Kidduschin 72b — Talmud auf Deutsch

עיר ושמה

אקרא דאגמא איכא כבבל

, ואדם בשם

אדא בר אהבה יש בה

, ו

היום

הוא

יושב בחיקו של אברהם אבינו!

היום הוא נימול, ונכנס בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.

ו

היום נולד

[מי שעתיד להיות]

רב יהודה בבבל

.

כל הדברים האלו נאמרו על ידי רבי ביום פטירתו. ובאותו יום נולד רב יהודה.

דאמר מר: כשמת רבי עקיבא נולד רבי

. ו

כשמת רבי נולד רב יהודה

, ו

כשמת רב יהודה נולד רבא

. ו

כשמת רבא נולד רב אשי

.

ללמדך, שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו

.

שנאמר

בספר קהלת [א ה]: "

וזרח השמש ובא השמש

". קודם ששקעה שמשו של צדיק זה, זורחת שמשו של צדיק זה.

וכן מצינו,

עד שלא כבתה שמשו של עלי

הכהן,

זרחה שמשו של שמואל הרמתי

.

שנאמר

[שמואל א ג]: "

ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שוכב

בהיכל ה'". וממשיך הכתוב ואומר שאז נתגלתה לו שכינה לראשונה.

ואף על פי שפשוטו של מקרא הוא שעדיין לא כבו נרות המנורה, דרשינן לה על נרו של עלי, שעד שלא כבה נרו [נבואתו של עלי], זרחה שמשו [נבואתו] של שמואל.

כתיב במגילת איכה [א יז]: "

צוה ה'

ליעקב, סביביו צריו

"! שגזר ה', שיהיו האויבים סובבים את ישראל. והם עמון ומואב שהצרו לישראל יותר מכל האויבים. ואף בגלותם שבבבל, היו הם סובבים את ישראל.

רב יהודה אמר: כגון

העיר

הומניא

, שהיתה כולה עמונים, שהגלה אותם סנחריב לשם, והיו מצרים לישראל שישבו

לפום נהרא

, על שפת הנהר.

כתיב בספר יחזקאל [יא יג]: "

ויהי כהנבאי, ופלטיהו בן בניהו

[שהיה משרי העם]

מת

.

ואפול על פני, ואזעק בקול גדול, ואומר: אהא, אדני ה'

! כלה אתה עושה את שארית ישראל"!

ותוך כדי שנתנבא יחזקאל על סופם של אנשי האוון, ובתוכם פלטיהו, מת פלטיהו לנגד עיניו. וזעק יחזקאל על כך.

ונחלקו בטיב זעקה זו

רב ושמואל

.

חד אמר

: זעק

לטובה

, שצר היה לו לנביא על מותו.

וחד אמר

: זעק

לרעה

, שרע היה בעיני הנביא שמת מיתה יפה, ורצה שיענש בצורה יותר חמורה.

מאן דאמר

"

לטובה

" סבר, היתה לו זכות לפלטיהו זה.

כי הא

, מעשה שהיה:

דאיסתנדרא דמישן

[מושל מישן],

חתניה דנבוכדנצר הוה

[חתנו של נבוכדנצר היה].

שלח ליה

לנבוכדנצר חותנו:

מכולי האי שבייה דאייתית לך, לא שדרת לן דקאי לקמן

[וכי מכל השבויים שהבאת לך לארצך, לא שלחת אף אחד שיעמוד לפני לשמשני].

בעי

[רצה] נבוכדנצר

לשדורי

[לשלוח]

ליה

לחתנו שבויים

מישראל

.

אמר ליה פלטיהו בן בניהו

לנבוכדנצר:

אנן

, היהודים,

דחשבינן

[שחשובים אנו]

ניקו מקמך

[נשאר לעמוד לפניך],

ועבדינן

[העבדים]

ניזלו להתם

, ילכו לשם, לשרת את חתנך.

וכן עשה נבוכדנצר כדבריו, ובזכותו של פלטיהו נשארו היהודים בבבל.

ואמר

ה

נביא

וזעק: וכי

מי שעשה טובה בישראל, ימות בחצי ימיו?!

