Kidduschin 73a — Talmud auf Deutsch

והרי יכולים היו כולם להכתב באזהרה אחת וב"קהל" אחד, כגון "לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל, גם דור עשירי לא יבא להם בקהל עד עולם". ולגבי מצרי ואדומי יכתב "דור שלישי יבא להם בכם". וממה שנאמרו חמש פעמים "קהל", דרשינן:

חד

"קהל"

לכהנים, וחד

"קהל"

ללוים, וחד

"קהל"

לישראלים

. שאילו לא נכתב אלא אחד, סלקא אדעתין שדוקא כהנים קרויים "קהל", ורק הם אסורים בכל הפסולים האלו.

וכן אילו היה נכתב רק שני פעמים "קהל", סלקא אדעתין שאין ישראל בכלל האיסור. לכך נכתבו שלשה פעמים "קהל".

וחד

"קהל" נאמר

למישרי ממזר בשתוקי

. ואף על פי שהממזר הוא ודאי, והשתוקי אינו אלא ספק ממזר, התירתם התורה זה בזה ; דדרשינן: בקהל ודאי לא יבא ממזר, אבל בקהל ספק [כשתוקי] יבא.

ומה שאסרה משנתנו את השתוקי בקהל, אינו אלא מדרבנן. שמא ישא את אחותו מאביו, שהרי אין ידוע מיהו אביו.

וחד

"קהל" נאמר

למישרי שתוקי בישראל

. ואף שספק ממזר הוא, דרשינן: ממזר ודאי לא יבא בקהל, אבל ממזר ספק יבא.

וכיון שכבר נדרשו כל "קהל" שבכתוב, לא נותר לנו מהיכן לרבות אף קהל גרים. הלכך,

קהל גרים לא איקרי קהל

.

ולכן סובר רבי יוסי שגר מותר בממזרת.

ורבי יהודה

שמרבה אף קהל גרים, ואסר גר בממזרת, מנין לו כן? - משום ש

כהנים ולויים, מחד

"

קהל

"

נפקי

. שהרי משבט אחד הם, ואין לקרות "קהל" לחצי שבט.

נמצא ד

אייתר ליה

חד "קהל", לרבות אף

קהל גרים

לאיסור ממזר ועמוני ומואבי.

ואיבעית אימא

: אף לרבי יהודה,

הני נמי

, כהנים ולויים

תרי

"

קהלי

"

נינהו

. ולא נותרו אלא שני "קהל" לשאר הדרשות. אלא שלהתיר

ממזר בשתוקי, ושתוקי בישראל, מחד

"

קהל

"

נפקא

, ואין צורך ל"קהל" נפרד לכל אחד, כי אחד מהם נלמד מ"קהל", והשני נלמד מ"ממזר", שצריך להיות ממזר ודאי ולא ספק.

והכי דרשינן: "

לא יבא ממזר בקהל ה'

" - המילה "ממזר" מלמדת כי רק

ממזר ודאי הוא דלא יבא

בקהל,

הא ממזר ספק, יבא

. מכאן ששתוקי מותר בישראל.

ומאותו פסוק גם ילפינן מהמילה "בקהל":

בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא

. מכאן שממזר מותר בשתוקי. ושוב אייתר חד "קהל", לרבות קהל גרים.

ואיבעית אימא: הני נמי

התר ממזר בשתוקי, והתר שתוקי בישראל -

מתרי קהלי נינהו

.

והיינו, שצריך לכל אחד "קהל" נפרד להתירו, משום שמ"ממזר" לבד לא היינו דורשים שרק ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא היינו מתירים שתוקי בישראל, אלא היינו אוסרים ספק ממזר כמו בכל ספק מהתורה, ורק בגלל שנאמר "קהל" מיותר אנו דורשים שבקהל ודאי הוא דלא יבוא, אבל בא הוא בקהל ספק. ולא מהכא ריבה רבי יהודה קהל גרים.

ו

אלא

טעמא דרבי יהודה

הוא בלימוד

מהכא

.

דכתיב בפרשת נסכים [במדבר טו טו]: "

הקהל, חקה אחת לכם, ולגר הגר

".

ולמה נכתב כאן "הקהל" - ללמדנו שאף הגר חשוב קהל.

ולרבי יוסי

, הסובר קהל גרים לא קרוי קהל, לשיטתו לא מתייחס ה"גר" שבפסוק זה ל"קהל" שבראש הפסוק, משום ש"

חקה אחת

", הכתוב ביניהם,

הפסיק

את

הענין

.

שנינו בברייתא לעיל:

אחד גר, ואחד עבד משוחרר, וחלל

-

מותרין בכהנת!

מסייעא ליה לרב

.

דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו

כהנות

כשרות להנשא לפסולים

לכהונה.

אבל בפסולי קהל, אף נשים הוזהרו. שהרי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה.

דרש רב זירא במחוזא: גר מותר בממזרת

.

רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו

[באתרוגיהם], לפי שהיו במחוזא הרבה גרים, והיה קשה בעיניהם שאין הם קרויים "ק הל".

אמר רבא: מי איכא דדריש מילתא כי האי, בדוכתא דשכיחי גיורי?!

וכי יש לדרוש בדברים האלו במקום ששכיחים גרים?

דרש רבא במחוזא: גר מותר בכהנת!

לפי שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים.

טענוהו

בני מחוזא

בשיראי

[הלבישוהו בבגדים יקרים], משום שסברו שהוא מחשיבם לקהל בכך.

הדר

[אחר כך]

דרש להו

רבא:

גר מותר בממזרת

, לפי שאין הוא קרוי קהל.

אמרו ליה

בני מחוזא:

אפסידתא לקמייתא!

בכך הפסדת את הכרת תודתנו על דבריך הראשונים. שהרי איגלאי מילתא, שלא משום שאנו נחשבים לקהל התרת לנו את הכהנות.

אמר להו

רבא: הלא סוף סוף, מה

דטבא לכו עבדי לכו!

הרי פסקתי תמיד לטובתכם.

אי בעי

[אם תרצו],

מהכא

מהכשרות

נסיב

[תנשאו] נשים

; ואי בעי

, מהכא מהפסולות

ניסיב!

ומסקינן:

והלכתא, גר מותר בכהנת, ומותר בממזרת

.

מותר בכהנת

משום ש

לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים

.

ומותר בממזרת

משום שהלכה

כרבי יוסי

, שקהל גרים לא איקרי קהל.

שנינו במשנה:

אלו הן: שתוקי, כל שמכיר

את אמו ואינו מכיר את אביו.

אמר רבא: דבר תורה, שתוקי כשר לקהל

.

והלא ספק ממזר הוא, שמא אביו פסול, או שמא היא ערוה עליו,

ומאי טעמא

התירוהו? -

משום ש

רוב

אנשים

כשרים אצלה

[אצל האם]. שהרי היא ידועה לנו כפנויה ומותרת היא לרוב העולם [ואפילו גוי או עבד שבא עליה אין הולד ממזר].

ו

רק

מיעוט

אנשים, כגון ממזרים או קרובים,

פסולים אצלה

.

במקום ספק הולכים אחר הרוב. מיהו, אין זה אלא במקום שהדבר המסופק לנו פרש ממקום קביעתו, ואנו מסתפקים עליו מהיכן פרש. וכגון עיר שנמצאות בה תשע חנויות המוכרות בשר שחוטה, ואחת המוכרת בשר נבילה. אם מצאנו בה בשר ואין ידוע מהיכן פרש, אמרינן: כל דפריש מרובא פריש, והבשר מותר באכילה.

אבל אם הספק נולד על חנות מסוימת מה היא, והחנות הרי היא קבועה במקומה, אמרינן: כל קבוע, כמחצה על מחצה דמי, ואין הולכים בו אחר הרוב.

ו

כן בעניינינו,

אי אזלי אינהו

[האנשים]

לגבה

[אל האם] ובעלוה, הרי הספק הוא מהיכן בא הבועל, ושפיר יש לומר:

כל דפריש, מרובא פריש

. ומאחר שרוב אנשים כשרים, הולכים אחר הרוב ומכשירים את הולד.

מאי אמרת

, שמא תאמר, מנין לנו שהלך הבועל אצל האם?

דלמא אזלא איהי לגבייהו

לבועל, והוא נותר קבוע על מקומו. ואם כן, אין לסמוך על רוב הכשרים, שהרי

הוה ליה

הבועל

קבוע

במקומו,

וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי

, והרי התורה אמרה "לא יבא ממזר בקהל ה'", וספיקא דאורייתא לחומרא -

מכל מקום, מותר הולד בכשרה. משום שאף אם הספק שקול כמחצה על מחצה, שמא הוא כשר שמא פסול, הרי כבר דרשינן: דוקא

ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא

. וכן מותר הוא בממזרת, משום דדוקא

בקהל ודאי הוא דלא יבא

ממזר,

הא בקהל ספק

, כגון שתוקי,

יבא

הממזר.

ומה טעם אמרו

חכמים:

שתוקי פסול

מלבא בקהל? -

גזירה

מדרבנן היא,

שמא ישא את אחותו

מאביו

, שהרי לא ידוע לנו מיהו אביו.

ומקשינן:

אלא מעתה

, שגזרו חכמים משום חשש זה,

שתוקי

-

אף שתוקית לא ישא

, גזירה

שמא ישא אחותו מאביו!

ומדוע שתוקי מותר בשתוקית?

ומשנינן: וכי

כל כי הני מזני ואזלי?!

האם עד כדי כך יש לחשוש שאביו מזנה, עד שנחשוש לכל השתוקים שבעיר שמא נולדו מזנותו, ולכן יש לאסור את השתוקי מלהנשא לשתוקית שמא היא אחותו? הלא אין מסתבר לתלות בו יותר מזנות אחת.

