Megillah 18b — Talmud auf Deutsch

רבי מונא אומר משום רבי יהודה: אף בסירוגין, אם שהה

בתוך הקריאה, שיעור זמן שהיה בו

כדי לגמור את כולה

-

חוזר לראש.

אמר רב יוסף: הלכה כרבי מונא שאמר משום רבי יהודה.

אמר ליה אביי לרב יוסף

: האי דאמרן דאם שהה

כדי לגמור את כולה

חוזר לראש, האם הכוונה ששהה כדי לגמור

מהיכא דקאי

עתה -

לסיפא, או דלמא

: כדי לגמור

מרישא

דמגילה

לסיפא?

אמר ליה: מרישא לסיפא. ד

אי נימא דהכוונה מהיכא דקאי לסיפא,

אם כן, נתת דבריך לשיעורין!

שאין שיעור "כדי לגמור את כולה" שווה בכל, שיש ששוהה במקום זה במגילה, ויש ששוהה במקום אחר.

אמר רבי אבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: הלכה כרבי מונא.

ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא.

בסורא מתנו הכי,

כדאמרן לעיל.

בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב כהנא אמר רב: הלכה כרבי מונא.

ושמואל אמר: אין הלכה כרבי מונא.

רב ביבי מתני איפכא: רב אמר: אין הלכה כרבי מונא, ושמואל אמר הלכה כרבי מונא.

אמר רב יוסף: נקוט דרב ביבי בידך

,

ד

הא

שמואל הוא דחייש ל

דעת

יחידאה.

דתנן: שומרת יבם,

שמת בעלה בלא בנים - וזקוקה ליבום, והיו לו כמה אחים, ודינא הוא דמצוה בגדול לייבם,

שקידש אחיו

של היבם, שהוא גדול האחים,

את אחותה

של היבמה, לאחר שנפלה לפניהם ליבום.

משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו

לאח שקידש:

המתן

מלכונסה

עד שיעשה אחיך הגדול מעשה

ביבמתו, שייבם או יחלוץ.

אבל קודם שעשה אחיו הגדול מעשה - הרי היא לכל אחד מן האחים כאשתו, על ידי זיקת ייבום. ואם כן, אסור באחותה משום אחות אשה.

ופליגי רבנן אדרבי יהודה, וסברי, דהואיל ושני אחים הם, אין זיקתה מוטלת על כל אחד מן האחים להיות כאשתו, ואם כן, מותר באחותה.

ו

אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בתירה.

חזינן דאיהו חייש לדעת יחידאה.

תנו רבנן: השמיט בה

[במגילה] ה

סופר

אותיות או פסוקין, וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם,

דהיינו שקראן בעל פה, כשם שהמתורגמן אומר דבריו בעל פה -

יצא.

מיתיבי: היו בה

במגילה

אותיות מטושטשות

,

או מקורעות, אם רשומן ניכר

-

כשרה, ואם לאו

-

פסולה.

חזינן דלא מהני שיקרא בעל פה!? ומתרצינן:

לא קשיא. הא

דאמרן דפסולה - היינו היכא ד

בכולה

מגילה, האותיות מטושטשות או מקורעות.

ואילו

הא

דאמרן דכשרה כשהשמיט בה אותיות או פסוקין - היינו היכא דהשמיט רק

במקצתה

.

תנו רבנן

: אם

השמיט בה הקורא פסוק אחד

,

לא יאמר: אקרא

עתה

את כולה

מכאן ואילך,

ואחר כך אקרא

את

אותו פסוק, אלא, קורא מאותו פסוק ואילך.

נכנס לבית הכנסת, ומצא

את ה

צבור שקראו

כבר

חציה

של מגילה,

לא יאמר: אקרא

עתה

חציה

הנותר

עם הצבור, ואחר כך אקרא חציה

הראשון,

אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה

.

שנינו במשנתינו:

מתנמנם יצא וכו'.

היכי דמי מתנמנם?

אמר רב אשי: נים

[ישן]

ולא נים, תיר

[ער, כדמתרגמינן "ויקץ" - "ואיתער"]

ולא תיר

,

דקרו ליה

-

ועני

[ועונה].

ולא ידע לאהדורי סברא

כששואלין אותו,

וכי מדכרו ליה

את הסברא -

מידכר

.

שנינו במשנתינו:

היה כותבה דורשה ומגיהה, אם כוון לבו יצא וכו'.

והוינן בה:

היכי דמי? אי דקא מסדר פסוקא פסוקא

בעל פה -

וכתב לה

לאחר מכן,

כי כוון לבו

-

מאי הוי,

הא

על פה הוא!?

ו

אלא דכתב פסוקא פסוקא

-

וקרי ליה

לאותו פסוק שכתב, ואחר כך המשיך לכתוב.

ומי יצא

בכהאי גוונא?

והאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר

שצריך לקרות את

כולה. ואפילו למאן דאמר

דסגי לקרותה

מאיש יהודי,

מכל מקום

צריכה שתהא כתובה כולה

לפניו כשקוראה, והכא, הרי בזמן שקרא, לא היתה כל המגילה כתובה לפניו!?

אלא,

הכא מיירי

דמנחה מגילה

שלמה

קמיה, ו

מעתיק ממנה, על ידי ש

קרי לה מינה פסוקא פסוקא

-

וכתב לה

לההוא פסוקא , בכהאי גוונא יצא, שהרי הוא קורא ממגילה שלמה.

לימא

דמתניתין דידן

מסייע ליה לרבה בר בר

חנה. דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור

לסופר

לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.

דהא הכי מוכח ממתניתין, דעל כרחך ליכא לאוקמה אלא בכותב מתוך הכתב!

ודחינן: לא מצית לאוכוחי. ד

דלמא

באמת אין איסור לכתוב שלא מן הכתב, אלא דמתניתין מיירי

דאתרמי ליה אתרמויי הכי,

שהיתה מגילה לפניו, והעתיק ממנה. ואתא מתניתין לאשמועינן, דאם כוון לבו לצאת ידי קריאה - יצא.

גופא, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.

מיתיבי: אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר, שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה

מלבו

-

וקראה.

חזינן דשרי לכתוב מגילה שלא מן הכתב!?

אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר, דמיקיים ביה

קרא ד

"ועפעפיך יישירו נגדך"

.

כי היכי ד

אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי "ועפעפיך יישירו נגדך"?

אמר לו: אלו דברי תורה

,

דכתיב בהו: "התעיף עיניך בו

-

ואיננו".

דהיינו, שאם תכפול ותסגור עיניך ממנה - הרי היא משתכחת ממך כהרף עין.

ואפילו הכי, מיושרין הן אצל רבי מאיר.

רב חסדא אשכחיה לרב חננאל, דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב.

אמר ליה: ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב.

ותמהינן:

מדקאמר ליה

רב חסדא:

כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך, מכלל דמיושרין הן אצלו! והא רבי מאיר כתב

שלא מן הכתב, משום שמיושרין הן אצלו?

ומתרצינן: ההיא דרבי מאיר - שעת הדחק היתה, שלא היתה שם מגילה כתובה, ו

שעת הדחק

-

שאני.

והיינו, דפליג רב חסדא אדרבי אבהו, וסבר, דאף במיושרין אצלו - אין כותבין שלא מתוך הכתב.

אביי שרא לדבי בר חבו,

שהיה מוכר תפלין,

למיכתב תפלין ומזוזות שלא מן הכתב.

כמאן?

כי האי תנא. דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפלין ומזוזות

-

נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שרטוט.

והלכתא,

כך הלכה למשה מסיני, ד

תפלין

-

אין צריכין שרטוט

,

מזוזות

-

צריכין שרטוט

.

אידי ואידי

תפלין ומזוזות -

נכתבות שלא מן הכתב.

מאי טעמא?

משום ד

מיגרס גריסין,

ששגורות פרשיות אלו בפי הכל .

שנינו במשנתינו:

היתה כתובה בסם כו'.

ומבארינן מאי ניהו הני מילי:

סם

-

סמא

הוא [זרניך. רש"י].

סקרא

-

אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה.

והוא צבע אדום שצובעין בו תריסין.

קומוס

היינו

קומא,

שרף אילן.