ואילו

מאן דאמר

ש"

לרעה

" זעק יחזקאל, דרש מהא

דכתיב

שם: "

ותבא אותי אל שער בית ה'

הקדמוני הפונה קדימה, והנה בפתח השער עשרים וחמשה איש, ואראה בתוכם את יאזניה בן עזר ואת פלטיהו בן בניהו, שרי העם

".

וכתיב

לעיל: "

ויבא אותי אל חצר בית ה'

הפנימית, והנה פתח היכל ה', בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמשה איש, אחוריהם אל היכל ה'

ופניהם קדמה

". והם אותם עשרים וחמשה איש שמוזכרים בהמשך בפסוק שהובא קודם, ובתוכם היה פלטיהו בן בניהו.

ממשמע שנאמר

"

ופניהם קדמה

[מזרחה] ", האם

איני יודע שאחוריהם כלפי

ההיכל שהוא לצד

מערב?!

אלא

מה תלמוד לומר

"

אחוריהם אל היכל ה'

"? -

מלמד שהיו מפריעין

[מגלים] את

עצמם

, את אחוריהם,

ומתריזין עצמם

[עושים את צרכיהם]

כלפי מעלה

, כלפי ההיכל, בדרך גנאי.

ו

על כך

קאמר

ה

נביא

: וכי

מי שעשה הרעה הזאת בישראל, ימות על מטתו

במיתה רגילה?! והיה מיצר על כך שלא נענש במיתה קשה יותר.

ומוכיחה הגמרא:

תסתיים

, יש להוכיח,

דשמואל

הוא

דאמר

, שצעק הנביא

לרעה

על מות פלטיהו. כי לא יתכן שיסבור שמואל שצעק לטובה משום זכותו, שהרי בהכרח חולק שמואל על המעשה המובא לעיל [שגרם פלטיהו שלא יגלו ישראל למישן אלא רק העבדים], שהרי לדעתו, לא גלו עבדים לשם.

ד

הרי

אמר רבי חייא בר אבין, אמר שמואל: מושכני, הרי היא כגולה ליוחסין

.

וכן אמר:

מישון

-

לא חשו לה, לא משום עבדות, ולא משום ממזרות

, ואין פסולים אנשיה מלבוא בקהל.

אלא, כהנים שהיו בה, לא הקפידו על הגרושות

, ונשאון לנשים. לכך בנותיה ספק חללות הן, ופסולות לכהונה, אבל כשרות הן לקהל.

שמע מינה, סבר שמואל, לא גלו עבדים למישן.

ודחינן:

לעולם אימא לך, שמואל

הוא ד

אמר

"

לטובה

", וסבר שגלו עבדים למישון על פי עצתו של פלטיהו. ובכל זאת לא חשש שמואל על בני מישון שמזרע עבדים הם, משום

דשמואל לטעמיה

.

דאמר שמואל: המפקיר עבדו יצא לחירות, ואינו צריך גט שחרור!

שמאחר שפקע קנינו הממוני של האדון בעבד, אף קנין האיסור שבו פקע, והרי הוא בן חורין לכל דבר, ושוב דינו כישראל, ומותר בבת חורין.

שנאמר

[שמות ב מד] "

כל עבד איש מקנת כסף

". למה נכתב "עבד איש"? וכי דוקא

עבד

של

איש

נידון כן,

ולא עבד

של

אשה?

-

אלא

בא הכתוב ללמדנו,

עבד שיש לו רשות

ממונית

לרבו עליו, קרוי

"

עבד

". אבל

עבד ש

כבר פקע קנין רבו ממנו ו

אין

לו

לרבו רשות עליו, אין

הוא

קרוי

"

עבד

", אלא בן חורין גמור הוא.

וכן אותם עבדים שגלו למישן, כיון שנגזלו מרבם, הרי נתייאש מהם והפקירם [שהיאוש הוא כהפקר], ויצאו לחירות.

ומאחר שנעשו בני חורין הרי הם כישראל. ומשום כן לא חשש שמואל עליהם, והתירם בבת חורין.

ועתה חוזרת הגמרא לדון בדברי המשנה:

אמר רב יהודה אמר שמואל

: מה שמשמע ממשנתנו שעלו הפסולים מבבל, ולכן מיוחסת היא משאר הארצות -

זו דברי רבי מאיר

, הסובר שדוקא בבל עומדת בחזקת כשרות ליוחסין, אבל שאר ארצות הן בחזקת פסול.

