Ketubot 81b — Talmud auf Deutsch

ומדייק רבא -

ואי סלקא דעתין

ש

נתנה כתובה לגבות מחיים

דיבם, מדוע היבם צריך לגרש אותה כדי להגבותה כתובתה ולמכור את השאר,

נייחד לה שיעור כתובה, והשאר ליזבין

[שייחד לה את שיעור כתובתה כעת, וימכור את השאר]?

ומקשינן:

ולטעמיך

[אם כך הקשה לו]

ולותבה ממתניתין

[מדוע לא הקשה עליו ממשנתינו], ששנינו -

"לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה",

ומבואר שאינו יכול ליחד לה את שיעור כתובתה ולמכור את השאר, ומדוע נזקק רבא להקשות מברייתא במקום משנה?

ומשנינן: ממשנתינו אין להקשות, כיון שהמשנה אינה אומרת דין, אלא

התם עצה טובה קא משמע לן,

שלא תאבד את כתובתה . אך מדינא יכול הבעל ליחד לה כתובתה. ולכן לא הקשה רבא מהמשנה אלא מהברייתא.

ומוכיחה הגמרא, שהמשנה אינה אומרת דין גמור -

דאי לא תימא הכי

[אם לא תאמר כך] איך תבאר את ה

סיפא, דקתני "וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו",

אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין

[וכי כל בעל אינו יכול למכור את כל נכסיו, עד שיגרש את אשתו]

?! אלא

ודאי, רק

עצה טובה קמשמע לן,

שלא ייחד לה את כתובתה, אך יכול הוא למכור נכסיו.

הכא נמי,

גבי יבם, רק

עצה טובה קא משמע לן,

שלא ייחד לה את כתובתה. ולכן לא הקשה רבא מהמשנה.

אלא

ברייתא

דרבי אבא קשיא,

כדלעיל ?

ומשנינן: ברייתא

דרבי אבא נמי לא קשיא,

ואין להוכיח ממנה ש"לא ניתנה כתובה להגבות מחיי היבם", כיון שלעולם נאמר ש"ניתנה כתובה להגבות מחיי היבם", אלא תקנו שלא יתן לה את כתובתה בעודם נשואים

משום איבה.

שלא יבואו לידי ריב, משום שתאמר - "עיניו נתן בגירושין, ולכן נותן לי כתובתי" .

א. מי שמת בלא בנים והניח אשה ליבום, והיו לו כמה אחים - מצוה על הגדול ליבמה, ואם יבמה זכה בכל נכסי אחיו.

ב. ואם חלץ ולא יבם - חולקים כל האחים בשוה בנכסי אחיהם המת.

ג. ואם נתן לה אחד מהאחים גט, שוב אין יכולים ליבמה, וחולצים לה, וחולקים בנכסי אחיהם.

מעשה ב

ההוא גברא, דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא

[מת אחיו בלא בנים בפומפדיתא, ונפלה אשתו לפניו ליבום, כיון שהיה האח הגדול].

בעי אחוה למפסלה לה בגיטא מיניה

[רצה אחד האחים לתת לה גט, כדי שלא יוכל הגדול ליבמה, ויחלקו בנכסי אחיהם].

אמר לו

אחיו הגדול -

מאי דעתיך משום נכסי?! אנא בנכסי פליגנא לך.

[אם רצונך לחלוק בנכסים, תן לי ליבם, ואנכי אחלוק עמך כאילו חלצתי] .

אמר רב יוסף

-

כיון דאמור רבנן לא ליזבין, אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני.

[כיון שאמרו חכמים שאין היבם רשאי למכור בנכסי אחיו המת, אפילו אם מכר לא חל המכר], ולכן אינו חייב לתת לאחיו חלק מהנכסים אם ייבמה.

והיכן אמרו:

דתניא

-

מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה, לא ימכור.

כיון

שכל נכסיו אחראין לכתובתה".

אמר ליה אביי

-

ו

כי

כל היכא דאמור רבנן לא ליזבין, אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני

[וכי בכל מקום שאמרו לא למכור, אם מכר לא חל המכר]?!

וה

רי

תנן

בריש פרקין -

"

האשה שנפלו לה נכסים ...

בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור,

ברם -

אלו ואלו

מודים שאם מכרה ונתנה קיים",

ומוכח, שאפילו במקום שאמרו חכמים "לא תמכור", אם מכרה מהני?

שלחו

שאל

ה

זו,

לקמיה דר' חנינא בר פפי.

שלחה

-

כדרב יוסף

[השיב להם, שהלכה כרב יוסף].

אמר אביי, אטו ר' חנינא בר פפי כיפי תלה לה?!

[וכי רב חנינא תלה נזמים לקשט את תשובתו], כלומר, מה הוסיף בדבריו על דברי רב יוסף, הלא קושייתי מהמשנה במקומה עומדת?

שוב

שלחו

שאל

ה

זו

לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי.

שלחה

-

כדאביי. ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא, שלחו לי".

[שלח להם - נראה לי כדברי אביי, אך אם ימצא רב יוסף טעם לדבריו, אנא שלחו לי].

נפק רב יוסף, דק ואשכח

[יצא רב יוסף, ועיין ומצא ברייתא כדבריו].

דתניא

-

"הרי שהיה נושה באחיו

[היה אחיו חייב לו כסף]

ומת

המלוה,

והניח שומרת יבם

לפני אחיו הלוה,

לא יאמר

הלוה -

הואיל ושאני יורש, החזקתי.

ופקע חובי .

אלא, מוציאין

את הנכסים

מ

ה

יבם, ויקח בהן קרקע

כדי שתוכל יבמתו לגבות ממנה את כתובתה,

והוא אוכל פירות".

ומוכח, שלא הועילה תפיסתו בחוב, כיון שאמרו חכמים - "ילקח בהם קרקע".

אמר ליה אביי

-

דלמא דטבא ליה עבדו ליה?

אולי אין כונת המשנה שכופין אותו לקחת במעות קרקע, אלא רק עצה טובה נתנו לו כדי שלא יאבד את המעות בהוצאה ?

אמר ליה

רב יוסף:

תנא תני "מוציאין", ואת אמרת "דטבא ליה עבדו ליה"?!

[בברייתא כתוב לשון "מוציאין", דמשמע בעל כרחו, ואתה רוצה לומר שכונתה רק לעיצה טובה?!].

הדור שלחוה קמיה

[שוב שלחו תשובה זו לפני]

דרב מניומי בריה דרב נחומי.

אמר להו, הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן,

ברייתא

זו

שמצא רב יוסף כדבריו,

אינה משנה

[אינה מוסמכת כדי לסמוך עליה],

ודנה הגמרא:

מאי טעמא

אינה משנה?

אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי,

כלומר - אם נאמר, שדברי המשנה שאין האח יכול לתפוס את חובו אחר מות אחיו אינם נכונים, מכיון שהחוב הוא מטלטלין, ומטלטלין אינם משתעבדים לכתובה, ואם כן כיון שהוא יורש את אחיו זכה גם במטלטליו, דהיינו חובו, ואינו חייב לשעבד את הכסף לפרעון כתובת האשה.

יש לדחות -

דלמא

המשנה כ

רבי מאיר היא, דאמר מטלטלי

ן

מש

ת

עבדי

ם

לכתובה

.

ואלא

נאמר, שדברי המשנה אינם נכונים,

משום דאמר לה

היבם -

"את לאו בעלת דברים דידי את",

ולא התחייבתי לך כלום אלא לאחי, ועל כן לא אשלם כלל את חובי.