Bawa Batra 113a — Talmud auf Deutsch

תניא אידך, "ולא תסוב נחלה ממטה למטה

אחר", בסיבת הבעל הכתוב מדבר.

אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן?

כשהוא אומר "ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה" הרי הסיבת הבן אמור.

הא מה אני מקיים "ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר" בסיבת הבעל הכתוב מדבר.

ומשמעות דורשין איכא ביניהו: לתנא דברייתא קמא, דרשינן מ"מטה אחר" שאין הכונה לבן, אלא לבעל. וממילא מוכח שהפסוק הראשון עוסק בהסבת הבן. כנ"ל.

ואילו לתנא דברייתא בתרא, לא נראה לדרוש מ"מטה אחר" דהיינו הבעל.

אלא, מסברא העמיד את הפסוק הראשון ("ולא תיסוב ... ממטה אל מטה") בבן, שהוא קרוב יותר לאמו מהבעל, ומתוך כך אייתר ליה קרא בתרא להעמידו בהסבת הבעל .

על כל פנים מבואר,

דכולי עלמא מיהת

פרשו,

"ממטה למטה אחר" בסיבת הבעל הכתוב מדבר.

מאי משמע?

כלומר, מנין לברייתא הראשונה שהפסוק עוסק בהסבת הבעל ? אמר

סימן

[שם אמורא ],

אמר רבה בר רב שילא: אמר קרא "

ולא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר,

איש

בנחלתו ידבקו

".

, "איש" לשון אישות, דהיינו, הבעל.

ודחינן:

תרוייהו

[בשני הפסוקים]

"איש", כתיב בהו.

ואף בפסוק הראשון נאמר, "ממטה אל מטה, כי איש בנחלת אבותיו ידבקו בני ישראל" .

אלא אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא "ידבקו".

ולשון "דבק" שייך אצל הבעל. דכתיב, "ודבק באשתו".

ודחינן:

תרוייהו "ידבקו" כתיב בהו.

אלא אמר רבא: אמר קרא "

ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו

ידבקו מטות

בני ישראל

".

נסמכה מילת "ידבקו, למילת "מטות", ומשמע שנאמר על הבעל, שהוא המחבר ומדבק בין המטות.

רב אשי אמר: אמר קרא, "ממטה למטה אחר", ובן לאו אחר הוא.

שהרי כרעא דאימיה הוא. ולכן דרשינן ליה על הבעל.

אמר רבי אבהו, אמר רבי יוחנן, אמר רבי ינאי, אמר רבי, ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה

מנין לבעל שאינו נוטל

בירושת נכסי אשתו ה

ראוי

ים לבא לה בעתיד, (כגון, בנכסים שעתידה לרשתם מאביה)

כב

ירושת נכסיה ה

מוחזק

ים (כגון שמת אביה, וירשתו, ואחר כך מתה היא)?

שנאמר "ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד".

ודרשינן:

מנין ליאיר

נכסים בגלעד

שלא היה לו לשגוב

אביו?

אלא מלמד שנשא שגוב אשה, ומתה בחיי מורישיה, ומתו מורישיה, וירשה יאיר

בנה. ומוכח, שאין הבעל יורש בנכסי אשתו הראויים לבא לה בעתיד .

ואומר "ואלעזר בן אהרן מת ויקברו

אותו בגבעת פנחס בנו

" וגו',

מנין לפנחס שלא היה לו לאלעזר?

מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה פנחס.

שואלת הגמרא:

מאי "ואומר"

[לשם מה נזקקנו לפסוק נוסף]?

ומתרצת הגמרא:

וכי תימא

[אם תדחה ותאמר]

יאיר דהוה נסיב איתתא ומתה וירתה,

תלמוד לומר, "ואלעזר בן אהרן מת ... ".

ומיתורא דקרא דרשינן, דאיירי כשנשא אשה ומתה בחיי מורישיה, ומתו מורישיה, וירשה בנו.

וכי תימא דנפלה ליה

אותה שדה לפנחס

בשדה חרמים,

כדלעיל קיב א,

אמר קרא "

בגבעת פנחס

בנו",

ולכאורה מילת "בנו" מיותרת, ודרשינן,

נחלה הראויה לו, וירשה בנו.

והיינו, נכסי אשתו הראויים לבא לאחר זמן. שאינו יורש אותם, אלא בנו ירשם .

שנינו במשנה:

"ובני אחות

נוחלין ולא מנחילין".

תנא, בני אחות

נוחלין,

ולא בנות אחות.

ולקמיה יבואר.