Beitzah 12b — Talmud auf Deutsch

אמר ליה

רבי יוחנן:

פוק, תני לברא!

צא ושנה דין זה בחוץ, ולא כאן בבית המדרש!

כי מה ששנית, שהוא לוקה משום

הבערה ו

משום

בשול

ביום טוב -

אינה "משנה

"! לא נשנתה ברייתא כזו, כי ודאי אינו לוקה עליהן, לפי שהותרו מלאכות הבערה ובישול גם שלא לצורך, מתוך שהותרו לצורך.

ואם תמצא לומר

על ידי התנאים השונים את הברייתות שאכן נשנתה

משנה

בלשון זו - בהכרח שלפי

בית שמאי היא

נשנית,

דאמר

במשנתנו ש

לא אמרינן "מתוך שהותרה הוצאה לצורך

-

הותרה נמי שלא לצורך

".

ולפי בית שמאי,

הכא נמי

במלאכת הבערה

לא אמרינן "מתוך שהותרה הבערה לצורך

-

הותרה נמי שלא לצורך

". ולכן הוא לוקה כדבריך, על הבערה שלא לצורך אוכל נפש.

דאי בית הלל, כיון דאמרי

במשנתנו

"מתוך שהותרה הוצאה לצורך

-

הותרה נמי של לצורך

".

לדבריהם,

הכא נמי

בהבערה, אמרינן

"מתוך שהותרה הבערה לצורך

-

הותרה נמי שלא לצורך

", ואינו לוקה עליה .

ומוכח כי גם דעת רבי יוחנן, שמחלוקת בית שמאי, ובית הלל במשנתינו היא לגבי ההיתר במלאכה הנעשית שלא לצורך, "מתוך" שהותרה מלאכה לצורך אוכל נפש.

מתניתין:

אין מפרישים תרומות ומעשרות מן הטבל ביום טוב, משום שהוא נראה כ"מתקן" או

כמקדיש , וכיון שהיתה לו אפשרות להפריש מערב יום טוב, לא התירו לו לעשות מלאכה זו ביום טוב.

אבל התירו חכמים להפריש חלה מן העיסה ביום טוב, כדי שיוכל אדם ללוש לו עיסה ביום טוב ולאכול פת חמה. ואם יחייבוהו ללוש את עיסתו בערב יום טוב כדי להפריש את החלה בערב יום טוב לא תהיה לו פת חמה ביום טוב.

וכמו כן התירו חכמים להרים [להפריש] מן הבהמה שנשחטה ביום טוב את המתנות הניתנות ממנה לכהן, שהם הזרוע והלחיים והקיבה, כי אף שאין שאר הבשר אסור באכילה לפני הפרשתם, צריך להפרידם ממנו, כדי שלא יאכלום עמו ויבטלו עשה של מתנות כהונה .

ונחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתנו האם התירו חכמים גם להוליך את החלה ואת המתנות אל הכהן.

בית שמאי אומרים: אין מוליכין

חלה ומתנות לכהן ביום טוב, בין שהורמו

כבר

מאמש, בין שהורמו מהיום

,,

כיון שגזרו חכמים גזירה כללית שלא להפריש תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב, ובכלל הגזירה אמרו, שלא להוליכם, ואף לא ליתנם לכהנים וללויים בבית הנותן.

ולא התירו חכמים לצורך אוכל נפש, אלא את הפרשת החלה כדי להוציא את העיסה מידי טבל, ואת הרמת המתנות מן הבהמה כדי שלא יאכלום עם בשר הבהמה. אבל הנתינה וההולכה נשארו באסורן הכללי שלא להפריש ולא להוליך ולא ליתן כל מתנות כהונה בשבת וביום טוב.

ובית הלל מתירין

אפילו להוליך ולתת חלה ומתנות בהמה לכהן, בין שהורמו היום ובין מאמש.

אמרו להם בית שמאי

לבית הלל: יש לנו ללמוד ב

"גזרה שוה

", דהיינו, לדמות את ההלכות מדרבנן [שהרי כל הדין שלא להפריש ולא ליתן ולהוליך הוא רק מדרבנן] כך:

חלה ומתנות

הן

מתנה לכהן, ו

גם

תרומה

היא

מתנה לכהן

.

כשם ש

הנכם מודים לנו כי

אין מוליכין

ביום טוב

את התרומה

שהוגבהה מאתמול אל הכהן -

כך

גם תודו לנו ש

אין מוליכין את המתנות

אל הכהן, אפילו אם הוגבהו היום, כי אין צורך יום טוב להוליכן לו .

אמרו להם בית הלל, לא

תדמו את ההלכות הללו! כי

אם אמרתם בתרומה

שאין מוליכין אותה ביום טוב, הרי זה משום

שאינו "זכאי" בהרמתה

ביום טוב, שלא נתנו לו חכמים זכות וכח להפרישה ביום טוב, ולכן גם אין נותנים ואין מוליכין אל הכהן את התרומה שהופרשה מאתמול.

אולם איך

תאמרו במתנות

חלה ובהמה,

שזכאי בהרמתן

ביום טוב, הרי כשם שיש לו זכות בהרמתן כך נתנו לו חכמים זכות בהולכתן ובנתינתן לכהן!

גמרא:

מצינו לקמן בברייתא, שנחלקו כמה תנאים כיצד להעמיד את מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל בהולכת חלה ומתנות ביו"ט. ובאה הגמרא לדון כדעת אלו תנאים סברה המשנה בהעמדת מחלוקתן, ולבאר כיצד מתבארת משנתנו לפי אותם התנאים:

בתחילה,

קא סלקא דעתך

, הניחה הגמרא, שכונת המשנה בדברי בית שמאי ש"אין מוליכין ביום טוב מתנות שהורמו בין מהיום ובין מאמש", היא כפשוטה:

בין

שהורמו מהיום מ

בהמות

שנשחטו מהיום, ו

בין

שהורמו מאמש, ו

[היינו מבהמות]

שנשחטו מאמש.

והיינו, שסוברים בית שמאי שאפילו מתנות שהורמו מבהמה שנשחטה היום או חלה מעיסה שנילושה היום - אין מוליכין אותן לכהן.

ולפי הנחה זו מצדדת הגמרא:

מני מתניתין?

-

לא רבי יוסי

היא,

ולא רבי יהודה

היא,

אלא

-

אחרים

היא.

דתניא

שלשה תנאים נחלקו בהעמדת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל:

א.

אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות

של בהמה [והוא הדין לחלה]

שהורמו מערב יום טוב

-

שמוליכין

אותן לכהן ביחד

עם המתנות שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום.

והמתנות שהורמו ממה שנשחט היום - פשיטא אפילו לבית שמאי שמוליכין אותן, שהרי מותר להרימם ביום טוב, ואינו צריך לשומרם אצלו עד למחר.

לא נחלקו, אלא להוליכן

למתנות שהורמו מבהמה שנשחטה אתמול,

בפני עצמן

:

שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין.

וכך היו בית שמאי דנין: חלה ומתנות

הן

מתנה לכהן, ו

גם

תרומה

היא

מתנה לכהן

.

כשם שאין מוליכין

ביום טוב

את התרומה,

שהרי אין מרימין אותה ביום טוב -

כך

אין מוליכין את המתנות

ביום טוב.

אמרו להם בית הלל: לא! אם אמרתם בתרומה

שאין מוליכין אותה - לפי

שאינו זכאי בהרמתה

של התרומה ביום טוב.

תאמרו במתנות

בהמה,

שזכאי בהרמתן

ביום טוב, ולכן הותרה גם הולכתן לכהן.

וכיון שהותרה הולכתן הותרה גם הולכת כל מתנות בהמה, גם אלו שהורמו אמש, ואפילו להוליכן בפני עצמן מותר.

ובברייתא זו מצינו עוד שיטה במה נחלקו בית שמאי ובית הלל:

אמר רבי יוסי: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המתנות

של בהמה, בין שנשחטו היום ובין שנשחטו אמש,

שמוליכין

אותן אפילו בפני עצמן. כי התירו להוליך אפילו מתנות שהורמו מערב יו"ט, מאחר ומותר להרים ולהוליך ביו"ט. [כדעת בית הלל לפי רבי יהודה].

לא נחלקו אלא על התרומה

-

שבית שמאי אומרים: אין מוליכין

תרומה.

ובית הלל אומרים: מוליכין

אפילו תרומה.

וכך היו בית הלל דנין: חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן.

כשם שמוליכין את המתנות

-

כך מוליכין את התרומה

ביום טוב.

אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם

במתנות

שמוליך אותן לפי שהוא

שזכאי בהרמתן

ביום טוב, וכי

תאמרו

כך

בתרומה, שאין זכאי בהרמתה!?

וכשאסרו לתרום ביום טוב אסרו גם להוליך את התרומה ביום טוב לכהן.

ושיטה נוספת נשנתה בברייתא זו בביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל:

אחרים אומרים: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על התרומה שאין מוליכין

.

לא נחלקו אלא על המתנות,

בין במתנות שהורמו היום ובין שהורמו מאמש.

שבית שמאי אומרים: אין מוליכין, ובית הלל אומרים: מוליכין.

ולאור הנחת הגמרא שבית שמאי אינן מתירים להוליך אפילו מתנות מבהמה שנשחטה היום, ברור הדבר מצד אחד, שמשנתנו אינה כדעת רבי יוסי [שסבר שבית שמאי מתירין להוליך מתנות, ובית הלל מתירים להוליך אפילו תרומה], ומאידך ברור, שהמשנה מתאימה עם שיטת אחרים.

ועתה דנה הגמרא: האם

לימא

, יש לנו לומר בהכרח שמשנתנו היא רק לפי

אחרים היא, ולא

לפי

רבי יהודה!?

שהרי רבי יהודה אמר כי בית שמאי מודים שמוליכין מתנות שהורמו ביום טוב, [ואף התיר להוליך עמם מתנות שהורמו מערב יום טוב].

אמר רבא

: לא, אין הכרח שהמשנה דוקא כשיטת אחרים, ובאמת אפשר להעמידה גם כשיטת רבי יהודה, אלא שיש לשנות את ההנחה שהנחנו בתחילה שלפי בית שמאי לא יתכן להוליך כלל מתנות ביום טוב, אפילו אלו שהורמו היום.

כי

מי

, האם

קתני

במשנתנו שלפי בית שמאי, הדין שאין מוליכין את המתנות שהורמו אמש או ביום טוב, נאמר אפילו במתנות

ש

גם

"הורמו מהיום" וש

גם

"נשחטו מהיום

"?

והרי "אין מוליכין את המתנות

שהורמו

מהיום" בלבד

קתני,

ולא נאמר שמדובר אפילו באלו שנשחטו היום.

ולעולם

-

שחיטתן

היתה

מאמש

ורק הרמתן היתה מהיום, ולכן אין מוליכין אותן, לפי שיכלו לעשות זאת אמש, לאחר שחיטתן אמש.

אבל אם נשחטו היום, ביום טוב, הרי כיון שלא היתה אפשרות להביאן מאתמול, מותר להביאן היום גם לבית שמאי.

ולאור ההנחה החדשה הזאת, מתאימה משנתנו כדברי רבי יהודה.

והוינן בה לפי ההנחה החדשה שהעמיד בה עתה רבא את משנתנו:

אם כן,

לימא

משנתנו רק כפי

רבי יהודה היא, ולא אחרים!?

כי לשיטת אחרים בית שמאי אוסרים להוליך אפילו מתנות שהורמו היום.

ומסקינן:

אפילו תימא

, בכל זאת ניתן לומר, כי משנתנו - גם לפי שיטת

אחרים

היא נשנית!

ו

מה שאסרו, לדברי אחרים, בית שמאי להוליך מתנות, זה רק

בהנך דנשחטו מאמש

, אבל את המתנות מהבהמות שנשחטו היום מותר להוליך גם לבית שמאי.

ומקשינן:

אי הכי

, שיטת אחרים -

היינו

כשיטת

רבי יהודה,

ובמה נחלקו!?

ומתרצינן:

איכא בינייהו טפלה

האם לפי בית שמאי מותר להוליך יחד עם המתנות מהבהמות שנשחטו היום, גם מתנות מהבהמות שנשחטו אמש .

לדעת רבי יהודה בית שמאי מתירין "לטפול" ולצרף אותן להולכה לכהן, ולדעת אחרים אסור.

ומשנתנו, שאינה עוסקת ב"טפילה", אלא רק באיסור הולכת מתנות של בהמה שנשחטה אתמול, היא בין לרבי יהודה ובין לאחרים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי

, לפי בית הלל, שמותר להוליך אפילו תרומה .

רב טובי בריה דרב נחמיה הוה ליה גרבא דחמרא

כד יין

דתרומה.

אתא לקמיה דרב יוסף

.

אמר ליה: מהו לאמטויי

להביא כד זה של תרומה

לכהן האידנא

, עתה ביום טוב?

אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי

שאמר כי לפי בית הלל מותר להוליך אפילו תרומה.

אושפזיכניה

בעל האכסניה

דרבא בר רב חנן הוה ליה אסורייתא דחרדלא

חבילות של שרביטי [תרמילי] חרדל, ובהם זרעונים של חרדל.

אמר ליה

לרבא בר בר חנן:

מהו לפרוכי

, האם מותר לפרק, על ידי מעיכה ביד, את גרעיני החרדל מתוך התרמילים שהם מצויים בתוכם,

ומיכל מנייהו

ולאכול מהם

ביום טוב

, על אף שפירוק זה הוא תולדת מלאכת דישה!? והנידון הוא, האם מלילה מותרת ביו"ט כי היא צורך אוכל נפש כבישול, או כיון שיכל לעשותה מערב יו"ט אסורה משום תולדת דישה.

לא הוה בידיה

דרבא בר בר חנן תשובה על שאלה זו.

אתא

בעל האכסניה

לקמיה דרבא

, ושאלו.

אמר ליה

רבא:

מוללין

ממעכים על ידי שפשוף בידים

"מלילות

" רכות של חיטין, להוציא את הגרעינים של החיטה מהקליפות שסביבם,

ו

כן

מפרכין

, משפשפים בכח, את תרמילי ה

קטניות

, להוציא מתוכם את הקטניות,

ביום טוב.

ואף שמלאכות שיכל לעשותן מערב יו"ט לא התירו לעשותן ביו"ט אפילו לצורך אוכל נפש, שונה דין המלילה והפריכה ביד שהן נחשבות למלאכה "כלאחר יד" , ולכן בשבת אסור לעשותן רק מדרבנן , ואילו ביום טוב מותר לעשותן לצורך אוכל נפש .

איתיביה אביי

לרבא מברייתא ששנינו בתוספתא:

דתניא:

המולל מלילות מערב שבת

ואחר שמלל נשארו הגרעינים והקליפות בתערובת -

למחר מנפח

בשינוי, שלא כדרך הניפוח בימי החול, והיינו שנופח אותם ברוח פיו, ומעבירם בניפוח

מיד

אחת

ליד

שניה, ובכך מתבררים הגרעינים מהפסולת -

ואוכל

את הגרעינים לאלתר.

אבל לא

יברור אותם בשבת מתוך הקליפות לא

בקנון ולא בתמחוי

, שהם כלי הפרדה של פסולת מאוכל, העשויים להפרדת כמות מועטת .

המולל מלילות מערב יום טוב

-

למחר

ביום טוב

מנפח "על יד על יד

", מעט מעט,

ואוכל,

כי מותר לברור ביום טוב בלא שינוי כדי לאכול בו ביום.

ולכן יכול לברור

אפילו בקנון ואפילו בתמחוי

, שבורר בהם מעט לצורך היום,

אבל לא ב

אמצעות

טבלא, ולא בנפה ולא בכברה

, שהם כלים העשויים לברירה מרובה, והבורר בהם נראה שעושה זאת לצורך מחר, ואסור לעשות מלאכה ביום טוב לצורך מחר אפילו אם היא לצורך אוכל נפש.

ומשמע מהברייתא, שמלילת המלילות רק

מערב יום טוב

-

אין,

מותר לעשותה, אבל

ביום טוב

עצמו

לא

התירו למלול, כיון שאפשר לעשותה מערב יום טוב.

ומוכח לכאורה כנגד דברי רבא, שהתיר למלול ביום טוב.

אמר רבא לתרץ:

אפילו תימא

, יתכן לומר שמותר למוללן

ביום טוב

.

ו

מה ששנינו בסיפא של הברייתא "המולל בערב יום טוב", אין הכוונה לאסור למלול ביום טוב, אלא

איידי

היות

דתנא

ב

רישא

של הברייתא לגבי שבת, "מולל

מערב שבת

" - והוצרך לשנות כך משום שאסור למלול בשבת -

תנא

אגב כך ב

סיפא נמי

"מולל

מערב יום טוב

".

והוינן בה:

אם

כן - שמותר למלול מלילות כדי לאוכלם ביום טוב - לכאורה

מצינו תרומה שזכאי בהרמתה

ביום טוב! שהרי במלילתן נגמרת מלאכתן וחל עליהם דין טבל, ומתחייבות בהפרשת תרומה, [כי אין דרך בני אדם להפריש בעודן בשיבלים, שפטורים אז מהפרשה], ואם אינו יכול להרים מהן תרומה ביום טוב אינו רשאי למלול, שהרי לא הותרה מלילה אלא לצורך אכילת יום טוב, ובהכרח שהתירו להפריש תרומה ממלילות ביום טוב, כיון שחיוב תרומה חל עליהם בו ביום.

ו

אילו אנן

תנן

במשנתנו שאומרים בית הלל לבית שמאי:

"לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכו'",

ומשמע שבכל אופן אסור להפריש תרומה ביום טוב!?

ומתרצינן: לא קשיא

לעולם לדברי הכל מוללים מלילות ביום טוב, אך לא לדברי הכל מפרישים תרומה ביום טוב.