Megillah 19a — Talmud auf Deutsch

קנקנתום

-

חרתא דאושכפי,

סם שצובעין בו מנעלים שחורין.

דיפתרא

-

דמליח וקמיח

במים,

ולא עפיץ,

שאינו מעובד בעפצים.

נייר

-

מחקא,

מין עשבים, ועשוי על ידי דבק.

שנינו במשנתינו:

עד שתהא כתובה אש ורית.

מנלן?

דכתיב: "ככתבם וכזמנם",

דהיינו שתהא כתובה כפי שהיתה כתובה בזמנם, שהיתה כתובה אשורית.

שנינו במשנתינו: עד שתהא כתובה וכו'

על הספר ובדיו וכו'.

מנלן?

אתיא "כתיבה"

-

"כתיבה"

.

כתיב הכא: "ותכתב אסתר המלכה"

.

וכתיב התם: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו".

מתניתין:

בן עיר

,

שזמנו לקרות את המגילה בי"ד,

שהלך לכרך

שזמנו בט"ו,

ו

כן

בן כרך שהלך לעיר,

אימתי קורא את המגילה?

אם עתיד לחזור למקומו

[בגמ' מפרש אימתי עתיד לחזור] -

קורא כמקומו

.

ואם לאו

-

קורא עמהן,

עם בני המקום שהוא שם עתה.

ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?

רבי מאיר אומר

: צריך לקרות את

כולה.

רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי".

רבי יוסי אומר: מ"אחר הדברים האלה

גידל המלך אחשורוש את המן".

גמרא:

אמר רבא

: הא דאמרן דבן כרך שהלך לעיר ועתיד לחזור למקומו - קורא בט"ו,

לא שנו אלא

כ

שעתיד לחזור

לכרך

בלילי ארבעה עשר,

שיצא מהעיר קודם עלות השחר, דאז אינו צריך לקרות עמהם בלילי י"ד, אף על פי שעדיין הוא שם, שהרי אינו פרוז אפילו ליום אחד, שהרי ביום כבר לא יהיה שם.

אבל

אם

אין עתיד לחזור בלילי י"ד,

אף על פי שעתיד לחזור ביום, הוי פרוז בן יומו, וחשיב פרוז, ולהכי

קורא עמהן

בליל י"ד וביום י"ד.

והוא הדין להיפך, בבן עיר שהלך לכרך. אם עתיד לחזור בליל ט"ו, שלא יהא שם כלל ביום ט"ו, הרי לא הוי מוקף אפילו ליום אחד, ולהכי קורא בכרך כמקומו, ביום י"ד. אבל אם אין עתיד לחזור בליל ט"ו, אין קורא בי"ד, אלא ממתין וקורא עם בני הכרך בט"ו, שהרי הוא מוקף בן יומו .

אמר רבא: מנא אמינא לה

להא, דפרוז או מוקף בן יומו - קורא עמהן?

דכתיב: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות". מכדי כתיב

כבר:

"היהודים הפרזים", למה לי למיכתב

תו:

"היושבים בערי הפרזות"?

אלא,

הא קמשמע לן, דפרוז בן יומו

-

נקרא פרוז

.

אשכחן פרוז. מוקף

בן יומו דחשיב מוקף -

מנא לן?

ומהדרינן:

סברא הוא. מדפרוז בן יומו

-

קרוי פרוז, מוקף בן יומו

נמי

קרוי מוקף.

ואמר רבא: בן כפר,

שדינו שמקדים ליום הכניסה, וקרא כבר בזמנו ,

שהלך לעיר,

שדינה לקרות בי"ד, והיה שם בליל י"ד,

בין כך ובין כך,

בין שעתיד לחזור קודם שיאור היום, ובין שאינו עתיד לחזור -

קורא עמהן

בלילה .

מאי טעמא?

משום ד

האי

בן כפר, מעיקרא דדינא

כבני העיר בעי למקרי,

שהרי פרוז הוא,

ורבנן הוא דאקילו על

בני

הכפרים

שיוכלו לקרוא ביום הכניסה,

כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם בכרכין

.

אם כן,

הני מילי

דאקילו עלייהו שאין צריכין לקרות בי"ד, היינו

כי איתיה בדוכתיה

בליל י"ד.

אבל כי איתיה בעיר

בליל י"ד,

כבני

ה

עיר בעי למקרי,

שהרי ממילא הוא שם, ואין שייכת התקנה.

איתיביה אביי: בן כרך שהלך לעיר

-

בין כך ובין כך קורא כמקומו.

ואיכא למתמה אהך ברייתא:

בן כרך סלקא דעתך

דבין כך ובין כך קורא כמקומו? והא

באם עתיד לחזור

למקומו מבעוד יום

תליא מילתא,

כדאמרן לעיל!

אלא לאו,

ב

בן כפר

מיירי ברייתא, וחזינן דבן כפר תמיד קורא כמקומו!?

ומתרצינן:

ו

כי

לאו תרוצי מתרצת

ללישנא דברייתא, ואמרת דלא מיירי בבן כרך אלא בבן כפר? אם כן, שני נמי ו

תני

בברייתא

"קורא עמהן",

ולא "קורא כמקומו".

שנינו במשנתינו:

מהיכן קורא אדם את המגילה וכו'.

תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: מ"בלילה ההוא

נדדה שנת המלך".

אמר רבי יוחנן: וכולן,

כל הני תנאי שנחלקו מהיכן קורא את המגילה,

מקרא אחד דרשו.

דכתיב:

"ותכתב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף",

חזינן שהקפיד הכתוב להזכיר את כל תוקף.

ובהכי איפליגו:

מאן דאמר

דצריך לקרות את

כולה,

סבר ד"כל תוקף" היינו

תוקפו של אחשורוש,

והרי מתחילת המגילה עד סופה מוזכר תוקפו.

ומאן דאמר מ"איש יהודי"

-

תוקפו של מרדכי.

ומאן דאמר מ"אחר הדברים האלה"

-

תוקפו של המן.

ומאן דאמר מ"בלילה ההוא"

-

תוקפו של נס

.

רב הונא אמר מהכא,

בהאי קרא איפליגו. דכתיב:

"ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם".

ופירושא דהאי קרא, דהמגילה נכתבת ונקראת להודיע לדורות "מה ראו" באותו זמן לעשות מה שעשו, ומפרש "על ככה", ומפרש "מה הגיע אליהם", לעושים, לבסוף.

ובהכי איפליגו:

מאן דאמר כולה

דריש לקרא הכי:

מה

ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש? על ככה

-

משום דחשיב שבעים שנין ולא איפרוק

ישראל מגלותן [כדלעיל י"א ע"ב].

ומה הגיע אליהם

-

ד

נשתכר ו

קטל

את

ושתי

.

ומאן דאמר מ"איש יהודי"

דריש הכי:

מה ראה מרדכי דאיקני בהמן? על ככה

-

דשוי

המן

נפשיה עבודה זרה

.

ומה הגיע אליהם

-

דאתרחיש ניסא.

ומאן דאמר מ"אחר הדברים האלה"

דריש הכי:

מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים? על ככה

-

משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ומה הגיע אליהם

-

ותלו אותו ואת בניו על העץ.

ומאן דאמר מ"בלילה ההוא"

דריש הכי:

מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות? על ככה

משום דחשב: מאי האי

דזמינתיה

אסתר להמן בהדיה

למשתה [כדלעיל ט"ו ע"ב].

ומה הגיע אליהם

-

דאתרחיש ניסא.

אמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר

שצריך לקרות את

כולה.

ואפילו למאן דאמר

דסגי למקרי

מ"איש יהודי",

על כל פנים

צריכה שתהא כתובה כולה

לפניו.

ואמר רבי חלבו, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: מגילה נקראת "ספר",

דכתיב: "ונכתב בספר".

ונקראת

גם

"אגרת"

,

דכתיב: "את אגרת הפורים" .

מהאי ד

נקראת ספר,

ילפינן

שאם תפרה בחוטי פשתן

-

פסולה.

אלא צריך לתפרה דווקא בגידין, כדין ספר תורה [דאיכא מאן דאמר הכי במס' מכות י"א ע"א].

ו

מהאי ד

נקראת אגרת,

דמשמע שאינה חמורה כספר תורה , ילפינן

שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין,

אף על פי ששאר המגילה תפורה בחוטי פשתן -

כשרה

.

אמר רב נחמן: ובלבד שיהו

חוטי הגידין

משולשין,

דהיינו, שיהא מראש הספר עד תפירת הגיד הראשון - כמרחק שמהגיד הראשון עד הגיד השני.

וכן מן הגיד השני לשלישי, וכן מן הגיד השלישי

-

עד סוף הספר

.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים,

שהיתה מחוברת לספרים אחרים באותה גלילה -

לא יצא,

משום דבעינן שתהא איגרת לעצמה, דבהכי מיפרסם ניסא טפי, דאם היא בין הכתובים - נראה כקורא במקרא.

אמר רבא: לא אמרן

דלא יצא,

אלא דלא מחסרא

[קצרה]

ומייתרא

[או ארוכה] המגילה יותר משאר הקלפים המחוברים אליה -

פורתא, אבל

אי

מחסרא ומייתרא

פורתא

-

לית לן בה,

שהרי יש לה היכר לעצמה .