אבל חכמים אומרים: כל הארצות בחזקת כשרות הם עומדות

.

אמימר שרא ליה לרב הונא בר נתן למינסב איתתא ממחוזייתא

[התיר לו לשאת אשה ממחוזא], ואף שאין היא מתחומי בבל השנויים לעיל לענין יוחסין.

אמר ליה רב אשי

לאמימר:

מאי דעתיך

, משום מה התרת לו לשאת אשה שלא מבבל? אם משום מה

דאמר רב יהודה אמר ששמואל: זו דברי רבי מאיר; אבל חכמים אומרים: כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות!?

-

אם משום כן התרת, לא היה לך לעשות כן.

ד

הא בי רב כהנא לא מתני הכי

משמיה דשמואל. אלא שנו בשם שמואל, שכל הארצות עיסה.

ו

כן

בי רב פפא לא מתני הכי

בשם שמואל.

ו

כן

בי רב זביד לא מתני הכי

בשם שמואל.

ו

אפילו הכי לא קיבלה

אמימר

מיניה

, אלא עמד על שלו והתיר את כל הארצות,

משום דשמיע ליה

כן

מרב זביד דנהרדעא

בשם שמוא ל.

תנו רבנן: ממזירי ונתיני

[גבעונים]

טהורים לעתיד לבא

-

דברי רבי יוסי

.

רבי מאיר אומר: אין טהורים

אף לעתיד לבא.

אמר לו רבי יוס

י:

והלא כבר נאמר

[יחזקאל לו כו] "

וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם

. מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם, אטהר אתכם".

אמר לו רבי מאיר: כשהוא אומר

"וטהרתם", אינו אלא "

מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם

", דהיינו מטומאת עבודה זרה,

ולא מן הממזרות

.

אמר לו רבי יוסי: כשהוא

חוזר ו

אומר

בסוף הפסוק: "

אטהר אתכם

",

הוי אומר

, אטהרכם

אף מן הממזרות

.

והוינן בה:

בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב

[זכריה ט ו] "

וישב ממזר באשדוד

", שלעתיד לבוא יבדלו הממזרים, וישבו באשדוד בפני עצמם.

אלא לרבי יוסי

, הסובר שיטהרו אז מממזרותם,

מאי

"

וישב ממזר באשדוד

"!?

ומשנינן:

כדמתרגם רב יוסף

פסוק זה:

יתבון בית ישראל לרוחצן בארעהון, דהוו

דמו בה לנוכראין

. בית ישראל, אשר עד עתה היה נחשב בארץ לנכרי, ונטרד ממנה כממזר, יחזור לשבת בארצו. שאף אשדוד היא בגבולות ארץ ישראל.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי

, שעתידים ממזרים ליטהר לעתיד לבא.

אמר רב יוסף: אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי, הוה אתי אליהו ומפיק מינן צוורני צוורני קוטרין

[היה מוציא מאתנו חבורות חבורות של ממזרים]!

תנו רבנן: גר נושא ממזרת

-

דברי רבי יוסי

, שקהל גרים לא נקרא "קהל" ; לפיכך אין הם בכלל האיסור של "לא יבא ממזר בקהל ה'".

רבי יהודה אומר: גר לא ישא ממזרת

. דקסבר, אף קהל גרים קרוי "קהל", ואף הם בכלל איסור "לא יבא ממזר בקהל ה'".

אחד גר ואחד עבד משוחרר ו

אחד

חלל

הרי הם

מותרים בכהנת

. ואף על פי שהכהן אסור בגיורת ושפחה משוחררת וחללה, לא הוזהרו כהנות כשירות בכל אלו.

והוינן בה:

מאי טעמא דרבי יוסי

שהתיר גר לממזרת?

ומשנינן:

חמשה

"

קהלי

"

כתיבי

בענין אזהרת פסולי יוחסין:

א. "לא יבא ממזר בקהל ה'". ב. "לא יבא לו בקהל". ג. "לא יבא עמוני ומואבי בקהל". ד. "לא יבא לבם בקהל". ה. במצרי ואדומי כתיב: "דור שלישי יבא להם בקהל".