Bawa Batra 11a — Talmud auf Deutsch

תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה לו, רבי פרנסני, אמר לה, העבודה

[לשון שבועה],

שאין בקופה של צדקה כלום

.

אמרה לו, רבי, אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים

.

עמד ופרנסה משלו

.

לימים חלה

בנימין הצדיק

ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת

מישראל כאילו קיים עולם מלא

שהרי לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועוד שמצינו שאמר הקדוש ברוך הוא לקין שהרג את הבל 'קול דמי אחיך זועקים אלי', לא נאמר 'דם אחיך' אלא 'דמי אחיך' כלומר דמו ודם זרעו וזרע זרעו עד עולם, ומכאן שהמאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, והמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא - וטענו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא -

ו

כי

בנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?

מיד קרעו לו גזר דינו!

ו

תנא, הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו

.

תנו רבנן, מעשה במונבז המלך

שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת

כי היה מוציא את כל כספו וכספי אבותיו כדי להאכיל את העניים .

וחברו עליו

התאספו אליו

אחיו ובית אביו ואמרו לו, אבותיך גנזו

אוצרות

והוסיפו על

האוצרות

של אבותם, ו

אילו

אתה מבזבזם! אמר להם

, מעשי עדיפים על מעשי אבותי, שכן

אבותי גנזו

אוצרות

למטה

בעולם הזה.

ו

אילו

אני גנזתי למעלה

לעולם הבא.

שנאמר

'

אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף

', כלומר, כאשר 'אמת מארץ תצמח' שעושים ישראל מעשי צדקה, אזי 'צדק משמים נשקף' לשלם גמול טוב לעושי הצדקה.

ועוד, ש

אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו

, ואוצרותיהם נמצאים בסכנה,

ו

אילו

אני

גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר

'

צדק ומשפט מכון כסאך

', כלומר, שמעשי הצדק והמשפט גנוזים תחת כסא הכבוד.

ועוד ש

אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות

שהרי גמילות חסדים היא מהדברים שעושה פירות בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא .

שנאמר

'

אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו

' כלומר שיאכלו הצדיקים את פרי צדקותיהם בעולם הזה.

עוד הוסיף מונבז המלך -

אבותי גנזו

[

אוצרות

]

ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר

'

פרי צדיק עץ חיים

[גמול פירות מעשה הצדיקים, הוא כעץ חיים הקיים לעולם] ,

ולוקח נפשות חכם

', הרי שעושה הצדקה ומחיה נפשות קרוי 'לוקח נפשות'.

ועוד, ש

אבותי גנזו לאחרים, ו

אילו

אני גנזתי לעצמי, שנאמר

'

ולך תהיה צדקה

' הרי שהצדקה מתיחסת לעושיה.

ועוד, ש

אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר

'

והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך

' כלומר שאחר שהולך האדם לבית עולמו, הולכים לפניו מעשי צדקתו .

שנינו במשנה, השוכר דירה בעיר אינו חייב להשתתף בהוצאות העיר אלא אם כן דר בה שנים עשר חודש -

ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר

מיד.

מה שמבואר ב

מתניתין

דהדר בעיר אינו נחשב מיד כאנשי העיר, אלא אם כן קנה בה דירה, הוא

דלא כרבן שמעון בן גמליאל

.

דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם קנה בה

בעיר, אפילו

קרקע כל שהוא הרי הוא כאנשי העיר

מיד, וחייב להשתתף בהוצאות העיר. הרי, שלשיטת רבן שמעון בן גמליאל, די בקנית קרקע כל שהוא כדי להחשב מבני העיר.

ומקשינן:

וה

ל

א תניא

, ד

רבן שמעון בן

גמליאל אומר

, ש

אם קנה שם

בעיר

קרקע הראויה לבית דירה הרי הוא כאנשי העיר

. ומבואר שכדי להחשב מבני העיר צריך לקנות קרקע הראויה לבנות עליה דירה, ואילו בברייתא לעיל אמרו, דאפילו אם קנה קרקע שגדלה כל שהוא, מיד הוא כאנשי העיר.

ומשנינן:

תרי תנאי, ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל,

נחלקו תנאים בדברי רבן שמעון בן גמליאל, יש שאמרו בשמו שצריך לקנות בעיר קרקע שראוי לבנות עליה בית דירה. ויש שאמרו משמו שאף אם קנה קרקע כל שהוא נחשב כאנשי העיר.

