Bawa Batra 102a — Talmud auf Deutsch

אבל אם

מצא שלשה

מתים:

אם יש ביניהן,

בין הראשון לשלישי,

מארבע

אמות

עד שמונה

אמות,

הרי זו

"

שכונת קברות

", ואסור לפנותן שהרי נתברר שבית הקברות היה שם.

והתנא הזה סובר שמערות הקבורה היה אורכן שמונה אמות ורחבן ארבע אמות. וסדר הקבורה בהם היה, שבכותל הארוך היו עושים ששה כוכים, אמה לכל כוך, ושתי האמות הנותרות שהן שנים עשר טפחים שימשו לריוח בין הכוכים, שני טפחים בין כוך לכוך, הרי עשרה טפחים לחמשה רווחים שבין ששה כוכים ועוד שני טפחים פנויים בזויות הכתלים, טפח לכל זוית, ובסך הכל שמונה אמות. וברוחב המערה היו שלשה כוכים, שהם שלש אמות לכוכים, ועוד אמה לרווחים, שני טפחים בין כל כוך וכוך, וטפח לכל זוית.

ולכן, כשהוא מוצא שלשה קברים בתוך ארבע אמות, יש לו לחשוש שמא היתה כאן מערת קבורה, ושלשת הקברים הללו היו בכותל הרוחב של המערה שהוא ארבע אמות. או שמא הן מהכותל הארוך, אלא שעדיין לא נתמלאו כל הכוכים הנותרים בארונות קבורה.

וכן אם היה ביניהם שמונה אמות, יש לחשוש שמא הם מהכותל הארוך של המערה שאורכה שמונה אמות, והיו עוד כוכים ביניהם שנשארו ריקים, וכשהתמוטטה המערה נתמלאו הכוכים בעפר ולא נשאר מהם רושם.

אבל אם יש בין הקברים פחות מארבע אמות, או יותר, אין זו "שכונת קברות". לפי שצורת קבורה זו לא מתאימה לקבורה רגילה בתוך מערה, ומן הסתם הם נקברו שם רק זמנית, מתוך כוונה לפנותם לאחר מכן, ולכן מותר לפנותם משם.

ובנוסף לכך שאסור לפנות את הקברים הללו, הרי שגם סביבותיהם אי אפשר לעשות טהרות, אלא אם כן,

ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה.

שמא מערה זו היא חלק מבית קברות משפחתי וישנה עוד מערה נוספת בסביבה.

שהרי כפי האמור לעיל היה מנהגם לעשות את בית הקברות כשחצר שגודלו שש על שש אמות באמצע וסביבה מערות קבורה.

נמצא שהוא צריך לבדוק מסוף הקברים שמצא, שמונה אמות של אורך המערה, ושש אמות של החצר, ועוד שמונה אמות של המערה שממול [והגמרא תבאר תיכף שאם כן, היה עליו לבדוק עשרים ושתים אמה].

וכן בודק גם בצד השני של הקברים עשרים אמה, שמא החצר והמערה הנוספת הם לצד הזה.

ואם אכן

מצא

אפילו מת

אחד בסוף

עשרים אמה. הרי זה

בודק ממנו ולהלן

עוד

עשרים אמה,

כפי שבדק בשלשת הקברים הראשונים, משום שרגליים לדבר שהמקום מיוחד לבתי קברות.

שאילו מתחילה מצאו,

אילו היה מוצא רק את המת הבודד הזה, היה

נוטלו ואת תפוסתו,

כדין המוצא מת יחידי האמור לעיל שאין לו דין של "שכונת קברות".

אבל עכשיו שמצא כבר בסביבה שלשה קברים, ונקבע שזו היא שכונת קברות, הרי שיש לחשוש שמא הקבר הבודד הזה אינו שייך לאותו בית קברות אלא הוא בית קברות בפני עצמו של משפחה אחרת ועדיין לא הספיקו לקבור בו רק מת אחד בלבד, ולפיכך צריך לבדוק עוד עשרים אמה ממנו ולהלן.

אמר מר

[במשנה דלעיל]: מצא שלשה אם יש ביניהן

מארבע עד שמונה

הרי זו שכונת קברות.

והוינן בה:

מני?

כמי סוברת המשנה?

אי רבנן?

הא אמרי

במשנה הקודמת, שיעור מערה הוא

ארבע אמות על שש

, ואם כן, היה צריך לומר "אם יש ביניהן מארבע עד שש", שאם יש יותר משש אמות בין הקברים, הרי ודאי שהם אינם ממערה אחת.

ואי רבי שמעון, הא אמר

שיעור מערה הוא

שש על שמונה

אמות, והיה צריך להיות ביניהן לפחות שש אמות כמדת רוחב המערה.

ומשנינן:

לעולם רבי שמעון היא,

שסובר אורך המערה הוא שמונה אמות, אך בענין הרוחב סוברת המשנה בנזיר שלדעת רבי שמעון הוא ארבע אמות בלבד.

והאי תנא הוא,

שמצינו תנא החולק על התנא של המשנה, וסובר אליבא דרבי שמעון ששיעור המערה הוא ארבע על שמונה.

דתניא: מצאן

הרבה קברים כשהן

רצופין, ואין ביניהן מארבע אמות עד שמונה

אמות, כלומר שיש בין כל שלשה קברים פחות מארבע אמות,

יש להן תפוסה,

צריך ליטול מעט מן הקרקע עמהם כשמפנה אותם,

ואין להן שכונת קברות,

שמותר לפנותם. שהואיל והם כל כך צפופים ודאי לא נקברו שם אלא באופן ארעי.

הרי שתנא זה סובר ששיעור המערה הוא ארבע על שמונה, ומן הסתם אליבא דרבי שמעון הוא.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון

[בר יוחאי]:

רואין את

הקברים

האמצעיים כאילו אינן, והשאר מצטרפין מארבע אמות ועד שמונה.

אנו כאילו מוציאים את הקברים שבאמצע, עד שלא יהיה פחות מארבע אמות בין כל שלשה קברים.

והוינן בה:

במאי אוקימתא

את המשנה?

כרבי שמעון!

אימא סיפא

"

בודק הימנו ולהלן

עשרים א מה".

מני

מי הוא התנא של הסיפא?

אי רבי שמעון?

הרי

עשרים ותרתי הויין.

לא די לפיו בעשרים אמה אלא הוא צריך לבדוק עשרים ושתים אמה. שמונה אמות לכל מערה, שהרי אורך המערה לרבי שמעון הוא שמונה אמות, ועוד שש אמות לחצר.

אי רבנן,

הסוברים שאורך המערה הוא שש אמות בלבד,

תמני סרי הויין.

אינו צריך לבדוק רק שמונה עשרה אמות, שש לכל מערה, ושש לחצר!

ומתרצינן:

לעולם, רבנן היא.

וכגון דבדק באלכסונא,

שאת המערה הראשונה סמוך לקברים הוא בודק באלכסון. ואלכסון של ארבע על שש הוא שמונה אמות.

ומקשינן:

ומדהא באלכסונא,

כשם שהוא צריך לבדוק את המערה הראשונה באלכסון,

הא נמי באלכסונא.

כך יבדוק גם את המערה השניה באלכסון. ואם כן, שוב

עשרים ותרתי הויין!?

ומשנינן:

חדא באלכסונא אמרינן. תרי באלכסונא לא אמרינן.

רק מערה אחת צריך לבדוק באלכסון אבל את המערה השניה לא החמירו שיבדוק גם אותה באלכסון, מאחר ולא מצא כלום במערה הראשונה, אלא הוא בודק אותה בקו ישר. נמצא שביחד הוא בודק עשרים אמה.