Bechorot 20a — Talmud auf Deutsch

מחוורתא

[התירוץ המחוור הוא]:

רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא

, ולכן אף עז שילדה לאחר שנתה, הרי הולד ספק בכור.

רבינא אמר

ליישב את דעת רבי ישמעאל,

אפילו תימא רבנן,

לעולם רבי ישמעאל כחכמים הוא סובר, ומכל מקום אין לילך כאן אחר רוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן, ומשום ד

כי אזלי רבנן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה

כגון סריס ואיילונית,

אבל רובא דתלי במעשה

וכעיבור שתלוי במעשה הרבעה ויש לחוש שמא לא עלה עליה זכר

לא

אזלו רבנן בתר רובא.

תנו רבנן: עז בת שנתה

שילדה זכר, הולד הוא

ודאי

בכור, ויתננו

לכהן. מיכן

מגיל שנה

ולהלן,

הרי הוא

ספק

בכור.

רחל

שילדה והיא

בת שתים,

לפני שמלאו לה שנתיים, העובר הוא

ודאי

בכור, ויתננו

לכהן. מיכן ולהלן

-

ספק.

פרה בת שלש,

לפני שמלאו לה שלש שנים, העובר שלה הוא

ודאי

בכור, ויתננו

לכהן, מיכן ולהלן

-

ספק.

ו

חמורה

זמנה ללידה ראשונה הוא

כפרה

, וכל זה הוא כרבי ישמעאל דמשנתנו.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: חמורה בת ארבע שנים

ולא בת שלש, ובתוך הזמן הזה ודאי לא ילדה.

עד כאן דברי רבי ישמעאל

.

ו

כשנאמרו דברים

הללו

לפני רבי יהושע: אמר להן: צאו אמרו לו לישמעאל: טעית! אילו ב

לידת

וולד

גמור

בלבד בהמה נפטרת

מהבכורה, שרק הוולד הבא אחרי לידת וולד גמור אינו בכור, אכן

היה כדבריך,

שאפשר לקבוע האם ילדה הבהמה בעבר או לא, לפי גילה של הבהמה עכשיו.

אבל,

הרי

אמרו

חכמים:

סימן הוולד בבהמה דקה

-

טינוף

, שאם טינפה, ואפילו בתוך הזמן הזה, הוולד הנולד אחר הטינוף אינו בכור.

וב

בהמה

גסה

יש סימן לוולד הפוטר אותה מבכורה אפילו בתוך הזמן, אם יצא ממנה

שליא. ובאשה

-

שפיר ושליא

, וכדברי רבי עקיבא במשנתנו.

והוסיף רבי יהושע, ואמר:

ואני, איני אומר כן,

איני משיג על דברי רבי ישמעאל בלשון זו של חכמים, על אף שאכן קבלתי ["גמרתי"] גם אני מרבותי בלשון הזו,

אלא,

כך אני משיג על דבריו [והיינו שאני סובר אחרת מהם, ומכח סברתי אני משיג על דבריו]:

עז שטינפה בת ששה

חדשים, פעמים ש

יולדת

עוד

בתוך שנתה.

כי אם טינפה בחודש השביעי, ולאחר מכן, לאחר חמשה חדשים, ילדה ולד קיימא, הרי הוא פטור מהבכורה בגלל טינופה בחודש השביעי. ואם כן, עז שלקחה בת שנתה אין הכרח שלא טינפה קודם ביד הגוי.

ו

רחל שטינפה בת שנה, יולדת בתוך שתים,

וכן בפרה וחמור. ואם כן, אי אפשר לקבוע זמן שאין הולד ספק בכור.

אמר רבי עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו

, איני יודע אם היא מטנפת בסוף ששה חדשים אם לאו,

אלא,

כך אני סבור:

כל שידוע שביכרה, אין כאן לכהן כלום. וכל ש

וודאי

לא ביכרה הרי זו לכהן.

ואם

ספק

אם ביכרה, שלא ידוע אם טינפה או לא,

יאכל במומו לבעלים

-

ובהמשך הסוגיא מתבארים דברי כל אחד.

ודנה הגמרא:

במאי קמיפלגי רבי ישמעאל,

שאינו חושש לטינוף ביד הגוי,

ורבי יהושע

החושש לכך?

לימא, בטינוף פוטר,

האם אכן טינוף נחשב כלידת ולד, לפטור את הרחם שאין הבא אחריו חשוב בכור -

קמיפלגי?

ד

רבי ישמעאל סבר: טינוף אינו פוטר, ורבי יהושע סבר: טינוף פוטר?

