Megillah 21b — Talmud auf Deutsch

תנא: מה שאין כן בתורה,

שאין קוראה - אלא אחד לבדו .

תנו רבנן: בתורה

-

אחד קורא, ואחד מתרגם. ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין,

משום דתרי קלי - לא משתמעי.

ובנביא

-

אחד קורא, ו

אפילו

שנים מתרגמין. ובלבד שלא יהו שנים קורין, ושנים מתרגמין.

וטעמא, משום שהתרגום אינו אלא כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ שאינם מבינים הקריאה. ולהכי, בתרגום של תורה, צריכין שישמעו היטב, כדי שיהו מבינין את המצוות, ולהכי לא יתרגמו שנים. אבל בתרגום של נביאים - לא קפדינן כולי האי.

ובהלל ובמגילה

-

אפילו עשרה קורין, ועשרה מתרגמין

.

מאי טעמא?

כיון דחביבה, יהבי

השומעין

דעתייהו

-

ושמעי

אפילו משנים .

שנינו במשנתינו:

מקום שנהגו לברך

-

יברך

וכו'.

אמר אביי: לא שנו

דבמקום שנהגו שלא לברך - לא יברך,

אלא לאחריה. אבל לפניה

-

מצוה לברך.

דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן

-

מברך עליהן עובר

[קודם]

לעשייתן.

מאי משמע דהאי "עובר"

-

לישנא דאקדומי הוא?

אמר רב נחמן בר יצחק,

ד

אמר קרא: "וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי".

והיינו - שהקדים את הכושי.

אביי אמר: מהכא,

דכתיב:

"והוא עבר לפניהם".

ואיבעית אימא מהכא: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם".

לפניה מאי מברך?

רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי, ובריך מנ"ח.

דהיינו ראשי תיבות של: "על

מ

קרא מגילה", "שעשה

נ

סים לאבותינו", ו"שה

ח

יינו" .

לאחריה מאי מברך?

"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל

אויבי נפשנו

,

ברוך אתה ה', הנפרע לישראל מכל צריהם".

רבא אמר

בסיומא דהך ברכה:

האל המושיע.

אמר רב פפא: הלכך,

כיון דמר אמר הכי, ומר אמר הכי -

נימרינהו לתרוייהו.

והכי נימא:

"ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע".

שנינו במשנתינו:

בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו'.

הני שלשה

קרואין,

כנגד מי

הם?

אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.

רבא אמר: כנגד כהנים לוים וישראלים.

והוינן בה: אם כן, דמנין הקרואין כנגד דבר כלשהו נתקן,

אלא הא דתני רב שימי: אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת

,

ופסוק ד

"וידבר

ה' אל משה לאמר"

עולה מן המנין,

אף על פי שאין ללמוד ממנו כלום.

הני עשרה

פסוקין

כנגד מי

הם?

אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת.

רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני.

ורבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

הי נינהו

עשרה מאמרות?

כל קראי ד

"ויאמר" דבראשית,

כגון: "ויאמר אלקים יהי אור".

ותמהינן:

הני

"ויאמר" -

תשעה הוו!?

ומתרצינן:

"בראשית

ברא אלקים" שנאמר בבריאת שמים וארץ -

נמי מאמר הוא. דכתיב: "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם",

חזינן דשמים וארץ - נמי במאמר נבראו.

אמר רבא

: אם ה

ראשון

משלשת הקרואים הוא

שקרא ארבעה

פסוקים [שהרי קורין עשרה פסוקין לשלשה קרואין, אם כן, יוצא שאחד הקרואין קורא ארבעה פסוקין, והשאר קורין כל אחד שלשה שלשה פסוקין] -

משובח

הוא. וכן

שני שקרא ארבעה

[אם לא קרא הראשון] -

משובח.

וכן

שלישי שקרא ארבעה

-

משובח

.

והשתא מפרש רבא למילתיה:

ראשון שקרא ארבעה

-

משובח,

מנלן?

דתנן: בשלש קופות של שלש סאין, שבהן תורמין את הלשכה.

והיינו, שהיו מניחין בלשכה את מטבעות מחצית השקל, ושלש פעמים בשנה היו נוטלין אותן משם באותן שלוש קופות, כדי לקנות בהם קרבנות.

והיה כתוב עליהן

אותיות

אב"ג,

כדי

לידע איזו מהן,

מאותן קופות,

נתרמה ראשון,

כדי

להקריב ממנה ראשון,

משום

שמצוה בראשון.

חזינן דראשון משובח.

אמצעי שקרא ארבעה

-

משובח,

מנלן?

דתניא,

כתיב:

"אל מול פני המנורה יאירו

שבעת הנרות" -

מלמד שמצדד

פניהם

של ששת הנרות, דהיינו, פיהם של הנרות [נרות - הם הבזיכין שבהם מניחים את השמן והפתילה], ששם מונחת הפתילה,

כלפי נר מערבי,

שהוא הנר הקבוע בגוף המנורה, באמצעה. והיינו - "אל מול פני המנורה".

ונר מערבי

היה מוטה

כלפי שכינה

שהיא במערב, שהמנורה היתה מונחת במשכן בין צפון לדרום, ונר מערבי היה משוך קמעה כלפי מערב .

ואמר רבי יוחנן: מכאן

-

שאמצעי משובח,

שהרי כל הנרות היו פונים כלפי נר מערבי, שהוא אמצעי.

ואחרון שקרא ארבעה

-

משובח.

מאי טעמא?

משום

ד

מעלין בקדש

-

ולא מורידין.

ולהכי, עדיפא טפי שיקרא האחרון ארבעה. דאם יקרא אחד מן הראשונים ארבעה, נמצא שמורידין באחרון - שקורא רק שלשה.

רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר,

וקרא

ה

ראשון ארבעה

פסוקין,

ושבחיה רב פפא

.

שנינו במשנתינו:

אין פוחתין מהן ואין מוסיפין

וכו'.

תנא: הפותח,

הקורא הראשון -

מברך לפניה, והחותם

-

מברך לאחריה.

ומאי טעמא דנהגו

האידנא,

בזמננו,

דכולהו,

כל הקרואין,

מברכי לפניה ולאחריה?

היינו טעמא דתקינו רבנן

-

גזירה משום הנכנסין,

דהיינו אותן שנכנסו לאחר שברך הפותח, ולא שמעו ברכתו, ויאמרו שאין ברכה בתורה לפניה, להכי תקנו ברכה לפניה לכל הקרואין .

ומשום היוצאין,

דהיינו אותן שיצאו קודם שברך החותם, ויאמרו שאין ברכה בתורה לאחריה, להכי תקנו ברכה אחריה לכל הקרואין.

שנינו במשנתינו:

בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו'.

בעא מיניה עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש, כיצד קורין אותה

בארבעה קרואין?

דמתחילין הקריאה בפרשת התמיד:

"צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי

וגו'". אם כן, הך פרשתא

דהויין תמניא פסוקי, היכי נעביד

בקריאתה?

אי תימא ד

ניקרי תרי

מן הקרואין

תלתא תלתא פסוקין,

אם כן, הא

פשו להו תרי

פסוקין בפרשה,

ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין

[כדמפרש טעמא לקמן]!

אלא,

ניקרי

תרי גברי

ארבעה ארבעה

פסוקין.

ואכתי, היאך נעביד בפרשה בתרייתא, הא

פשו להו שבעה

פסוקי! ד

"וביום השבת"

-

הויין תרי

פסוקי, ו

"ובראשי חדשיכם"

-

הויין חמשה.

ו

היכי נעביד

בהך פרשתא?

אי

ניקרי

חד גברא

תרי

פסוקי

מהא

ד"וביום השבת",

וחד

פסוקא

מהנך

פסוקי ד"ובראשי חדשיכם", הא

אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים

[כדלקמן]!?