Bawa Batra 113b — Talmud auf Deutsch

ודנה הגמרא:

למאי הלכתא?

הרי ודאי בנות אחות יורשות את אחי אמן אם אין בנים?

אמר רב ששת

: נפקא מינה

לקדם.

דהיינו, אף בירושה שעל ידי מישמוש, כגון זו, שיורשים על ידי אמם, בכל זאת הבנים קודמים לבנות.

כמבואר במימרא דלהלן:

תני רב שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא

: כתיב,

"וירש

אותה", ודרשינן: "ו" מוסיף על ענין ראשון, ללמדנו,

מקיש ירושה שניה

, דהיינו, שאר הירושות הנזכרות בפרשה ,

לירושה ראשונה,

ירושת הבן, הקודמת לכולם.

מה ירושה ראשונה, בן קודם לבת. אף ירושה שניה, בן קודם לבת.

והוא הדין ירושה עשירית.

נמצא, בן קודם לבת, ואחים קודמים לאחיות, וכן אחי האב קודמים לאחיות האב, ובני אחי האב קודמים לבנות אחי האב , וכן הלאה.

עוד בדיני ירושה:

תני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן

: כתיב,

"והיה ביום הנחילו את בניו".

ודרשינן:

ביום אתה מפיל נחלות. ואי אתה מפיל נחלות בלילה.

אמר ליה אביי: אלא מעתה דשכיב ביממא הוא דירתי ליה בניה, מאן דשכיב בליליא לא ירתי ליה בניה

[מי שמת ביום מוריש נכסיו לבניו, ומי שמת בלילה לא יוריש]

?!

דלמא "דין נחלות" קא אמרת,

שאין דנים אותם אלא ביום כשאר דיני ממונות ?

ומנלן שחלוקת נחלות כדיני ממונות :

דתניא

: בסוף פרשת נחלות,

"והיתה לבני ישראל לחוקת משפט", אורעה

[נסתיימה]

כל

הפרשה כולה להיות דין.

למדנו מכאן, שהנחלה צריכה להיות על ידי שלשה כדין.

וכן למדנו מכאן לכל דיני ממונות, להיות דנים תחילתן ביום. כנחלות, דכתיב בהו "והיה ביום הנחילו את בניו" .

וכדרב יהודה.

דאמר רב יהודה: שלשה שנכנסו לבקר

את החולה, רצו כותבין

את העדות כפי ששמעו מפי החולה, היאך מנחיל את נכסיו,

רצו עושין דין,

שהרי שלשה הם, ויכולים לדון ולומר, כך הדין שפלוני יטול חלק זה, ופלוני חלק זה, שדמיהם מכוונים בשוה, וכיו"ב .

וכותבים להם פסק דין שלא יוכלו עוד לערער אחד על חבירו.

אך אם היו

שנים, כותבין

עדות,

ואין עושין דין.

שאין בית דין פחות משלשה .

ואמר רב חסדא לא שנו אלא

כשנכנסו לבקרו

ביום.