מתניתין:

השותפים בחצר, ורצה אחד מהשותפים לפרק את השותפות ולחלוק את החצר,

אין חולקין את החצר, עד שיהא

לאחר החלוקה

ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה

. אבל אם החצר קטנה משמונה אמות, ולאחר החלוקה לא ישאר ביד כל אחד מהם ארבע אמות, אין יכול האחד לכפות את חבירו לחלוק את החצר -

טעם דין זה מבואר בהמשך המשנה, כי אין השותף יכול לכוף את שותפו לחלוק, אלא אם כן גם לאחר החלוקה לא ישתנה שמו של הדבר שאותו חולקים, ושיערו חכמים שכל זמן שיש בחצר ארבע אמות עדיין קרויה 'חצר'. אבל שטח שהוא פחות מארבע אמות אינו קרוי 'חצר', ואין האחד יכול לכוף את שותפו ליטול חלק שאינו קרוי חצר .

ו

כן

לא

יכול אחד לכפות את שותפו לחלוק

את השדה, עד שיהא בה

לאחר החלוקה

תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה

.

רבי יהודה אומר

אין צריך שיהיה תשעה קבין לכל אחד מהם, אלא

עד שיהא בה תשעת חציי קבין לזה ותשעת חציי קבין לזה!

ו

כן

לא

יכול אחד לכפות את שותפו לחלוק

את הגינה, עד שיהא בה

לאחר החלוקה

חצי קב לזה וחצי קב לזה

. כי זהו השיעור הפחות ביותר כדי ששטח זה יקרא 'גינה' .

רבי עקיבא אומר

אין צריך שיהיה לאחר החלוקה חצי קב לכל אחד מהם, אלא די שיהיה לכל אחד מהם אחר החלוקה שטח של

בית רובע

כי גם שטח זה עדיין קרוי גינה .

ו

כן

לא

יכול אחד לכפות את שותפו לחלוק

את הטרקלין, ולא את המורן

[מין טרקלין],

ולא את השובך, ולא את הטלית, ולא את המרחץ, ולא את בית הבד

שכותשים בו זיתים ,

ולא את בית השלחין

שדה שמשקים אותה מהמעין הסמוך לה ,

עד שיהא בהן

אלא אם כן גם לאחר החלוקה יהיה בהם

כדי לזה וכדי לזה

כלומר, שישאר ביד כל אחד מהם חלק ראוי באותו דבר, וכמו שממשיכה המשנה לבאר

זה הכלל, כל שיחלק ושמו עליו

שגם לאחר החלוקה לא ישתנה שׁמו של אותו דבר,

חולקין

יכול האחד לכפות את חבירו לחלוק עמו בדבר.

ואם לאו

אם לאחר החלוקה ישתנה שמו של החפץ [מחמת קטנו]

אין חולקין!

אימתי

אמרו שאם ישתנה שם הדבר אחר החלוקה אין חולקים בו, אין זה אלא

בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים

לחלוק,

אפילו פחות מכאן יחלוקו!

דין זה הוא פשוט ואין צורך להשמיעו, שהרי ודאי אם שניהם רוצים יכולים לחלוק בצורה שהסכימו עליה, ולא שנו כאן דין זה אלא משום הדין הבא -

ו

אם היו שותפים ב

כתבי הקדש

ספר תורה, או נביאים וכתובים הכתובים על קלף ומדובקים יחד כספר תורה . הרי,

אף על פי ששניהם רוצים

לחלוק

לא יחלוקו

משום שגנאי הדבר לחתכם .

גמרא:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, ארבע אמות שאמרו

במשנה, שאין חולקים את השדה אלא אם כן ישאר ביד כל אחד מהם חצר בגודל ארבע אמות, אותם ארבע אמות הם

חוץ משל פתחים

חוץ מארבע אמות נוספות שצריך שיהיה לכל אחד בפתח ביתו. כלומר, ראובן ושמעון, שבתיהם היו פתוחים לתוך חצר אחת, והיו שותפים באותה חצר, ועתה רוצה אחד מהם לחלוק. צריך שישאר ביד כל אחד מהם ארבע אמות בחצר כמבואר במשנה, ומלבד זה צריך שיהיה לכל אחד מהם ארבע אמות נוספות בפתח ביתו, כדי שיוכל לפרק את המשא מעל החמור. נמצא שאין האחד יכול לכוף את חבירו לחלוק אלא אם כן יש ששה עשר אמות בחצר, כי לאחר החלוקה צריך שיהיה לכל אחד שמונה אמות, ארבע אמות בפתח ביתו ועוד ארבע אמות נוספות בחצר.

תניא נמי הכי אין חולקים את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה

.

וה

ל

א אנן תנן ארבע אמות לזה וארבע

אמות לזה?

אלא שמע מינה כדרבי אסי

שמלבד הארבע אמות שעליהם מדובר במשנה, צריך כל אחד שיהיה לו ארבע אמות נוספות בפתח ביתו -

שמע מינה!

ואיכא דרמי להו מירמא

יש שהביאו את דברי רבי אסי כתשובה לשאלה -

תנן

במשנתינו

אין חולקין את החצר עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה. ו

קשה

ה

לא

תניא

בברייתא שצריך שיהיה

שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה

.

ועל קושיה זו

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן,

ד

ארבע אמות שאמרו

במשנתינו, הכונה לארבע אמות

חוץ מ

ארבע אמות

של פתחים

שצריך כל אחד בפתח ביתו.

אמר רב הונא

, מי שהיה לו חצר ובה שני בתים, כאשר לבית אחד היה שני פתחים ואילו לבית השני היה רק פתח אחד. וחילק בתים אלו בין בניו ונתן לכל אחד מהם בית בחצר, ולא פירש להם כיצד יחלקו את החצר, הרי,

חצר מתחלקת לפי פתחיה

זה שיש לו שני פתחים בביתו נוטל שני שליש מהחצר, וזה שיש בביתו פתח אחד נוטל שליש חצר .

ורב חסדא אמר

אין החצר מתחלקת לפי פתחיה, אלא

נותנין ארבע אמות לכל פתח ופתח

תחילה נוטל כל אחד מהם ארבע אמות מול פתח ביתו, [ארבע אמות אלו אינם אלא לאורך, כלומר מפתח ביתו והלאה לתוך החצר, אבל רוחב השטח שנוטל הוא כפי מידת הפתח כמבואר בהמשך הסוגיה ]

והשאר חולקין בשוה!

תניא

בברייתא

כוותיה דרב חסדא

-

פתחים שבחצר, יש להן

לבעלי הפתחים

ארבע אמות

בחצר מול פתח ביתם, ואם

היה לזה פתח אחד ולזה שני פתחים, זה שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות

מול פתח ביתו,

וזה שיש לו שני פתחים נוטל שמונה אמות

ארבע אמות כנגד כל פתח

והשאר חולקין בשוה!

ואם

היה לזה

אחד מבעלי הבתים

פתח רחב שמונה אמות, נוטל שמונה אמות כנגד הפתח וארבע אמות בחצר

. ומתמה:

ארבע אמות בחצר מאי עבידתייהו?

הלא כבר נטל שמונה אמות מול פתח ביתו.

אמר אביי הכי קאמר, נוטל שמונה אמות באורך החצר

כרוחב פתח חצירו,

ו

אורך אותם שמונה אמות הם

ארבע אמות ברוחב החצר

. כדין כל פתח הצריך ארבע אמות מולו.

אמר אמימר, האי פירא דסופלי

מי שהיה בתוך חצירו חפירה שמניחים בה גרעיני תמרים למאכל בהמה , הרי

יש לו

לאותו שהחפירה ברשותו

ארבע אמות

בחצר

לכל רוח ורוח

מחפירה זו , כי בכלל חפירה זו זכה גם בארבע אמות סביבה כדי שיוכל לגשת לחפירה זו מכל צד .

ולא אמרן

אך דין זה אינו

אלא

באופן

דלא מייחד ליה פתחא

שאין בבית פתח מיוחד שדרכו יוצאים לחפירה זו, אלא הוא יוצא דרך הפתח הרגיל והולך לאותה חפירה, וכיון שכן זכה בארבע אמות מסביב לחפירה לכל צד -

וממשיך הנביא '

ויאמר ה' אל השטן, הנה כל אשר לו בידך, רק אליו,

אל איוב עצמו,

אל

תשלח ידך. וגו'

,

ויהי היום, ובניו ובנותיו

של איוב

אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו חורשות

והאתנות רעות על ידיהם'.

מאי "הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם"?