Bawa Batra 11b — Talmud auf Deutsch

אבל מייחד ליה פיתחא,

אם היה לו פתח בבית שהיה סמוך לחפירה, ודרך פתח זה היה משליך את הגרעינים ונוטל אותם, במקרה זה

אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו

, ואין לו ארבע אמות לכל צד. שהרי רגיל הוא לגשת לחפירה זו דרך הפתח, וכשם שאין לאדם בביתו אלא ארבע אמות נגד פתח הבית, כן אין לו אלא ארבע אמות כנגד הפתח שבו יוצא לאותה חפירה .

אמר רב הונא, אכסדרה

בית שאין לו דפנות, ותקרתו נסמכת על ארבעה עמודים

אין לה ד' אמות

לפניה בחצר. ומפרשת הגמרא - שהרי

טעמא מאי

מה טעם אמרו שארבע אמות מול פתח הבית שיכים לבעל הבית,

משום פירוק משאו

כדי שיוכל לפרוק את משאו באותם ארבע אמות ולהכניסו לבית, שהרי אין יכול להכניס את החמור עם משאו לתוך הבית . ואילו

הכא

באכסדרה

אפשר דעייל לגואי

יכול להכניס את החמור לתוך האכסדרה שהרי אין לה דפנות

ו

שם

מפרק

את משאו, נמצא שאין לו צורך בארבע אמות מול האכסדרה.

מתיב רב ששת

, שנינו בברייתא,

אחד שערי בתים ואחד שערי אכסדראות, יש להן ארבע אמות

בחצר מול פתח הבית. הרי מבואר בברייתא זו שיש לבעל האכסדרה ארבע אמות בחצר.

ומשנינן:

כי תניא ההיא

מה ששנינו בברייתא שגם לאכסדרה יש ארבע אמות בחצר, אין זה אלא

באכסדרה דבי רב

אכסדרה זו יש לה דפנות אלא שדפנות אלו מוקפים בחלונות, ומשום כך קרויה 'אכסדרה' , ובעל אכסדרה זו יש ארבע אמות בחצר, כדי שיוכל לפרוק שם את משאו.

ומקשינן: הלא ב

אכסדרה דבי רב פשיטא

שיש לבעל אותה אכסדרה ארבע אמות בחצר, שהרי

אידרונא

מעליא הוא

זה חדר גמור, ודינו ככל בית בחצר, שיש לבעל הבית ארבע אמות בחצר מול פתח הבית -

אלא

מה שמבואר בברייתא שיש לבעל האכסדרה ארבע אמות בחצר, הדברים אמורים

באכסדרה רומייתא

בית מוקף דפנות נמוכות שאינם מגיעים לתקרה , ועל זה חידשה הברייתא כי יש לבעל אכסדרה זו ארבע אמות בחצר. אבל אכסדרה שאין לה דפנות כלל, אין לבעל האכסדרה ארבע אמות בחצר.

תנו רבנן, בית שער

בית קטן העשוי בפתח הטרקלין, וכן

אכסדרה, ו

כן

מרפסת

שממנה נכנסים אל תוך עלית הגג -

יש להן

לבעל בית השער ולבעלי האכסדרה והמרפסת

ארבע אמות

בחצר או במרפסת מול פתח הבית.

היו חמשה

בתים פתוחין למרפסת

שהיו כמה עליות גג פתוחים לתוך המרפסת, כלומר שעולים בעלי העליות בסולם למרפסת, ומשם נכנסים כל אחד לתוך עליתו שלו

אין להן

במרפסת

אלא ארבע אמות בלבד

לכולם יחד, ואין אומרים שיש לכל אחד מהם ארבע אמות במרפסת, שהרי כולם עולים ויורדים בסולם, ואינם צריכים אלא ארבע אמות סביב הסולם.

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי

, מי שיש לו

לול של תרנגולין

ופתח הלול פונה לחצר, האם

יש לו ארבע אמות

בחצר מול פתח הלול,

או אין לו ארבע אמות

.

אמר ליה, טעמא מאי

מה טעם אמרו חכמים שיש לבעל הבית ארבע אמות מול פתח החצר, אין זה אלא

משום פירוק משאו

כדי שיוכל לפרוק באותם ארבע אמות את המשא מעל החמור, ולהכניס את המשא לתוך הבית. אבל

הכא

בלול של תרנגולים, אין צורך לארבע אמות כדי להכניס את התרנגולים, שכן התרנגול

מטפס ועולה

לראש הלול ומשם נכנס ללול, וכשרוצה לצאת

מטפס

לראש הלול

ויורד

אל מחוצה לו, ולכן אין לבעל הלול ארבע אמות בחצר .

בעא מיניה רבא מרב נחמן, בית

ש

חציו מקורה וחציו אינו מקורה

, ופתח הבית פונה לחצר. האם

יש לו

לבעל הבית

ארבע אמות

בחצר מול פתח הבית,

או אין לו ארבע אמות

-

אמר ליה, אין לו ארבע אמות!

