עיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה?

דכתיב

: "להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם

בכל שנה ושנה",

משמע שכל השנים יהו שוות. ודרשינן:

מה

ב

כל שנה ושנה

-

עיירות קודמות למוקפין,

שהרי עיירות בי"ד, ומוקפין בט"ו,

אף כאן

בעינן שיהו

עיירות קודמות למוקפין.

ולהכי, כשחל י"ד בערב שבת, שמוקפין קורין בו ביום, מקדימין גם את העיירות ליום הכניסה, כדי שיקדמו למוקפין.

ומקשינן:

ואימא

דנדרוש איפכא:

"בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה

-

אין נדחין עיירות ממקומן, אף כאן,

כשחל י"ד בערב שבת -

לא ידחו עיירות ממקומן?

ומתרצינן:

שאני הכא דלא אפשר,

דעל כרחין דחינן לעיירות ממקומן, כדי שיקדמו לכרכין. וכיון דכרכין הוקדמו לקרוא בערב שבת, דחינן לעיירות ליום הכניסה.

ורבי, מאי טעמא

פליג אתנא קמא, וסבר דאף עיירות קורין בערב שבת?

משום דדרש לההוא קרא הכי:

"בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה

-

אין עיירות נדחין ממקומן, אף כאן

-

לא ידחו עיירות ממקומן.

ומקשינן אטעמא דרבי:

ואימא

דנדרוש איפכא, כתנא קמא:

"בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה

-

עיירות קודמות למוקפין, אף כאן נמי

-

עיירות קודמות למוקפין?

ומתרצינן:

שאני הכא, דלא אפשר

לאקדומי לעיירות, דהא בכל שנה אין דוחין אותן ממקומן .

ואם כן, מתניתין דקתני דבני עיירות קורין בו ביום, ואין נדחין ליום הכניסה - כרבי היא.

והשתא מבארינן,

מאי

מילתיה ד

רבי יוסי,

דקאמרת דמתניתין בשיטתיה נמי אזלא:

דתניא: חל

י"ד באדר

להיות בערב שבת, מוקפין וכפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום.

ופליג רבי יוסי אתנא קמא

:

רבי יוסי אומר: אין מוקפין קודמין לעיירות, אלא אלו ואלו,

עיירות ומוקפין,

קורין בו ביום.

מאי טעמא דתנא קמא,

דמוקפין מקדימין ליום הכניסה, ואין קורין בי"ד כעיירות?

דכתיב: "בכל שנה ושנה".

ודרשינן:

מה כל שנה ושנה

-

עיירות בארבעה עשר, וזמנו של זה

עיירות,

לא זמנו של זה

מוקפין,

אף כאן,

כשחל י"ד בערב שבת, בעינן שיהו

עיירות

קורין

בארבעה עשר,

ובעינן לאקדומי למוקפין, משום דבעינן ש

זמנו של זה

-

לא

יהא

זמנו של זה.

ולהכי בני עיירות קורין בו ביום, ומוקפין מקדימין ליום הכניסה, כדי שלא יהא זמנם כבני עיירות.

ומקשינן:

ואימא

דדרשינן איפכא:

"בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה

-

אין מוקפין קודמין לעיירות, אף כאן, אין מוקפין קודמין לעיירות,

ויקראו תרוויהו בערב שבת? ומתרצינן:

שאני הכא, דלא אפשר

למעבד הכי. שהרי בעינן שלא יהא זמנו של זה - כזמנו של זה.

ו

מאי טעמא דרבי יוסי,

דאמר שלא יקדמו מוקפין, אלא יקראו עם עיירות בערב שבת?

דדריש לקרא ד

"בכל שנה ושנה"

הכי:

מה כל שנה ושנה

-

אין מוקפין קודמין לעיירות, אף כאן

-

אין מוקפין קודמין לעיירות.

ומקשינן אדרבי יוסי:

ואימא

דנדרוש הכי:

"בכל שנה ושנה", מה כל שנה ושנה

-

זמנו של זה לא זמנו של זה, אף כאן זמנו של זה לא זמנו של זה,

ונקדים את המוקפין ליום הכניסה, כדי שלא יהא זמנם שוה?

ומתרצינן:

שאני הכא דלא אפשר,

שהרי בעינן שלא יהו מוקפין קודמין לעיירות.

אם כן, מתניתין דידן - כרבי יוסי אזלא.

ותמהינן:

ו

כי

סבר רבי

דאת ה

עיירות לא דחינן ליום הכניסה?!

והתניא

: אם

חל

י"ד באדר

להיות בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בערב שבת, ומוקפות חומה

-

למחר,

בט"ו באדר.

ואילו

רבי אומר, אומר אני: הואיל ונדחו

עיירות ממקומן

-

ידחו ליום הכניסה.

חזינן דדוחין את העיירות ליום הכניסה!?

ודחינן:

הכי השתא!

מי דמי?

התם,

בההיא ברייתא, הרי

זמנם

ב

שבת היא! והואיל דנדחו,

שהרי אין קורין מגילה בשבת -

ידחו

כבר ליום הכניסה.

מה שאין כן

הכא,

במתניתין דאייתינן לעיל, ד

זמנם

של העיירות

ערב שבת

הוא, ולהכי לא דחינן להו, וקורין מוקפין עמהם.

כמאן אזלא הא דאמר רבי חלבו אמר רב הונא: פורים שחל להיות בשבת

-

הכל נדחין ליום הכניסה?

ולא מסקינן למילתא, ותמהינן:

"הכל נדחין"

סלקא דעתך? והא איכא מוקפין ד

ודאי

עבדי למחר,

בט"ו, דהא זמנם הוא?!

אלא

הכי קאמר רב הונא:

כל הנדחה

ממקומו -

ידחה ליום הכניסה.

כמאן

אזלא ההיא דרב הונא?

כרבי.

דאיהו אמר הכי בברייתא דלעיל .

דכולי עלמא מיהא

סברי ד

מגילה בשבת לא קרינן.

מאי טעמא?

אמר רבה: הכל חייבין

בקריאת מגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה.

להכי גזרינן

גזירה

שלא יקראנה בשבת,

שמא

מתוך שהוא בהול לקרותה, שהרי הכל חייבין בה -

יטלנה בידו, וילך אצל בקי

כדי

ללמוד

קריאתה,

ויעבירנה

ארבע אמות ברשות הרבים

.

והיינו

נמי

טעמא ד

אין תוקעין ב

שופר

בשבת,

והיינו

נמי

טעמא ד

אין נוטלין

לולב

בשבת, כולהו גזירה שמא ילך אצל בקי כדי ללמוד.

רב יוסף אמר

טעם נוסף אמאי אין קורין בשבת:

מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה

כדי לקבל מתנות לאביונים, והרי אי אפשר ליתנם בשבת, להכי לא קרינן .

תניא נמי הכי,

דנותנין מתנות לעניים ביום קריאת המגילה:

אף על פי שאמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה, גובין

מתנות לאביונים

בו ביום

שקורין בו,

ומחלקין

אותן לעניים

בו ביום.

ותמהינן: מאי האי לישנא ד

"אף על פי שאמרו"?!

הא

אדרבה! משום דאמרו

שמקדימין -

הוא

דאמרינן דגובין בו ביום, באותו יום המוקדם!?

אלא

אימא הכי:

הואיל ואמרו שכפרים מקדימין ליום הכניסה

-

גובין בו ביום ומחלקין בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה,

וכדרב יוסף.