דוחה הגמרא:

אי דחזינן דטניף

[אילו היינו רואים שטינפה]

דכולי עלמא לא פליגי דטינוף פוטר. והכא, בחוששין,

האם צריך לחשוש

לטינוף, קא מיפלגי

:

רבי ישמעאל סבר: אין חוששין לטינוף

, כי רוב בהמות אינן מטנפות, ולכן עז שילדה בתוך שנתה הוולד הוא ודאי בכור.

ורבי יהושע סבר: חוששין לטינוף

. ומקשינן עלה:

ו

כי

לא חייש

רבי ישמעאל למיעוט מטנפות!?

והאמר רבא

לעיל:

מחוורתא, רבי ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוטא!?

ומשנינן:

כי חייש

רבי ישמעאל למיעוטא, רק כשהמיעוט הוא

לחומרא,

וכגון הא דאמרינן לעיל שאף היולדת לאחר שנתה הרי ולדה ספק בכור, משום שמא מן המיעוט היא שאינה יולדת תוך שנתה -

אבל

לקולא,

כגון בנידון דידן, שילדה בתוך שנתה, שנחוש למיעוט מטנפות לעשותו ספק בכור ולא בכור ודאי,

לא חייש

רבי ישמעאל.

ואיבעית אימא,

לעולם

בין לקולא בין לחומרא חייש

רבי ישמעאל למיעוטא -

והכא, במטנפת, וחוזרת ויולדת בתוך שנתה

[תוך שנה משנולדה],

קמיפלגי

:

דרבי ישמעאל סבר: מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, והא,

עז שילדה בתוך שנתה,

מדאוליד,

ידעינן כי

ודאי לא טניף,

ובכור ודאי הוא.

ורבי יהושע סבר: מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה

, ולכן חוששים אנו שטינפה, והולד שנולד אצל הישראל אינו אלא ספק בכור.

מוסיפה הגמרא לפרש את מה שאמר רבי יהושע,

ואני איני אומר כן, אלא עז שטינפה

כשהיא

בת ששה

חדשים,

יולדת תוך שנתה

.

רחל שטינפה בת שנתה, יולדת בתוך שתים

:

ודנה הגמרא:

מאי איכא בין

"

גמריה"

[היינו מה שאמר רבי יהושע בתחילה, כפי שגמר מרבותיו]

ל"סבריה"

[למה שאמר בשם סברת עצמו], והרי בין לזה ובין לזה חיישינן לטינוף, ונקטינן שהמטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, ואין זה ודאי בכור אלא ספק בכור?

זמן עיבורה של עז הוא חמשה חדשים מיום ליום.

ומפרשינן: נפקא מינה

כגון שטינפה בסוף ששה

. כלומר, אם ידענו שלא טינפה בתוך ששה, ובהכרח שאם טינפה לא טינפה אלא כשכבר היתה בסוף ששה חדשים ללידתה, דהיינו, ביום הראשון של החודש השביעי,

וילדה תוך שנתה

, אם הולד בכור הוא או אינו בכור.

והיינו, שרבי יהושע עצמו הרי אמר "טינפה בת ששה יולדת תוך שנתה", ומטעם זה אין הולד בכור. ואילו רבי יהושע ד"גמריה" לא הזכיר טינוף בגיל זה. ואכן חלוקים הם בזה, ולרבי יהושע דגמריה, אפילו אם טינפה בסוף ששה וילדה בתוך שנתה הולד הוא בכור, דנקטינן שהטינוף אינו טינוף גמור. ויסוד מחלוקתם בפרט הזה מתפרש בשלשה אופנים:

האופן הראשון:

ואיכא בינייהו

בין גמריה לסבריה, מימרא

דזעירי.

דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום

. כלומר, אין הבהמה מקבלת זכר עד שיעברו שלשים יום מהטינוף.

לגמריה,

שלא הזכיר טינוף,

אית ליה דזעירי.

ומאחר שילדה תוך שנתה וזמן עיבורה הוא חמשה חדשים שלמים, הרי בהכרח שנתעברה בתוך שלשים יום לטינוף שהיה בתחילת החודש השביעי ללידתה, ומאחר שקיבלה זכר בתוך שלשים יום, אין זה טינוף גמור לפטור את הרחם, והבא אחריו בכור הוא.

לסבריה: לית ליה דזעירי

, ומקבלת היא זכר אף בתוך שלשים יום לטינוף, ולכן אפילו טינפה לאחר ששה חדשים וילדה תוך שנתה, אינו בכור.

האופן השני:

ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דזעירי

, ואי אפשר שתתעבר תוך שלשים יום לטינוף גמור,

והכא: ביולדת למקוטעין

[עד שלא נשלם החודש החמישי להריונה]

קמיפלגי

: