Bechorot 19b — Talmud auf Deutsch

אי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו, מ

"

פטר רחם

"

נפקא

-

אלא שמע מינה

: "

בכור

"

למעוטי היכא דיצא אחר יוצא דופן

.

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא

:

אי סלקא דעתך

כדבריך ד

בכור לדבר אחד הוי בכור

והיוצא אחר יוצא דופן נלמד מיתורא ד"בכור" שבא למעט את היוצא אחר יוצא דופן -

תינח היכא דיצא זכר דרך דופן ו

יצא

זכר

אחריו

דרך רחם דלא קדוש, ד

זה שפיר

אימעוט ליה מ

"

בכור

", משום

דבכור לרחמים איכא

[אכן בכור הוא לרחמים], אבל

בכור לזכרים ו

בכור

לולדות ליכא

[אינו בכור לשני אלו]. כלומר, משום שאינו בכור אלא לדבר אחד ולשנים אינו בכור -

אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם ליקדש

, כי אין לנו הכרח למעט מיתור לשון "בכור" אף את זה,

דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחם

. כלומר, שהרי בכור הוא לשני דברים, ושמא לא מיעטה התורה אלא את הבכור לדבר אחד!?

אלא מחוורתא כדאביי

דעד שאינו בכור לכל דבר אינו בכור, ד"בכור" לכל משמע, וממילא אימעיט כל מי שאינו בכור לכל, ואפילו יצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם.

הדרן עלך פרק הלוקח עובר פרתו

--- title: "חברותא - בכורות — פרק שלישי - הלוקח בהמה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02369.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - הלוקח בהמה

Оригинал главы פרק שלישי - הלוקח בהמה

מתניתין:

הלוקח בהמה מן הגוי, ואינו יודע אם ביכרה

כבר ביד הגוי

אם לא ביכרה

:

רבי ישמעאל אומר

:

עז

שילדה

בת שנתה

[תוך שנה הראשונה ללידתה], הרי הולד

ודאי לכהן

, כי ודאי לא ילדה קודם ולד נוסף.

ואם

מכאן ואילך

[לאחר שנתה הראשונה] ילדה, הרי הולד

ספק

בכור, כי שמא ילדה אצל הגוי בשנתה הראשונה.

רחל

שילדה

בת שתים

[תוך שתי שנים ללידתה], הרי הולד

ודאי לכהן

, כי אי אפשר שתלד קודם, ואם ילדה

מכאן ואילך

[לאחר שתי שנים], הרי הוא

ספק

בכור.

פרה וחמור

שילדו

בנות שלש

, הרי הולד

ודאי לכהן, מכאן ואילך

-

ספק

.

אמר לו רבי עקיבא

לרבי ישמעאל:

אילו

היה הדין ש

בוולד

גמור

בלבד הבהמה נפטרת

, ועד שלא ילדה ולד גמור הבא אחריו בכור הוא, כי אז אכן הדין

היה כדבריך!

אבל אין הדבר כן,

אלא אמרו: סימן הוולד בבהמה דקה: טינוף

[שהפילה דם מרחמה, ואותו דם הוה ולד אלא שהפילה, ונקרא "טינוף"] ואף שאין כאן ולד גמור,

וב

בהמה

גסה

סימן לולד:

שיליא, ובאשה: שפיר

[עור שיש בו צורת הולד]

ושיליא

. ושמא טינפה תחילה ושוב ילדה בהתוך שנתה, ואין זה בכור, וכן בכולם. ולפיכך:

זה הכלל: כל שידוע שביכרה

אצל הגוי,

אין כאן לכהן כלום, וכל

שידוע

שלא ביכרה

אצל הגוי,

הרי זה

הולד שנולד -

לכהן

.

ואם ספק

אם ביכרה:

יאכל

הולד שנולד אצל הישראל

במומו לבעלים

, ואין להקריבו שמא חולין הוא בעזרה.

גמרא:

שנינו במשנה: עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק:

ומקשינן:

מיכן ואילך ספק!?

ו

אמאי!?

זיל בתר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות

ויולדות בתוך שנתן נינהו, והא ודאי מילד אוליד

[והרי רובן מתעברות ויולדות בתוך שנתן, ואם כן, ודאי שאף זו ילדה ביד הגוי] והולד שנולד ביד הישראל לאחר שנתה אינו בכור!?

וכי

לימא רבי ישמעאל כרבי מאיר

המובא בהמשך הסוגיא -

סבירא ליה, דחייש למיעוטא

.

ומשנינן:

אפילו תימא

כ

רבנן

סבירא ליה לרבי ישמעאל, ומכל מקום לא קשיא:

ומשום ד

כי אזלי רבנן בתר רובא, ברובא דאיתיה קמן

[רוב שנמצא לפנינו]

כגון תשע חנויות

מוכרות בשר שחוטה ותשע מוכרות בשר נבילה ונמצא בשר שאין אנו יודעים מאיזה חנות יצא,

ו

כן

סנהדרין

שרובם מכריעים את הדין -

אבל רובא דליתא קמן

[רוב שאינו לפנינו] וכרוב זה שאנו אומרים רוב בהמות מתעברות ויולדות ואף זו כמותם,

לא אזלי רבנן בתר רובא

.

ומקשינן עלה:

והא קטן וקטנה

שאנו מסופקים עליהם אם סריס הוא הקטן או איילונית היא, ורוב העולם אינם סריסים

דרובא דליתיה קמן

היא,

ו

מכל מקום

קאזלי רבנן בתר רובא

, הרי שלדעת חכמים אזלינן גם אחר רובא דליתא קמן!?

דתניא

:

קטן

שנפלה אשת אחיו לפניו ליבום,

וקטנה

שנפלה ליבום,

לא חולצין ולא מיבמין, דברי רבי מאיר

, כדמפרש טעמא ואזיל.

אמרו לו

חכמים לרבי מאיר:

יפה אמרת ש

קטן וקטנה

אין חולצין

, ומשום ש"

איש

" ["ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה" - דברים כה ז]

כתוב בפרשה

למעט את הקטן מן החליצה,

ומקשינן אשה לאיש

, שהרי הוקשה לו "יבמתו".

אלא מה טעם

קטן וקטנה

אין מייבמין!?

אמר להם

רבי מאיר:

קטן

אינו מייבם

שמא יימצא סריס

שאינו במצות יבום, ו

קטנה

אינה מתייבמת

שמא תמצא איילונית

שאינה בת יבום,

ונמצאו פוגעין בערוה

[אשת אח שלא במקום מצוה].

ורבנן

סברי:

זיל בתר רוב קטנים, ורוב קטנים לאו סריסים נינהו

. וכן

זיל בתר רוב קטנות, ורוב קטנות לאו איילונית נינהו

. ולפיכך אף הקטן והקטנה מייבמין.

הרי מבואר שאף ברוב שאינו לפנינו הולכים חכמים אחר הרוב, ולשיטתם אף במשנתנו יש לילך אחר רוב בהמות שמתעברות ויולדות בתוך שנתן, ולפטור את היולדת לאחר שנתה!?

אלא אמר רבא

: