Ketubot 74a — Talmud auf Deutsch

ובזה -

משום רבי אליעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת,

גזירה משום יתומה בחיי האב

".

עד כאן סוגיית הגמרא ביבמות.

והא הכא

שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו,

דכטעות אשה אחת דמי,

[כמו בקדשה על תנאי ולא התקיים התנאי - שקידושיו טעות, כך כאן כשקידשה כשהיא קטנה, לא חלו קידושיו מדאורייתא.],

ופליגי

רבי אליעזר ורבנן האם כשבועל בסתם כוונתו לקדשה עתה קידושין גמורים, או לא , ולא כדברי רבה שלכולי עלמא בועל על דעת קידושיו הראשונים? ומשנינן:

התם נמי בהא קמיפלגי, מר סבר

[רבנן]:

אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין, ומר סבר

[רבי אליעזר]:

אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכי קא בעל אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל.

אבל כשקידש בתנאי, ובעל, ודאי דעתו על תנאו הראשון.

אתמר נמי

כדברי רבה,

אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן: המקדש על תנאי, ובעל, דברי הכל אינה צריכה הימנו גט.

כיון שעל דעת תנאו הראשון הוא בועל.

איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה,

[הקשה עליו אחיינו, רב אחא]:

שנינו -

"חליצה מוטעת כשירה",

ודנו האמוראים:

איזו היא חליצה מוטעת?

אמר ריש לקיש, כל שאומר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה.

ואפילו שהתכוין לכונסה בחליצה זו, ולא היה בדעתו להתירה לשוק, בכל זאת הותרה לשוק.

אמר רבי יוחנן, אני שונה, בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא, חליצתה פסולה, עד שיתכוונו שניהם,

לשם חליצה המתרת ,

ואת אמרת חליצתה כשרה?! אלא אמר רבי יוחנן, כל שאומר לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז.

ולא נתנה לו מאתיים זוז.

ובמקרה זה שנינו - "חליצה מוטעת כשרה".

ומדייק רב אחא:

אלמא, כיון דעבד מעשה,

דהיינו שחלץ אחרי שהתנה,

אחולי אחליה לתנאיה,

ולכן החליצה כשרה אפילו שלא התקיים התנאי .

ו

הכא נמי כיון דבעל, אחולי אחליה לתנאיה

, ולא כדברי רב אחא בר יעקב, שאמר לעיל - שאם קידש על תנאי ובעל, ולא התקיים התנאי, אינה צריכה גט, כיון שבועל על דעת תנאו הראשון

? אמר ליה

רב אחא בר יעקב לרב אחא:

בר בי

רב, שפיר קא אמרת [בחור, האם שאלת כהלכה]?!

הלא טעמו של רבי יוחנן אינו משום שמחל על תנאו, אלא שלא מועיל תנאי בחליצה כלל.

כיון, ש

מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן, מתנאי בני גד ובני ראובן.

[הלא כל הלכות תנאים נלמדו מהתנאי שהתנה משה רבינו עם בני גד ובני ראובן - אם תעלו חלוצים, תרשו את עבר הירדן, ואם לא תעלו, לא תרשו]. ואם כן בכל תנאי צריכים להתקיים כל התנאים שהיו בתנאי בני גד.

ולכן -

תנאה דאפשר לקיומיה על ידי שליח

[במעשה שאפשר לקיימו על ידי שליח]

כי התם,

שהיה משה יכול לתת להם את הארץ על ידי שליח -

הוי תנאיה

[מועיל בו תנאי] .

תנאה דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם,

כגון בחליצה, שרק האח יכול לחלוץ ולא שלוחו ,

לא הוי תנאה

[אין מועיל בו תנאי] .

ומקשינן:

והא ביאה, דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם, וקא הוי תנאה?

שהרי אם אמר - הריני בועליך על מנת שירצה אבא, ולא רצה האב אינה מקודשת, אף על פי שאי אפשר לקדש בביאה על ידי שליח ?

ומשנינן:

התם,

מועיל תנאי

משום דאיתקוש הויות להדדי.

כלומר - הוקשו כל צורות קניני האישות אחת לשניה . וכיון שמועיל תנאי בקידושי כסף ושטר, מועיל גם בקידושי ביאה .

מביאה הגמרא אפשרות שלישית לבאר את מחלוקת רב ושמואל:

אמר רב עולא בר אבא, אמר עולא, אמר רבי אלעזר: המקדש במלוה,

שלא הועילו קידושיו ,

ו

אחר כך

בעל.

או שקידש

על תנאי,

ולא התקיים התנאי,

ו

אחר כך

בעל.

או שקידש

בפחות משוה פרוטה ובעל, דברי הכל

צריכה הימנו גט

. כיון שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין.

ולא נחלקו רב ושמואל אלא כשלא בעל , וכנסה סתם, האם אחולי אחיל לתנאיה, או לא.

אמר רב יוסף בר אבא, אמר רבי מנחם, אמר רב אמי

: רק

המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל, צריכה הימנו גט.

כיון ש

בהא הוא דלא טעי,

[איננו טועה לומר שיועילו קידושיו אף בפחות משוה פרוטה], ובעל לשם קידושין.

אבל בהנך,

דהיינו המקדש במלוה או בתנאי,

טעי,

וחושב שחלו קידושיו, [וסבור יודעת היא שאין עליה נדרים ולכך היא נישאת, וכשבעל - אדעתא דקידושי קמאי בעל, ולא לשם קידושין. וכן אם קידש במלוה, טועה לחשוב שחלו הקידושין, כיון שאינו בקי בהלכות קידושין. רש"י], ואינו מתכוין לבעול לשם קידושין. ולא כדברי רבי אלעזר.

אמר רב כהנא משמיה דעולא: המקדש על תנאי, ובעל, צריכה הימנו גט,

שמא גמר ובעל לשם קידושין.

זה היה מעשה,

שקידש אדם אישה בתנאי ולא התקיים התנאי, ובעל,

ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט,

מספק, שמא בעל לשם קידושין. אך כתובה אין לה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה .

לאפוקי מהאי תנא, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל

: כתוב בתורה, שאשה שנבעלה,

ו"היא לא נתפשה",

כלומר, שלא נבעלה באונס,

אסורה. הא

אם

נתפשה, מותרת.

ו

מדייקינן - מדכתיב "והיא", משמע דוקא היא אסורה לבעלה אם זינתה ברצון, אך

יש לך אחרת, שאף על פי שלא נתפשה

וזינתה ברצון

מותרת

לבעלה.

ואיזו

היא:

זו שקידושיה קידושי טעות,

כגון שקידשה על תנאי ולא התקיים התנאי ,

שאפילו בנה מורכב על כתיפה

-