Ketubot 86a — Talmud auf Deutsch

תיזיל

[תלך] הבת,

ותיחלה

תמחל

לכתובתה דאמה לגבי אבוה,

שהרי הכתובה אינה אלא שטר חוב שיש לאשה על בעלה, ואמרינן - אפילו יורש מוחל .

ו

אחר מות אביה,

תירתה מיניה.

תרשנה ממנו. ואיירי כשלא היו לה עוד אחים שירשוהו.

שמעה,

הבת את דברי רב נחמן,

אזלה אחילתה.

והלכה ומחלה את הכתובה, כעצתו.

אמר רב נחמן, עשינו עצמינו כעורכי הדיינין,

שבאים להראות צדדי זכות לאחד מבעלי הדין. ואמרו חכמים - "אל תעשה עצמך כעורכי הדיינים".

ומקשה הגמרא:

מעיקרא,

שהשיאה את עצתו,

מאי סבר, ולבסוף

שהצטער

מאי סבר?

ואמרינן:

מעיקרא סבר

-

"ומבשרך לא תתעלם",

וכיון שקרובתו היא מצוה עליו לסייעה .

ולבסוף סבר

-

אדם חשוב שאני,

ויש לו להזהר יותר שלא ילמדו ממנו ויבואו לסייע אף לשאינם קרובים.:

מביאה הגמרא את עצם הסוגיא:

גופא, אמר שמואל

-

"המוכר שטר חוב לחבירו, וחזר

המוכר

ומחלו

-

מחול. ואפילו יורש מוח ל".

אמר רב הונא בריה דרב יהושע

-

ואי פקח הוא

[היינו הלוקח]

מקרקש ליה זוזי, וכתב ליה שטרא בשמיה.

[נותן ללוה כסף לפני שיעשו קנוניא בין שניהם, כדי שיכתוב לו שטר על שמו, שאז אין המוכר יכול למחול ].:

אמר אמימר: מאן דדאין דינא דגרמי, מגבי ביה דמי שטרא מעליא.

[למאן דאמר - המזיק את חברו על ידי "גרמי" חייב לשלם, הכא נמי המוכר שמחל על שטר חובו והזיק את הלוקח, חייב לשלם ללוקח את דמי השטר ],

ו

מאן דלא דאין דינא דגרמי, מגבי ביה דמי ניירא בעלמא,

כלומר - אומר שלא מכר לו אלא את הנייר, והרי הוא בידו .

הוה עובדא,

היה מעשה, באחד שמכר לחברו שטר ומחלו, ובא הדין לפני רב אשי,

וכפייה רפרם לרב אשי,

הקיף רפרם את רב אשי בראיות,

ואגבי ביה כי כשורא לצלמי,

כלומר גביה גמורה, מדינא דגרמי. כמו הלוקח קורה לצור בה צורות, שמדקדק הלוקח לקחתה ישרה וחלקה.:

אמר אמימר משמיה דרב חמא

-

האי מאן, דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב,

[מי שחייב ממון לכתובה ולבעל חוב],

ואית ליה

ארעא, ואית ליה זוזי,

[יש לו קרקע, ומעות] ואינו יכול לתת לשניהם מעות או קרקע. מה יעשה?

לבעל חוב

-

מסלקינן ליה בזוזי.

ו

לאשה

-

מסלקינן לה בארעא.

האי

[הבעל חוב]

כי דיניה,

שהרי הלוה מעות, לכן מקבל מעות.

והאי

[והכתובה]

כי דיניה,

שהרי סמכה על שיעבוד הקרקע, והיא לא נתנה כלום, ולכן מקבלת מן הקרקע .

ואי לא איכא אלא חד ארעא, ולא חזיא אלא לחד,

[ואם אין לו אלא קרקע הראויה רק לאחד מהם] -

לבעל חוב יהבינן ליה,

ו

לאשה לא יהבינן לה.

ו

מאי טעמא,

נתנוה לבעל חוב ולא לאשה?

משום ש

יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא.

ואין חוששין שלא תרצנה הנשים להנשא. משא"כ בבעל חוב יש לחוש שאם לא יפרע חובו תנעל דלת בפני לווים .

אמר ליה רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה דרבא

[האם אמת הדבר ששמענו בשמכם בשם רבא] -

האי מאן דמסקי

[מי שהיה חייב כסף, והיו נושים]

ביה זוזי, ואית ליה ארעא. ואתא בעל חוב וקא תבע מיניה

את חובו.

ואמר ליה

הלוה:

זיל שקול מארעא!

[לך ופרע חובך מקרקעותי].

אמרינן ליה

-

זיל זבין את, ואייתי הב ליה!

לך אתה ותמכור קרקעותיך ושלם את חובך. ואין למלוה להתעסק במכירת קרקעותיך.

אמר ליה

רב חמא לרב פפא -

לא

אמרתי דבר זה.

אמר לו רב פפא לרב חמא:

אימא לי, גופא דעובדא היכי הוה?

[גוף המעשה כיצד היה שהשתלשלה ממנו שמועה זו בשמך?].

אמר לו

אכן בא מקרה לפני בלוה שהיתה לו קרקע, וכפיתי אותו למוכרה, אך היה זה משום ש

תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה,

כלומר היו בידו מעות אלא אמר שהן של העובדי כוכבים.

ולכן כיון ש

הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן

שהכריחוהו למכור קרקעותיו ולשלם חובו .

אמר לו רב כהנא לרב פפא: לדידך דאמרת "פריעת בעל חוב מצוה"

, אם

אמר

הלוה -

"לא ניחא לי דאיעביד מצוה" מאי,

האם כופין אותו לטרוח אחר מעות לפרוע חובו ?

אמר לו

הלא כבר

תנינא: "במה דברים אמורים

שלוקה ארבעים ונפטר,

במצות לא תעשה. אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה! ואינו עושה,

טול

לולב! ואינו עושה

-