שהרי,

לא מבעיא

אין צריך לומר שאם היה

קירויו מלגיו

החלק המקורה פנימי, כלומר שהצד החיצוני הפונה לחצר שבו פתח הבית לא היה מקורה, והצד הפנימי היה מקורה - כי אז ודאי אין לבעל הבית ארבע אמות בחצר

דאפשר דעייל לגואי ומפרק

שהרי יכול להכנס עם החמור דרך החלק המקורה לתוך החלק שאינו מקורה בבית ושם לפרוק שם את משאו [שהרי כל הטעם שנתנו ארבע אמות בחצר, הוא משום שאין דרך לפרוק את משא החמור בבית מפני הכלים שבבית, אבל כאן יכול להכנס, כי בחלק שאינו מקורה אין דרך להניח כלים].

אלא אפילו קירויו כלפי חוץ

כלומר שהצד החיצוני שבו פתח הבית מקורה, גם באופן זה לא נתנו לו ארבע אמות בחצר, שכן

אפשר דעייל לגואי

יכול לסובב את החמור לחלק הבית שאינו מקורה,

ו

שם

מפרק

את המשא מעל החמור .

בעא מיניה רב הונא מרב

אמי

-

אחד מבני מבוי

מבוי הוא סמטה צרה ופתח כמה חצירות פתוח למבוי, ואחד מבני המבוי שהיה פתחו פונה למבוי,

שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר

רצה לפתוח פתח חדש בצד השני של ביתו הפונה למבוי אחר . האם

בני

ה

מבוי

השני

מעכבין עליו

מלפתוח פתח לתוך המבוי שלהם,

או אין מעכבין עליו

.

אמר ליה בני מבוי מעכבין עליו!

שכן עד עתה לא היה לבעל אותו בית זכות לעבור במבוי שלהם, ואם יפתח פתח יעבור שם .

עוד שאל רב הונא את רב אמי:

אכסניא

צבא המלך שבא לעיר, ומוטל על בני העיר לדאוג להם לאכסניה, כיצד מתחלקים , האם

לפי בני אדם מתחלקת

ובית שיש בו הרבה בני אדם מחויב לתת אכסניה ליותר חילים.

או לפי פתחים מתחלקת

כלומר מי שיש לו פתחים רבים לביתו, חיב לקחת לביתו יותר חילים.

אמר ליה: לפי בני אדם מתחלקת!

-

תניא נמי הכי

וכך שנינו בברייתא -

זבל ש

נוצר

בחצר

על ידי שהשליכו בעלי הבתים זבל מבתיהם אל החצר, הרי אותו זבל

מתחלקת לפי פתחים

ומי שיש לו יותר פתחים נוטל יותר זבל , דכיון שיש לו יותר פתחים מסתמא השליך יותר זבל.

אכסניא

צבא המלך שבא לעיר, ומוטל על בני העיר לדאוג להם לאכסניה.

לפי בני אדם

כלומר, בית שיש בו יותר אנשים, מחויב לקחת אל ביתו יותר חילים .

אמר רב הונא, אחד מבני מבוי

שפתח ביתו פונה למבוי,

שבקש לסתום כנגד פתחו

להקיף במחיצה את אותם ארבע אמות שיש לו במבוי מול פתח ביתו - [שכן כמו ששנינו לעיל שיש לבעל הבית ארבע אמות בחצר מול פתח ביתו, הוא הדין יש לו ארבע אמות במבוי מול פתח ביתו ]

בני מבוי מעכבין עליו

שלא יקיף במחיצה את ארבעת אמותיו,

ש

כן על ידי זה

מרבה עליהן את הדרך

כי כשהולכים במבוי עליהם להקיף את מחיצתו וללכת מסביב.

מיתיבי

קושיה על רב הונא שאמר דבני המבוי מעכבים את בעל הבית מלהקיף את ארבעת אמותיו במבוי, במחיצה. -

שנינו בברייתא -

חמש חצרות

זו לצד זו ש

פתוחות למבוי

שפתח כל החצרות פונה למבוי, והמבוי סגור משלשת צדדיו, ואין אפשרות לצאת מתוכו אלא דרך צד אחד, הרי

כולן משתמשות

בשטח המבוי הסמוך לפתח, יחד

עם

החצר

החיצונה

הסמוכה לפתח המבוי, ואין יכול בעל החצר החיצונה לעכבם מלעבור סמוך לחצירו, שהרי לכולם יש זכות לעבור בחלק זה של המבוי כדי לצאת ממנו.

ו

גם

החיצונה משתמשת לעצמה

באותו שטח, אך אין לה זכות בשאר חלקי המבוי הפנימיים .

והשאר

החצירות הפנימיות

משתמשות

בחלק המבוי הסמוך לחצר השניה

עם

בעל החצר

השניה

שכן יש להם זכות לעבור שם לעבר פתח המבוי.

והשניה משתמשת לעצמה

באותו שטח יחד עם בני החצרות הפנימיות

ו

כן

משתמשת

בעל החצר השניה

עם החיצונה

בחלק המבוי הסמוך לחצר החיצונה -

נמצאת

החצר ה

פנימית משתמשת לעצמה

לבדה בחלק המבוי הסמוך אליה, שהרי אין לאף אחד מבני החצירות זכות באותו חלק של המבוי,

ו

מלבד זה

משתמשת עם כל אחת ואחת

בחלקי המבוי הסמוכים לכל חצר וחצר, שהרי בדרכו לפתח עובר בן החצר הפנימית ליד כל החצירות האחרות -

וקשה על רב הונא שאמר לעולם מעכבים בעלי הבתים את חבירם מלהקיף את ארבעת אמותיו במחיצה, ואפילו בעלי הבתים הסמוכים לפתח המבוי מעכבים את בעל הבית הפנימי מלהקיף את ארבעת אמותיו במבוי במחיצה, ואילו כאן שנינו שהסמוכים לפתח המבוי, אין להם זכות בחלק המבוי הפנימי .

ומשנינן:

תנאי היא

דין זה נתון למחלוקת תנאים, ואף שבברייתא מבואר שאין לבני החצרות החיצוניות זכות בחלקי המבוי הפנימיים, אין זה קשה על רב הונא, משום שתנא אחר סובר כדבריו -

דתניא

, שהיה פתח ביתו פונה למבוי,

שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר

רצה לפתוח פתח חדש בצד השני של ביתו הפונה למבוי אחר

בני מבוי מעכבין עליו

שכן עד עתה לא היה לבעל אותו בית זכות לעבור במבוי שלהם, ואם יפתח פתח יוכל לעבור שם. ואם

היה

לו מכבר פתח הפתוח לאותו מבוי, אלא שהיה פתח זה

סתום

שסתמו בעל הבית,

ו

לאחר זמן

בקש

שוב

לפותחו

. באופן זה

אין בני מבוי מעכבין עליו

-

דברי רבי

.

וממשיכה הברייתא:

רבי שמעון בן אלעזר אומר, חמש חצרות הפתוחות למבוי, כולן

כל בעלי החצירות

משתמשות ב

כל ה

מבוי זו עם זו

ויש לבעל החצר החיצונה הסמוכה לפתח המבוי זכות להשתמש גם בחלק המבוי הפנימי -

ותמהה הגמרא:

חצרות מאן דכר שמייהו?

על מה מוסבים דברי רבי שמעון בן אלעזר, הלא לא הוזכר בברייתא זו כלל דין זה.

ומשנינן:

חסורי מחסרא

דברי הברייתא שלפנינו חסרים

והכי קתני

וכך יש לגרוס -

וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה וכו'

כמו ששנינו לעיל שאין לבעל החצר החיצונה זכות בחלקי המבוי הפנימיים -

דברי רבי

.

ועל כך ממשיכה הברייתא -

רבי שמעון בן אלעזר אומר חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות במבוי

ויש לבעל החצר החיצונה הסמוכה לפתח המבוי, זכות להשתמש גם בחלק המבוי הפנימי -

הרי שנחלקו תנאים אם יש זכות לבעל החצר החיצונה בחלקי המבוי הפנימיים, ודברי רב הונא אמורים לשיטת רבי שמעון בן אלעזר:

אמר מר

שנינו בברייתא, אם רצה בעל הבית לפתוח פתח למבוי אחר, הרי בני המבוי מעכבים עליו שלא לפתחו, אבל אם

היה סתום

שהיה מכבר פתח אלא שבעל הבית סתמו.

ו

לאחר זמן

בקש

שוב

לפותחו אין בני מבוי מעכבין עליו!

-

אמר רבא, לא שנו

בברייתא שאם סתם בעל הבית את הפתח ושוב ביקש לפתחו אין בני רשות הרבים מעכבים עליו,

אלא

באופן

ש

בשעה שסתם בעל הבית את הפתח

לא פרץ את פצימיו

לא סילק את המשקוף והמזוזה ומפתן הדלת. כי בזה גילה דעתו שלא סילק דעתו מאותו פתח וסופו לפתחו.

אבל

אם בשעה שסתם את הדלת

פרץ את פצימיו

אזי

בני מבוי מעכבין עליו

שלא לפתוח שוב את הפתח, דכיון שסגר את הפתח והוריד את פצימיו, הרי זה כקיר סתום, וכשבא לפתוח מחדש את הפתח הרי זה כאילו פותח בפעם הראשונה, ומעכבין אותו בני המבוי .

אמר ליה אביי לרבא, תניא דמסייע לך

שאין הפתח נחשב כסתום, אלא אם כן פרץ את פצימיו .