Bawa Batra 79a — Talmud auf Deutsch

"ונשים"

[לשון אש]

עד נפח

" - המתן

עד שתבא אש

של גיהנם

שאינה צריכה ניפוח

במפוח.

"עד מידבא"

המתן

עד שתדאיב

האש ותצער את

נשמתן

של הרשעים.

ואמרי לה

[יש מפרשים]: "עד מידבא", היינו

עד דעביד

הקדוש ברוך הוא

מאי דבעי

, מה שברצונו לעשות ברשעים לעולם הבא, כי בעולם הזה דרך רשעים מצלחת, כדי לטרדם לעולם הבא.

אמר רב יהודה אמר רב: כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו שנאמר

[יחזקאל טו ז]:

ונתתי את פני בהם, מהאש יצאו והאש תאכלם

, כלומר הם יצאו ופרשו מן התורה שהיא אש, ועונשם יהיה מדה כנגד מדה: האש תאכלם.

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל

אמר

בשם

רבי יונתן: כל הפורש

, מפריש ומבדיל, את

עצמו מדברי תורה

-

נופל בגיהנם. שנאמר

[משלי כא טו]:

"אדם תועה מדרך השכל, בקהל רפאים ינוח"

, אדם התועה בדרכו ופורש מדרך התורה שהיא דרך החכמה והיושר, סופו להתדרדר וליפול יום יום, ולא ינוח אלא במותו, כשיהיה בקהל עדת "רפאים" - אנשי גיהנם.

ואין "רפאים" אלא גיהנם, שנאמר

[משלי ט יח]:

"ולא ידע, כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה"

, ההולך אחרי תאוותו וחוטא, אינו מעלה בדעתו שדרכו תביא אותו לגיהנם, כי שם - מקום ההולכים אחרי התאוה, "רפאים" - גיהנם, והקרואים ומזומנים לתאוות ירדו לעומק ה"שאול" - גיהנם.

שנינו במשנה:

מכר אשפה מכר זבלה

, מכר בור מכר מימיה, מכר כוורת מכר דבורים, מכר שובך מכר יונים.

הגמרא מביאה משנה במסכת מעילה [יג א] ודנה בדבריה, היות ובסוף הסוגיא הקשו ממשנתינו.

א. אסור להדיוט ליהנות מקדשי השם, בין מדברים הקריבין על גבי המזבח, בין מקדשי בדק הבית, הן אותם שראויים בעצמם לקרבן ולצרכי בנין בית המקדש, והן אותם שהקדישו אותם על מנת להמכר ולקנות בדמיהן קרבנות או צרכי הבנין,

ב. כל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם מעל. המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן ההקדש, מעל בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש, ומביא איל בשני סלעים ומקריבו לאשם ומתכפר לו וזהו הנקרא: "אשם מעילות".

תנן התם

[במעילה יג א]:

כל

דבר

הראוי ל

הקריב על גבי

מזבח, ולא

ראוי הוא

לבדק הבית

, כגון שור וכשב ועז תמימים, תורים ובני יונה שראויים לקרבן, וכן סולת ויין ושמן שראויים למנחות ולנסכים, וכל אלו אינם ראויים לכבשן בבנין, אם הקדישן למזבח, מועלין בהן. וכל דבר הראוי

לבדק הבית ולא

ראוי הוא

למזבח

, כגון זהב וכסף ואבנים יקרות, אם הקדישן לבדק הבית, לצרכי בנין בית המקדש, מועלין בהן.

ואפילו אם גופן

לא

ראוי

ל

הקרבה על גבי

מזבח, ולא

להנתן בעצמו

לבדק הבית

, כגון חלב וגבינה אשפה ועשבים, אם הקדיש אותם על מנת להמכר ולקנות בדמיהן בהמה לקרבן או צרכי בדק הבית, מועלין בהם.

ולא רק אם הקדיש אותם בעצמם, אלא אף אם הקדיש דברים שיש בתוכם חפצים, הרי הם מוקדשים וכן מה שבתוכן, ו

מועלין בהן ובמה שבתוכן

.

