Bawa Batra 101b — Talmud auf Deutsch

והא אמר רבי יוחנן

: קבורת מת במצב של עמידה,

קבורת חמורים היא זו,

ובזיון הוא למת!

ומשנינן:

לרבי יוחנן,

צריך לפרש

דעביד להו,

שהוא עושה את הכוכים

בקרן זוית

שממול הפתח, כוך אחד בקרן זוית של הכותל הארוך מימין בסופו, היכן שהוא נפגש עם הכותל האמצעי שממול, שיש שם חצי אמה פנויה בכל כותל, ועושה חצי כוך בכותל זה וחצי כוך בכותל השני. והכוך השני ממולו, בקרן זוית של הכותל הארוך משמאל.

ומקשינן:

והא נגעי כוכין להדדי.

הרי הכוך שבקרן זוית, נוגע בכוכים שלימינו ולשמאלו, שהרי המרחק בין שני הכוכים שבכתלים עצמם הוא בסך הכל חצי אמה בתוספת האלכסון. ונמצא ששלשת הכוכים הם זה בתוך זה!? [ראה איור בפי' הרשב"ם]

ומתרצינן:

אמר רב אשי: במעמיק.

את הכוך שבקרן הזוית הוא חופר למטה משני הכוכים שלצידו, כדי שלא יגעו הכוכים זה עם זה.

דאי לא תימא הכי,

אלא תאמר שכל הכוכים הם באותו גובה, אם כן,

ארבע מערות,

לרבי שמעון, היכי עביד להו?

כיצד אפשר לעשות ארבע מערות סמוכות זו לזו?

הא קא נגעי כוכין להדדי!

הרי הכוכים הראשונים שבמערה המזרחית בצד ימין, נפגשים עם הכוכים הראשונים שבמערה הדרומית בצד שמאל. וכן בכל המערות, הכוך שבקצה המערה, שארכו ארבע אמות, נכנס לתוך רחבו של הכוך הסמוך לו במערה השניה.

אלא,

על כרחך אתה צריך לומר, שמדובר

במעמיק,

שאותם הכוכים אינם עומדים בשורה אחת עם יתר הכוכים אלא זה למטה מזה.

הכא נמי,

בכוך שבקרן הזוית, מדובר

במעמיק,

שעושה אותו למטה מהכוכים שבצדדיו. [ראה איור בפי' הרשב"ם]

רב הונא בריה דרב יהושע אומר

: אין הכרח לומר שהכוכים לא היו באותו גובה. אלא,

ארבע מערות לרבי שמעון

אפשר שלא יהיו הכוכים נפגשים זה עם זה, למרות שהם באותו גובה, כגון

דעביד להו כי חרותא

[כענפי דקל], שהכוכים היו חפורים באלכסון, במערה זו לצד ימין, ובמערה שלידה לצד שמאל, והם לא נכנסו זה בתוך זה. ראה איור בפי' הרשב"ם]

אך אומרת הגמרא:

והא דרב הונא בריה דרב יהושע, ברותא היא.

דבר שאינו נכון הוא!

כי

מכדי,

הרי כלל הוא בידנו, של

כל אמתא

בריבועא,

בריבוע של אמה על אמה, יש

אמתא ותרי חומשא באלכסונא.

אמה ושני חומשי אמה באלכסונו, דהיינו תוספת אורך של ארבעים אחוז.

ואם כן,

כמה הוי להו,

כמה הוא אורך האלכסון של ריבוע של שמונה על שמונה אמות [שהוא הריבוע הנוצר משתי הצלעות של שתי המערות הסמוכות זו לזו]? שמונה אמות ועוד שש עשרה חומשי אמה. דהיינו,

חד סרי וחומשא,

אחד עשר אמות ועוד חומש. [ראה איור בפי' הרשב"ם]

כוכין כמה הוו,

כמה כוכים יש בשני הכתלים?

תמניא,

שמונה כוכים!

תמניא בחד סרי וחומשא

-

היכי משכחת לה!?

כיצד יכולים ליכנס שמונה כוכים באותו אלכסון של אחד עשר אמות וחומש? שהרי כל כוך רוחבו אמה ועוד שבע אמות לריוח שבין הכוכים וביחד חמש עשרה אמות?

אלא

על כרחך

הא דרב הונא בריה דרב יהושע ברותא היא.

ואי אפשר ליישב את דבריו של רבי שמעון בארבע מערות אלא במעמיק. וגם שני הכוכים שבקרן הזוית מדובר במעמיק.

ואי בעית אימא,

אין צורך להעמיד לא את הארבע מערות ולא את שני הכוכים במעמיק, אלא

כדאמר רב שישא בריה דרב אידי

לקמן

בניפלי,

בקבר קטן של נפלים.

הכא נמי, בניפלי.

אותם שני הכוכים שבקרן זוית מיועדים לנפלים, שכך מנהג בוני הקברים לנצל את הזויות שבמערה לצורך קברי נפלים, והם צרים מהרגיל, ודי להם באותו ריוח שבקרן זוית. וכן ארבע המערות לרבי שמעון, הכוכים שבתחילת המערה מיועדים לנפלים, וארכם רק חצי אמה, רק שהם אינם נכנסים לתוך הכוכים של המערה הסמוכה. ולעולם כל הכוכים היו באותו גובה.

תנן התם

במסכת אהלות [ט ג]:

המוצא מת

יחידי בקבר, במקום שלא היה ידוע שיש שם קבר, והיה המת

מושכב

שם

כדרכו,

שהוא סימן לכך שקבור שם ישראל, ורצה לעשות שם טהרות.

הרי זה:

א.

נוטלו.

מותר לו לפנות את המת משם, ולקוברו במקום אחר, למרות שבדרך כלל יש איסור לפנות מת מקברו. כי מאחר והוא קבר בודד, אנו מניחים שהוא נקבר כאן רק באופן זמני, מחוסר פנאי להביאו לבית קברות, ועל דעת לפנותו לאחר מכן לבית קברות.

ב.

ו

נוטל עמו גם

את תפוסתו.

אם אכן הוא רוצה לעשות שם טהרות, הוא צריך לקחת גם מקצת מן הקרקע שתחת המת. ושוב אינו חושש לטומאה, לא באותו מקום ולא בסביבותיו.

וכן אם מצא

שנים

מתים, הרי זה

נוטלן ואת תפוסתן

.