ושוב מקשינן: אך עדיין יש מקום לגזור, ש

בת שתוקית

שנולדה מנישואין עם בעל כשר,

לא ישא

השתוקי,

שמא ישא אחותו מאביו

. כי שמא בעל השתוקית הוא אביו, ונמצאת בת השתוקית אחותו. והרי קיימא לן, ששתוקי מותר בבת שתוקית, מאחר והיא פגומה כמוהו.

אלא

בהכרח, אין לחוש לזה, משום ש

לא שכיחא

צירוף מקרים זה.

ואם כן, הדרא קושיה לדוכתא: למה לא ישא שתוקי כשרה? והלא

הכא נמי לא שכיחא

שתזדמן לו אחותו.

ומסקינן: אלא לא משום חשש זה פסלו את השתוקי,

אלא מעלה עשו ביוחסין

, ואסרו חכמים אף ספק ממזר.

ואמר רבא: דבר תורה, אסופי

[שנאסף מן השוק ואין ידוע מי אביו ומי אמו]

כשר

לקהל.

והלא יש לחוש שמא אמו אשת איש, ונבעלה מאיש זר האסור עליה באיסור אשת איש, שהרי רוב העולם אסורים אצלה, ו

מאי טעמא

לא נלך אחר הרוב ונאסרו משום ממזרות? -

לא כן הוא, ואין כאן רוב שנולד מאשת איש. שהרי

אשת איש

אינה משליכה את בנה אף אם הוא ממזר, משום ד

בבעלה

היא

תולה

את הולד, ואומרת שנולד ממנו. ובדרך כלל, אשה המשליכה את ולדה היא פנויה, משום שאין לה במי לתלותו.

ומשום

מאי איכא

לתלות שהוא ממזר, שמא אמו היא

ממיעוט

נשים

ארוסות

, או

ממיעוט

נשים נשואות

שהלך בעליהם למדינת הים

. שנשים אלו דרכן להשליך את ולדן כשמתעברות מאיש זר, משום שאינן יכולות לתלות ולומר שמבעליהן נתעברו. אלא שאף משום זה אין לאוסרו בקהל. שהרי אף אם נצרף את שני המיעוטים האלו יחדיו, אין הם אלא מחצה של הנשים המשליכות את ולדן, ולא רוב נשים.

כיון ד

כנגדם

איכא

מיעוט

פנויה

[נשים פנויות],

ואיכא נמי

מיעוט נשים נשואות

ד

נתעברו מבעליהם, ובכל זאת הן משליכות את ולדן

מחמת רעבון

. ואף שני מיעוטים אלו מצטרפים לכדי מחצית הנשים המשליכות את ולדן.

נמצא שספק שקול הוא. ו

הוה פלגא

מהאפשרויות שהוא כשר,

ופלגא

מהאפשרויות שהוא פסול.

והתורה אמרה

: "

לא יבא ממזר

בקהל ה'".

ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא

.

וכן מותר בממזרת, משום דקהל ספק הוא. והתורה אמרה,

בקהל ודאי הוא דלא יבא

ממזר,

הא בקהל ספק יבא

.

ומה טעם אמרו

חכמים:

אסופי פסול

לקהל? -

שמא ישא

את

אחותו מאביו

, שהרי אביו לא ידוע לנו.

[אבל ליכא למיחש שמא ישא את אחותו מאמו, שהרי מכירין אנו את אם אשתו, והלא היא מוחזקת ככשרה. לפיכך אין להסתפק שמא אמו היא, וזינתה עם אחר].

ומקשינן:

אלא מעתה, אסופי

אף

אסופית לא ישא, שמא ישא

את

אחותו, בין מאביו ובין מאמו

. שהרי אין מכירים את אמה, ושמא היא אף אמו של האסופי.

ומשנינן: וכי

כל הני שדי ואזלי?!

וכי את כל הולדות שלה השליכה אם זו? והרי לא מסתבר שמאותה אם באו שני האסופים.

[וכן באביו אין לחוש שמא זינה עם שתי נשים, ושני האסופים הם ילדיו, שהרי לא מסתבר שאותו אדם זינה עם שתיהן, כאמור לעיל].

ושוב מקשינן: אלא מעתה,

בת אסופי

ת שנולדה מנישואין עם בעל כשר, לא ישא האסופי,

שמא ישא אחותו

. כי שמא בעל האסופית הוא אביו, ונמצאת האסופית אחותו.

אלא

בהכרח,

לא שכיח

הוא צירוף מקרים זה.

ואם כן, הדרא קושיה לדוכתה:

הכא נמי

לגבי אסופי בישראלית

לא שכיח

שתזדמן לו אחותו, ולא נגזור לאסור.

ומסקינן:

אלא

, טעמא דמילתא הוא, משום ד

מעלה עשו

חכמים

ביוחסין!

ואסרו ספק ממזר בקהל.