כיצד?

א. אם

הקדיש בור

, ובשעת ההקדש היתה הבור

מלאה מים

. הרי הבור עצמו קדוש לדמיו, וכן המים שבתוכו נתקדשו, ומועלין בבור ובמים שבתוכו.

ב. וכן, אם הקדיש

אשפות מלאות זבל

, הרי הם קדושים לדמיהם, ומועלין בהן ובמה שבתוכן.

ג. וכן, אם הקדיש

שובך מלא יונים

, הרי השובך עצמו קדוש לדמיו, והיונים קריבים לגבי מזבח, ומועלין בשובך וביונים שבתוכו.

ד. וכן, אם הקדיש

שדה מלאה עשבים

, הרי הם קדושים לדמיהם.

ה. וכן, אם הקדיש

אילן נשוי

, טעון,

פירות

, הרי הם קדושים לדמיהם, ו

מועלין בהן ובמה שבתוכן

.

ודווקא אם היו מליאים בשעת ההקדש,

אבל

אם הקדישם כשהם ריקנים, ואחר כך נתמלאו, מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן.

כיצד?

א. אם

הקדיש בור ואחר כך נתמלא

הבור

מים

. הבור קדוש ומועלין בו, ואין המים קדושים. ב. וכן אם הקדיש

אשפה

ריקנית

ואחר כך נתמלאה

האשפה

זבל

, האשפה קדושה ומועלין בה, ואין הזבל קדוש.

ג. וכן, אם הקדיש

שובך

ריק

ואחר כך נתמלא

השובך

יונים

, השובך קדוש ומועלין בו, ואין היונים קדושות.

ד. וכן, אם הקדיש

אילן

בלא פירות

ואחר כך נשא

האילן

פירות

.

ה. וכן, אם הקדיש

שדה

ריקנית ו

אחר כך נתמלאה

השדה

עשבים

, הרי האילן והשדה קדושים ו

מועלין בהן, ואין מועלין במה שבתוכן

, היות ולא נתקדשו הפירות שבאילן ולא העשבים שבשדה,

אלו הם

דברי רבי יהודה

הסובר: אין מעילה בגידולי הקדש, אף על פי שהקדש גרם לפירות ולעשבים לגדול.

רבי יוסי

חולק ו

אומר: המקדיש את השדה

ואחר כך נתמלאה השדה עשבים,

ו

כן המקדיש

את האילן, מועלין בהן ובגידוליהם, מפני שהן גידולי הקדש

, והיות שהם באים מגופו של הקדש, הרי הם קדושים כמותו.

תניא

בברייתא:

אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה

האומר: הקדישם ריקנים ונתמלאו מועלים בהם ולא במה שבתוכם -

בבור ושובך

.

ו

נראין

דברי רבי יוסי

האומר: הקדישם ריקנים ונתמלאו מועלים בהם ובמה שבתוכם -

בשדה ואילן

, ומפרש לה בסמוך.

קא סלקא אדעתין: מה שאמר רבי "נראים" היינו "נראים לי"; רבי אמר שדברי רבי יהודה בבור ושובך נראים ומסתברים לו, ומאידך - מסתברא כדברי רבי יוסי באילן ושדה.

ותמהינן:

האי מאי

, הרי אי אפשר לומר כך.

כי

בשלמא

מה שאמר רבי:

נראין דברי רבי יהודה בבור ושובך

, אכן ניתן להבין.

כי לשון זו משמע שדוקא בבור ושובך נראין דברי רבי יהודה,

מכלל

[משמע]

דפליג

רבי יהודה נמי

אשדה ואילן

שאין מועלין במה שבתוכן, ועל זה אמר רבי שאין דבריו נראין.

אלא

מה שאמר רבי:

נראין דברי רבי יוסי בשדה ואילן, מכלל

, הרי משמע,

דפליג

רבי יוסי על רבי יהודה גם

בבור ושובך

.

ו

הרי אין זה נכון, ד

הא רבי יוסי

ב

שדה ואילן קאמר

שמועלים במה שבתוכם, אבל בבור ושובך לא נחלק רבי יוסי על רבי יהודה מעולם!?

ואם רבי התכוון לפסוק הלכה כרבי יוסי, היה עליו לומר: הלכה כרבי יוסי, ותו לא, וממילא היינו מבינים שמועלים בגידולי השדה והאילן ואין מועלים במה שבתוך הבור והשובך,

וכי תימא

: רבי יוסי חולק על רבי יהודה אפילו בבור ושובך, ולא הוזכרה דעתו במשנה דמעילה.

ומה שאמר רבי יוסי במשנה,

לדבריו דרבי יהודה קאמר

, אני סבור שבכל המקרים מועלים במה שבתוכן, אך לדבריך, שאין אתה מודה לי במה שבא אליהם מבחוץ, תודה לי על כל פנים בשדה ואילן שגידוליהם הקדש.

על כן אמר רבי: נראין לי דברי רבי יוסי בשדה ואילן, כי בבור ושובך נראין לרבי דברי רבי יהודה ולא דברי רבי יוסי:

ו

הרי כך אי אפשר לומר, ד

ה

א

תניא

בברייתא:

אמר רבי יוסי: אין אני רואה דבריו של רבי יהודה בשדה ואילן

, ולדעתי: פירות האילן ועשבי השדה קדושים הם,

מפני שהן גידולי הקדש

.

משמע,

בשדה ואילן הוא ד

אמר רבי יוסי ש

אינו רואה

דבריו של רבי יהודה,

הא בבור ושובך רואה

רבי יוסי את דבריו, ומודה לו.

אם כן, תיקשי: מדוע אמר רבי: נראין דברי רבי יוסי בשדה ואילן, ומשמע שרבי יוסי חולק גם בבור ושובך, הרי מן הברייתא יש ללמוד שבבור ושובך לא נחלק רבי יוסי!? ומשנינן: "נראין" שאמר רבי, אין הכוונה: "נראין לי" אלא

הכי קאמר: נראין דברי רבי יהודה לרבי יוסי בבור ושובך, שאף רבי יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן, אבל בבור ושובך מודי ליה

רבי יוסי לרבי יהודה.

תנו רבנן

:

הקדישן ריקנין ואחר כך נתמלאו

-

מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן

, כי ההקדש חל על מה שקיים בשעת ההקדש, ולא על מה שבא לשם אחר כך.

רבי אלעזר ברבי שמעון

חולק ו

אומר: אף מועלין במה שבתוכן

, ולהלן מפרשת הגמרא במה נחלקו תנא קמא ורבי אלעזר בן רבי שמעון.

אמר

, פירש,

רבה: מחלוקת

ם של חכמים ורבי אלעזר בן רבי שמעון היא

בשדה ואילן

שהקדישם ריקנים וצמחו בהם עשבים ופירות.

דתנא קמא סבר לה כרבי יהודה

האומר: אין מועלים בגידולי הקדש, לפיכך אין מועלים בעשבים ובפירות.

ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כרבי יוסי

האומר: מועלים בגידולי הקדש, לפיכך מועלים בהם ובמה שבתוכן.

אבל בבור ושובך

שהקדישם ואחר כך נתמלאו,

דברי הכל

, בין חכמים ובין רבי אלעזר ברבי שמעון סוברים:

מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן

, כי ההקדש אינו יכול לחול על המים והיונים שעדיין לא היו ברשות הבעלים בשעת ההקדש, וגם אין הקדש קונה מה שבא אל רשותו בקנין חצר.

אמר

, שאל,

ליה אביי

לרבה:

ואלא

, לפי דבריך,

הא דתניא

בסיפא של ברייתא זו:

אם

הקדישן מלאין, מועלין בהן ו

אף

במה שבתוכן

.

ורבי אלעזר ברבי שמעון מחליף

את שיטתו ואומר: אף על פי שאם הקדישן ריקנים אני מחמיר וסובר שמועלים במה שבתוכן, בהקדישן מלאים מיקל אני וסובר שאין מועלים במה שבתוכן.