Kidduschin 61b — Talmud auf Deutsch

"

בארץ כנען

"

למה לי!?

הרי תיבות אלו מיותרות הן!?

אלא

שמע מינה

: תיבות אלו,

ל

למדנו דבעינן

תנאי כפול הוא דאתא

[באו]

כי, מה שכתוב "בארץ כנען" משמע למעט את ארץ הגלעד, נמצינו למדים, שבלא תוספת לשון זו בתנאי, היו בני גד ובני ראובן מקבלים את ארץ הגלעד כבקשתם, אף אם לא היו מקיימים את התנאי, ולא אמרינן מכלל הן [אם יעברו ונתתם] אתה שומע לאו [שאם לא יעברו לא יתנו להם].

ומכאן יש ללמוד: כל תנאי שאינו כפול אינו תנאי.

ורבי חנינא בן גמליאל

יתרץ לך: אף על פי שמכלל הן אתה שומע לאו, צריכה היתה התורה לומר גם "בארץ כנען".

כי

אי לא כתב רחמנא

[התורה] תיבות "

בארץ כנען

"

הוה אמינא

[היינו טועים לומר]: "

ונאחזו בתוככם

" היינו

בארץ גלעד

שבני גד ובני ראובן השתתפו בכיבושה,

אבל ארץ כנען כלל לא

יקבלו היות שלא סייעו לכובשה.

קא משמע לן, "בארץ כנען", שאף בארץ כנען שלא סייעו בכיבושה, ינחלו בני גד ובני ראובן את חלקם, מלבד מה שיקבלו את חלקם בין שאר השבטים בין שאר השבטים בארץ גלעד.

ורבי מאיר

סובר: מה שכתוב "

בתוככם

",

כל היכא דאית לכו

[כל מקום שיש לכם]

משמע

, ואף בארץ ישראל, אם כן, תיבות "בארץ כנען" מיותרות הן, ללמדינו לכפול כל תנאי.

תניא

בבריתא:

אמר רבי חנינא בן גמליאל: משל למה הדבר

[תנאו של משה]

דומה!?

לאדם ש

היו לו שלש שדות שאחת מהן משובחת משתי השדות האחרות.

ו

היה

אדם זה

מחלק נכסיו לבניו

, ו

אמר: פלוני בני יירש שדה פלונית

,

ופלוני בני

[השני]

יירש שדה פלונית

.

ופלוני בני

[השלישי]

יתן מאתים זוז

לאחיו,

ויירש שדה פלונית

שהיא מעולה משאר השדות.

ואם לא יתן

בן זה מאתים זוז לאחיו לא יוכל לקבל את כל אותה שדה, אלא

יירש עם אחיו

ויקבלו כולם חלק כחלק בין בשדה המעולה ובין

בשאר נכסים

.

והרי

מי

[מה]

גרם לו

[לבן השלישי]

לירש עם אחיו בשאר נכסים

, ולא נאמר: משאר נכסים מסולק הוא, ואינו מקבל את חלקו, אלא בשדה השלישית!?

כפילו

של אביו, שכפל ואמר "ואם לא יתן - יירש עם אחיו בשאר נכסים" הוא

גרם לו

, שלא יפסיד.

וכן בתנאי בני גד ובני ראובן שאמר להם משה: אם תעברו את הירדן למלחמה ["תן מאתים זוז" - במשל] תקבלו את ארץ גלעד, ואם לא תעברו לא תקבלו, מי גרם להם, שיקבלו חלק גם בארץ ישראל, ולא רק בארץ הגלעד, כפילו של משה שאמר: "ונאחזו בתוככם בארץ כנען" הוא גרם להם.

ומתמהינן:

והא לא דמיא משל

דרבי חנינא בברייתא,

ל

דבריו ב

מתניתין!?

דהא

התם

[במתניתין]

קתני: יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו, אלמא

משמע ד

כפילה

[מה שכפל משה את תנאו] הועיל לא רק לענין חלקם בארץ ישראל, אלא

ל

חלקם ב

ארץ גלעד נמי מהני

, ובלא הכפילות לא היו מקבלים אפילו את חלקם בארץ הגלעד.

ו

אילו

הכא

[בברייתא]

קתני: מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים, כפילו גרם לו

.

אלמא

משמע ד

כפילה לשאר נכסים הוא דקמהני

, אבל לענין שדה שלישית [- ארץ הגלעד בנמשל], אף בלא הכפילות היו מקבלים את חלקם!?

ומשנינן:

לא קשיא

מתניתין וברייתא אהדדי!

כי

הא

[מתניתין]:

מקמי דנימא ליה רבי מאיר

: "

ונאחזו

" כלומר, דברי רבי חנינא במשנה, התייחסו אל דברי רבי מאיר שם, שכל כפילות דברי משה לא באה אלא ללמד לכפול את התנאי בכל מקום.

לפיכך, אמר רבי חנינא שבלא כפילות דברי משה, היינו אומרים: אם לא יקיימו בני גד ובני ראובן את התנאי, לא יקבלו מאומה, לא בארץ כנען ולא בגלעד.

כי עדיין לא אמר לו רבי מאיר, שהוכחתו היא ממה שכתבה התורה "בארץ כנען" ולא היה די לכתוב "ונאחזו בתוככם".

אבל

הא

[הברייתא]:

לבתר דנימא ליה רבי מאיר

: לכתוב "ואם לא יעברו

ונאחזו

בתוככם", "בארץ כנען" למה לי.

כי אחרי שפירש רבי מאיר ואמר: אין אני מוכיח אלא מייתור הלשון "בארץ כנען", לא אמר רבי חנינא, אלא, שבלא תיבות אלו, יש במשמע, שבני גד ובני ראובן לא יקבלו חלק בארץ ישראל [- במשל "בשאר נכסים"].

נמצא, שהמשל בברייתא מתייחס לתשובת רבי חנינא: אי לא כתב רחמנא "בארץ כנען" הוה אמינא "ונאחזו בתוככם" בארץ גלעד, אבל ארץ כנען כלל לא.

עתה מביאה הגמרא כמה פרשיות בתורה שיש בהם תנאי כפול, מקשה על רבי חנינא הסובר: אף תנאי שאינו כפול תנאי גמור הוא, ומיישבת אותם:

א.

בשלמא לרבי מאיר

הסובר: תנאי שאינו כפול אינו תנאי,

היינו דכתיב

לענין עונשו של קין [בראשית ד ז]: "הלוא

אם תיטיב

[מעשיך]

שאת

[תקבל שכר],

ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ

" [הפורענות על החטא מזומנת לפתחך ומוכנה לבא]

אלא לרבי חנינא, למה לי

[למה הוצרך הכתוב] לכפול את התנאי!? הלא "מכלל הן אתה שומע לאו", ודי היה לו לומר אם תיטיב שאת, וממילא יובן אם לא תיטיב - פורענות!?

ומשנינן: צריך הדבר לאומרו, כי

סלקא דעתך אמינא: אם תיטיב אגרא

[שכר]

; אם לא תיטיב לא אגרא ולא דינא

[עונש].

קא משמע לן

: "ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ", עונש ופורענות יבא לו, אם לא ייטיב את מעשיו.

נאמר בתורה: "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, שים נא ידך תחת ירכי, ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו".

"כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק" "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת, רק את בני אל תשב שמה".

[אחר כך סיפר העבד ללבן ובתואל את שבועתו לאברהם]:

"וישביעני אדוני לאמר, לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בארצו. אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני"

"אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי". [בראשית כד]

ב.

בשלמא לרבי מאיר

אף על פי שהשביעו אברהם: "אם לא אל בית אבי תלך" תחול עליך שבועה, אין לומר: משמע, אם תלך אל בית אבי לא תחול עליך שבועה, אף אם תקח לו אשה מבנות כנען , כי מכלל לאו אי אתה שומע הן, אם כן,

היינו

[אתי שפיר]

דכתיב

"

אז תנקה מאלתי

כי תבא אל משפחתי" , כי אם לא שהיה אברהם מפרש דבר זה, היינו אומרים אף אם היה הולך אל בית אביו לא היה נקי מהשבועה, אם היה לוקח לו אשה מבנות כנען.

אלא לרבי חנינא בן גמליאל, למה לי

לכפול את תנאו!?

ומשנינן:

איצטריך

[היה צריך] אברהם לכפול את דבריו.

כי אם לא כן,

סלקא דעתך אמינא, היכא

דניחא לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו

[אם האשה תהיה מוכנה לבא וקרוביה יתנגדו] אימא:

מייתי

לה

בעל כרחייהו

, היות והאשה מסכימה.

קא משמע לן

: "ואם לא יתנו לך [מרצונם] והיית נקי מאלתי".

ושאלינן: והא דכתיב [לעיל מינה]: "ו

אם לא תאבה האשה

ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת"

למה לי

למיכתב!?

ומפרשינן: אף מקרא זה

איצטריך

לאומרו.

כי,

סלקא דעתך אמינא היכא דניחא להו לדידהו

[לקרוביה]

ולא ניחא לה לדידה

[לנערה עצמה] אימא ד

נייתי בעל כרחה

.

קא משמע לן

: אם לא תרצה האשה לבא פטור אתה משבועתי.

ג.

בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב

בפרשת בחוקותי [ויקרא כו ג]: "

אם בחקותי תלכו

... ונתתי גשמיכם בעיתם" וגו' וכתיב [שם טו]:

ואם בחקותי תמאסו

... ונתתי את שמיכם כברזל" כי בלא הכפילות, לא היה כאן תנאי, והברכה היתה מתקיימת בכל אופן.

אלא לרבי חנינא בן גמליאל

, הסובר: "מכלל הן אתה שומע לאו",

למה לי

לכפול את הדברים, הרי מכלל הברכה נשמע את הקללה!? ומשנינן:

איצטריך

לכפול את התנאי.

כי אם לא היה הכתוב חוזר ואומר, מה פורענות תבא עליהם, אם ימאסו בחוקים,

סלקא דעתך אמינא

: אכן, "

אם בחקותי תלכו

" תבא

ברכה

, אבל

אם בחקותי תמאסו לא

תבא

ברכה ולא קללה

, כי מכלל הן אתה שומע את שלילת הברכה, ואינך שומע קללה.

קא משמע לן

, ש"אם בחוקותי תמאסו" תבא קללה, חס ושלום. ד.

בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב

בתוכחה דישעיהו [א יט כ]: "

אם תאבו ושמעתם

טוב הארץ תאכלו" וכתיב נמי "

ואם תמאנו ומריתם

חרב תאכלו".

אלא לרבי חנינא בן גמליאל

הסובר: מכלל הן אתה שומע לאו,

למה לי

כפילא דקרא?!

ומשנינן:

אצטריך

לאמרו!

כי

סלקא דעתך אמינא: אם תאבו

-

טובה

תבוא,

ואם תמאנו לא טובה ולא רעה

.

קא משמע לן

אם ימאנו לשמוע בקול ה', רעה תבא אליהם.