Kidduschin 51b — Talmud auf Deutsch

אלא לאו

בהכרח

דאמר להו

: "

אחת מכם

תהיה מקודשת לי",

ו

הרי

קתני

: "

אין אחיות מקודשות

" ובהכרח שהטעם הוא משום ד"קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין", כי כל אחת מהאחיות אינה ראויה לביאה משום ספק אחות אשה.

ונמצא שמן הסיפא של משנתנו, אדרבה מוכח ש"קדושין שאין מסורין לביאה" לא הוו קידושין, היפך המוכח מן הרישא.

לרבא

הסובר: "קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין" -

קשיא רישא!?

ו

לאביי

הסובר: "קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין" -

קשיא סיפא!?

ומשנינן:

אביי מתרץ לטעמיה

[מפרש את המשנה כשיטתו], ו

רבא מתרץ לטעמיה

:

אביי מתרץ לטעמיה

, דהכי קתני:

המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות; הא

אם קידש "

אחת מאשה ובתה

",

או

"

אחת מאשה ואחותה

", הרי זו

מקודשת

, ואסורות הן לו, כי כל אחת ספק קרובת אשתו היא, ומכל מקום אחת מהן מקודשת, כי אף שקידושין אלו אינן מסורין לביאה, מכל מקום הוי קידושין.

ו

אולם

אם אמר

: "

הראויה

מכן

לביאה תתקדש לי

",

אינה מקודשת

, שהרי אף אחת מהן אינה ראויה לו לביאה

; ומעשה נמי בחמש נשים, ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ואמר

: "

הראויה לי מכם תתקדש לי

",

ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות

ואף לא מספק.

ורבא מתרץ לטעמיה

: לא תדייק מהא דקתני: "המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת, אינן מקודשות", ש"הא אחת מאשה ובתה, או אחת מאשה ואחותה, מקודשת", ומשום דהכי קתני:

המקדש אחת מאשה ובתה, או אחת מאשה ואחותה, נעשה כמי שקידש אשה ובתה

כאחת

או אשה ואחותה כאחת, ואינן מקודשות

ומעשה נמי בחמש נשים, ובהם שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ואמר

: "

הרי כולכם

[הנכריות]

ואחת משתי אחיות

מקודשות לי בכלכלה זו

",

ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות

.

תא שמע

ממשנה לקמן סד ב ד"קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין":

המקדש את בתו סתם

, קא סלקא דעתין שאמר המקדש לאב: "אחת מבנותיך מקודשת לי",

אין

בנותיו

הבוגרות בכלל

ספק קידושין, שאין האב יכול לקדש את בתו הבוגרת.

ומשמע:

הא

בנותיו ה

קטנות בכלל

ספק קידושין, ואפילו היו לו כמה בנות -

ואמאי!?

והרי "

קידושין שאין מסורין לביאה נינהו

", שהרי כל אחת מבנותיו הקטנות ספק אחות אשתו היא, כי אין ידוע איזו מבנותיו הקטנות נתקדשה לו,

ותיובתא דרבא!?

אמר לך רבא

ליישב:

הכא

במשנה זו

במאי עסקינן: כשאין שם

, שאין לו לאב

אלא

בת

גדולה

[בוגרת] אחת

ו

בת

קטנה

אחת, והיות והבוגרת אינה בכלל הספק לכן הבת הקטנה הבודדת מותרת, שקידושיה מסורין לביאה.

ותמהינן עלה:

הא

"

בוגרות

"

קתני

, ומשמע שהיו לה כמה בנות בוגרות, ורק הן אינן בכלל משום שבוגרות הן, הא בנותיו הקטנות דומיא דבוגרות שהן כמה בנות, הרי כל אחת מהן ספק מקודשת, ואף על פי שאין הקידושין מסורין לביאה!?

ומשנינן:

מאי

"

בוגרות

"

בוגרות דעלמא

, כלומר: כל איש שיש לו בת בוגרת, אין אותן הבוגרות בכלל ספק כשקיבל אביהן קידושין, ולעולם לכל איש אין אלא בת בוגרת אחת, וכנגדה בת קטנה אחת.

ואכתי תמהינן:

אי הכי

שלא היו שם אלא גדולה וקטנה -

מאי למימרא!?

והרי פשיטא שאין הבת הבוגרת בכלל הספק, שהרי אין לאביה רשות בה!? ובשלמא אם המשנה עוסקת במי שיש לו כמה בנות בוגרות, אם כן יש לומר שהחידוש הוא: הא קטנות דומיא דבוגרות כל אחת מהן ספק מקודשת וללמדנו ש"קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין", אך לפי מה שביארנו, תיקשי: פשיטא!?

ומשנינן:

הכא

במשנה זו

במאי עסקינן: דשויתיה

הבוגרת לאביה

שליח

לקבל לה קידושין ממי שירצה לקדשה.

והחידוש הוא, כי

מהו דתימא: כי מקבל קידושי, אדעתה דידה קא מקבל

[שמא כשקיבל קידושין בשביל בתו הבוגרת קיבל], ולא תהיה מקודשת לא הבוגרת ולא הקטנה, שהרי כל אחת ספק אחות אשתו היא, ו"קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין" -

קא משמע לן

, שהיות וכסף קידושי הבוגרת שלה הן, ואילו כסף קידושי הקטנה שלו הם, ודאי

דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה

[אין אדם מניח את מה שיש לו הנאה ממנו] ועוסק בדבר שאין לו הנאה ממנו, וודאי לא נתכוין אלא לקטנה, והרי היא מקודשת.

ותמהינן עלה:

מי לא עסקינן

במשנה זו, אף בכגון

דאמרה ליה

בתו הבוגרת לאביה כשעשאתו שליח: "

קידושי

יהיו

לדידך

" [כסף הקידושין יהא שלך]!? שהרי המשנה סתמא קתני, ולא חילקה בין אם עשאתו שליח ויהיו הקידושין שלה, או שיהיו הקידושין שלו; ובאופן זה תיקשי: למה באמת לא תהיה אף הבוגרת בכלל ספק הקידושין, ולא תהיה אף אחת מקודשת!? ומשנינן:

אפילו הכי

שאמרה לו שיהיו לו כסף הקידושין, מסתבר שלא נתכוין לקדש את בתו הבוגרת, ומשום:

ד

לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה

, וכדכתיב [ירמיה כט ו]: "ואת בנותיכם תנו לאנשים",

ועביד מצוה דלא רמיא עליה

[אין אדם מניח מצוה שמוטלת עליו דהיינו לקדש את בתו הקטנה, ועוסק במצוה שלא מוטלת עליו דהיינו קדושי בתו הבוגרת].

תא שמע

עוד מהמשנה דלקמן סד ב ד"קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין":

מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים

שנשאן בזו אחר זו, וילדה לו כל אחת שתי בנות,

ואמר

האב: "

קידשתי את בתי הגדולה

, [קא סלקא דעתין, שאמר לו המקדש: "בתך הגדולה מקודשת לי"],

ואיני יודע

"גדולה" זו מה היא:

אם גדולה שבגדולות

[הגדולה שבבנות האשה הראשונה],

ואם גדולה שבקטנות

[הגדולה שבבנות האשה השניה],

אם קטנה שבגדולות, שהיא

הרי

גדולה מן הגדולה שבקטנות

, כלומר: כל אחת מבנות האשה הראשונה "גדולה" היא נקראת -

כולן אסורות

שכל אחת מהן בכלל "גדולה",

חוץ מקטנה שבקטנות

שהיא ודאי לא נתקדשה שאין שמה "גדולה",

דברי רבי מאיר

.

ותיקשי לרבא: אמאי אסורות הן!? והרי כיון שכמה מבנותיו בכלל הספק, נמצא ש"קידושין שאין מסורין לביאה נינהו", ולדעת רבא אין אף אחת מהן מקודשת.

ומשנינן: לא כאשר היית סבור שבלשון "גדולה" בלבד קידשה המקדש, ומתחילת הקידושין היו כמה בנות בספק קידושין, אלא

הכא במאי עסקינן: כשהוכרו ולבסוף נתערבו

, כלומר: המקדש בשעתו אמר: "בתך הגדולה המסוימת מקודשת לי", אלא שהאב שכח את מי סיים המקדש, וכל בת שנקראת "גדולה" היא היום בספק קידושין ; ובאופן זה שהקידושין בשעתן היו מסויימים, הרי אלו קידושין המסורין לביאה.

דיקא נמי

כאשר פירשנו שבתחילת הקידושין לא היה ספק:

דקתני

: "

איני יודע

", דמשמע: אני הוא שאיני יודע,

ולא קתני

"

אין ידוע

" דמשמע אף לכל העולם אין ידוע, ומשום שמעולם לא נתבררה מי היא המקודשת.

ומסקינן: אכן

שמע מינה

כאשר פירשנו.

ותמהינן עלה:

אי הכי

שהוכרו ולבסוף נתערבו -

מאי למימרא

[מה חידוש יש בדינו של רבי מאיר]!?

ומשנינן: רבי מאיר

לאפוקי מדרבי יוסי דאמר

, כלומר: שנחלק עליו במשנה שם ואמר: "כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות" הוא בא, וטעמו הוא משום ד

לא מחית איניש נפשיה לספיקא

[אין אדם מכניס את עצמו למצב של ספק], והיות שאם ישתכח את מי סיים המקדש יהא הדבר בספק, ודאי שלא היה מזכיר שם "גדולה", אם לא נתכוין לגדולה שבגדולות [שהיא ודאי נקראת "גדולה"].

קא משמע לן

רבי מאיר

ד

פעמים

מחית איניש נפשיה לספיקא

.

תא שמע

ממשנה ביבמות כג ב ד"קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין":

מי שקידש אחת משתי אחיות, ואינו יודע איזו קידש, נותן גט לזו, וגט לזו

.

ולרבא תיקשי: אמאי צריך הוא ליתן גט כלל!? והרי "קידושין שאין מסורין לביאה נינהו", ולדעת רבא אף אחת אינה מקודשת.

ומשנינן:

הכא במאי עסקינן: כשהוכרו ולבסוף נתערבו

.

דיקא נמי: דקתני

: "

אינו יודע

",

ולא קתני

"

אינו ידוע

".

ותמהינן עלה:

אי הכי

שהוכרו ולבסוף נתערבו -

מאי למימרא!?

ומשנינן:

סיפא

דאותה משנה

איצטריכא ליה

[הסיפא שבאותה משנה, היא החידוש של המשנה]!

אחות יבמתו הזקוקה לו הרי היא אסורה על היבם, משום שהיא דומה ל"אחות אשה"; ואם היו שני אחים, וחלץ אחד מהם ליבמה [או שייבם], הרי אחותה אסורה על החולץ בלבד, ואינה אסורה על אחיו, ואף שהיא היתה אחות זקוקתו, היות וזיקת אחותה לא הותרה על ידי ביאתו או חליצתו, אלא על ידי ביאת אחיו או חליצתו.

דקתני סיפא:

מת

המקדש את אחת משתי אחיות

ולו אח אחד

, ונמצאו שתיהן זקוקות לו מספק ליבום או חליצה, שהרי אין ידוע מי היתה אשתו של האח המת: הרי זה האח

חולץ לשתיהן

, שהרי אין ידוע מי היא זקוקתו, אבל לא ייבם אפילו אחת מהן, כי שמא אחותה היא זו שזקוקה לו, וזו שמייבם אחות זקוקתו היא, שהיא אסורה על החולץ עצמו, אף לאחר שחלץ לאחותה.

ואם

היו לו שנים

אחים, לא ייבמו שניהם את שתי הנשים, כי הראשון שמייבם, יש לחוש שמא אחותה היא הזקוקה לו, ונמצא מייבם את אחות זקוקתו; אלא כך יעשו:

ה

אחד חולץ

לאחת מהן תחילה,

ו

ה

אחד

אפילו

מייבם

אם ירצה - את השניה ; שהרי ממה נפשך מותרת היא לו, שאם זקוקה היא לו הרי ייבמה, ואם אחותה היא הזקוקה לו, הרי לא הוא זה שחלץ לה, שתהיה אסורה אחותה עליו לאחר חליצה.

ומכל מקום

אם קדמו

שניהם

וכנסו

את שתיהן,

אין מוציאין אותם מידם

, שאף אם תמצי לומר שהאחד נשא את אחות זקוקתו, הרי כשייבמה השני כבר פקע זיקה מאחותה, ואיסור שעשה - עשה, ולא קנסוהו להוציאה, היות ואין איסור אחות הזקוקה אלא מדרבנן.

וקא משמע לן: כשהיו לו שני אחים,

דוקא מיחליץ

האחד

והדר יבומי

השני, וכמו ששנינו בסדר המשנה: "האחד חולץ והאחד מייבם"

; אבל יבומי

האחד

והדר מיחליץ

השני -

לא

, ומשום

דקא פגע

הראשון

באחות זקוקתו

.

תא שמע

עוד מהמשנה ביבמות שם ד"קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין":

שנים שקדשו שתי אחיות

, קא סלקא דעתין שקידש כל אחד אחת משתי אחיות,

זה אינו יודע איזו קידש, וזה אינו יודע איזו קידש

-

זה נותן שני גטין

לשתי האחיות,

וזה נותן שני גטין

לשתי האחיות.

ואמאי!? והרי "קידושין שאין מסורין לביאה נינהו", ותיובתא דרבא!?

ומשנינן:

הכא נמי

במאי עסקינן: בכגון

שהוכרו ולבסוף נתערבו

.

דיקא נמי: דקתני

: "

אינו יודע

",

ולא קתני

"

אין ידוע

",

שמע מינה!

ותמהינן עלה:

אי הכי

שהוכרו ולבסוף נתערבו -

מאי למימרא!?

ומשנינן:

סיפא

דאותה משנה

איצטריכא ליה!

דקתני סיפא: אם

מתו

שניהם, כך הוא דינם:

אם יש

לזה אח, ולזה

יש

אח: זה

אחיו של האחד -

חולץ לשתיהן

שהרי כל אחת ספק זקוקתו היא, אבל לא ייבם, כי שמא אחותה היא הזקוקה לו, ונמצא פוגע באחות זקוקתו, ואף לאחר שחלץ לאחת לא ייבם את השניה, כי היא אסורה עליו אף לאחר שחלץ לאחותה,

ו

כן

זה

אחיו של השני -

חולץ לשתיהן

.

ואם יש

לזה

אח

אחד, ולזה

יש אחים

שנים

: