Kidduschin 40b — Talmud auf Deutsch

תנו רבנן: לעולם

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי.

דהיינו, כאילו כל מעשיו שקולים. ולכן, אפילו אם

עשה מצוה אחת

בלבד,

אשריו,

לפי

שהכריע עצמו

בעשיית המצוה הזאת

לכף זכות.

ומאידך, אם

עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר

[קהלת ט]

"וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה".

דהיינו,

בשביל חטא יחידי שחטא, אובד ממנו טובות הרבה,

שאינן מכריעות את דינו לטובה, אלא אדרבה, חטא יחידי זה, מכריע את גורלו לחובה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי,

היות

שהעולם

בכללותו

נידון אחר רובו,

אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים,

ו

כמו כן גם

היחיד נידון אחר רובו,

אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם

עשה

מצוה אחת, אשריו, שהכריע

בעשיית מצוה יחידה, גם

את עצמו, ו

גם

את כל העולם, לכף זכות.

עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי

בשביל חטא יחידי שעשה

אדם

זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.

רבי שמעון בן יוחי אומר: אפילו אם היה האדם

צדיק גמור כל ימיו, ומרד באחרונה, איבד את

הראשונות. שנאמר

[יחזקאל לג]

"צדקת הצדיק, לא תצילנו ביום פשעו".

ואפילו רשע גמור כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו שוב רשעו. שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו".

ותמהה הגמרא, מדוע מפסיד הצדיק החוטא לגמרי את זכויותיו בעבר? והרי גם אם אינו נחשב עתה כצדיק, עדיין אינו צריך להחשב כרשע, שהרי אין רוב מעשיו עוונות, ואם כן,

וניהוי,

מדוע שלא יהיו זכויותיו ועוונתיו של צדיק שמרד,

כמחצה עונות ומחצה זכיות?

אמר ריש לקיש

: כאן מדובר

בתוהא,

שהוא מתחרט

על הראשונות,

שהיות והוא מתחרט על קיום המצוות, הוא מפסיד את שכרן.

מתניתין:

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ , לא במהרה הוא חוטא. שנאמר [קהלת ד]

"והחוט

המשולש, לא במהרה ינתק".

וכל שאינו לא במקרא, ולא במשנה, ולא

בדרך ארץ, אינו מן היישוב,

שאין לו חלק בישובו של העולם, וראוי לשולחו למקום שאין בו ישוב.

גמרא:

אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: למה [לאיזה דבר] ה

צדיקים

[המתייסרים מצרות]

נמשלים בעולם הזה?

לאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו,

ענף אחד מענפיו,

נוטה למקום טומאה.

אם

נקצץ

מהאילן

נופו,

הרי מעתה

כולו עומד במקום טהרה.

כך הקב"ה, מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה,

ובכך הם נפרעים ממקצת עוונות שבידיהם,

כדי שיירשו העולם הבא

כשהם נקיים לחלוטין.

שנאמר

בספר איוב [פרק ח]

"והיה ראשיתך מצער, ואחריתך ישגה מאד".

ולמה רשעים דומים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טומאה, ונופו נוטה למקום טהרה. נקצץ נופו, כולו עומד במקום טומאה.

כך הקב"ה, משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה. שנאמר "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מות".

ומביאה עתה הגמרא את הדיון בין חכמי ישראל מה גדול ממה, תלמוד תורה או מעשה:

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול

ממעשה,

או מעשה גדול

מתלמוד?

נענה רבי טרפון, ואמר: מעשה גדול.

נענה רבי עקיבא, ואמר: תלמוד גדול!

נענו כולם, ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה,

וכל הלומד תורה זוכה לכך שיהיו שניהם בידו.

תניא, רבי יוסי אומר: גדול תלמוד,

לפי

ש

הוא

קדם ל

מצות

חלה ארבעים שנה,

שהרי בתלמוד תורה הצטוו בשעת נתינת התורה עם צאתם ממצרים, ואילו בחלה התחייבו רק בבואם לארץ. והוא קדם

לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע

שנה, שהתחייבו בהם רק לאחר שבע שנים של כיבוש ועוד שבע שנים של חלוקת הארץ. וקדם

לשמיטים ששים ואחת

שנה, לפי שהתחייבו בשמיטה רק לאחר שמנו שבע שנים לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה, וקדם

ליובלות מאה ושלש

שנים.

ותמהה הגמרא: וכי ליובלות קדם התלמוד רק

מאה ושלש

שנה? והרי לפי סדר השנים המבואר בברייתא,

מאה וארבע הויין!

[40 + 14 + 50=104] ומשנינן:

קסבר

התנא הזה כי

יובל, מתחילתו הוא משמט.

וכשם שהלימוד קודם למעשה, כך דינו של אדם על לימוד תורה

קודם

לדינו על ה

מעשה.

ו

כדרב המנונא.

דאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר "פוטר מים, ראשית מדון".

והיינו, שהתורה נמשלה למים, ו"פוטר" משמעותו תחילה, ו"מדון" משמעותו דין.

וכשם שדינו

של האדם על לימוד תורה הוא

קודם ל

דינו על ה

מעשה, כך שכרו

על לימוד תורה

קודם למעשה.

שנאמר "ויתן להם ארצות גוים, ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו".

וה"שמירה" היא שינון המשנה, כמבואר לעיל, ל א.

שנינו במשנה:

כל שאינו לא במקרא ולא במשנה

אינו מן הישוב.

אמר יוחנן: ופסול

אדם שכזה

לעדות,

שאינו מקפיד על עצמו, ואינו מחשיב את מעשיו ודבריו, אלא מזלזל בהנהגתו, ואי אפשר לסמוך עליו שיגיד אמת.

תנו רבנן: האוכל בשוק, הרי זה דומה לכלב. ויש אומרים, פסול לעדות,

היות והוא מזלל בעצמו.

אמר רב אידי בר אבין: הלכה כיש אומרים.